בין ארוחת ערב שמתחממת על הכיריים לשיחת הטלפון מבסיס המילואים, רון בכר פותחת את הלפטופ. התינוק מתעורר, האח הגדול מבקש סיפור, ובמייל נכנסת הודעה מהמכללה: "התרגיל נדחה, ההקלטה הועלתה". זה לא פותר את הכול - רחוק מזה - אבל יש כאן מרחב נשימה. "חשבתי שלימודי תואר שני ברגע כזה פשוט לא יקרו", היא אומרת. "ופתאום מישהו בצד השני עושה הכול כדי שזה כן יקרה".
ה"מישהו" הזה הוא לא דמות אחת, אלא תרבות ארגונית ששמה את הסטודנט במרכז. רון ורון בכר, הורים צעירים לשני ילדים, הגיעו למרכז האקדמי פרס עם ציפיות שהייתם מצפים ממוסד אקדמי אבל גילו אחרת: מערכת שמצד אחד שומרת על רף אקדמי גבוה, ומצד שני מתעקשת להיות אנושית. לא טפסים אינסופיים, לא "נחזור אליכם תוך 14 ימי עסקים", אלא שמות פרטיים ומספרי טלפון אמיתיים. "שלחנו מייל - קיבלנו תשובה", מספרת רון. "לא דרך תחנות ביניים אינסופיות. ישירות".
המרכז האקדמי פרס | , צילום: ללא
רגע אחד בקורס גישור
הם לא ביקשו הנחות - הם ביקשו הוגנות מול מציאות החיים שנכפתה על משרתי המילואים. "זה לא עיגול פינות", מדגיש רון. "זה תכנון מחדש שמבין שיש גם ילדים, גם פרנסה, גם מילואים - ובכל זאת, יש תואר שני ומוסד אקדמי שלא מוותר על הרמה שלו".
הרגע שמסמל עבורם את הגישה הזו קרה בקורס גישור אצל המרצה גלעד. ההכשרה דורשת נוכחות מלאה ומבחן הסמכה, אבל רון (הבעל) היה בשטח. במקום להרים ידיים, נקבע לו מבחן אישי במועד שיכול היה להגיע אליו, וחוסר הנוכחות הושלם במועדים מותאמים אישית. "כשהוא כבר רצה לוותר, גלעד לא ויתר עליו", מספרת רון. "הוא דחף עד שהקורס הושלם". זה נשמע קטן, אבל כך נראה מוסד שמאמין באנשים לפני שהוא מאמין בתקנון.
עבור קהל דתי-לאומי שמנהל בית, קהילה ושירות - לעיתים במקביל - לסוג התמיכה הזה יש משמעות עמוקה. החיים כאן לא נתפסים חריגים שצריך להסתיר, אלא חלק מהיומיום של סטודנטים שנשלחו להגן על המדינה שלנו. כשיש תקופה צפופה בעבודה או מילואים שנמשכים יותר מהמתוכנן, לא שוברים את הכלים - מזיזים, מתאימים, מדברים. "היה מבחן אחרי המילואים, ואז אשתי ילדה", מספר רון. "פספסנו גם את המועד המיוחד. פנינו בבקשה מיוחדת למרצה - והוא המיר את המבחן למטלת בית לא פשוטה (צוחקת). בלי דרמה, עם אחריות".
זו לא רק תחושת בטן פרטית. בשנים האחרונות המרכז האקדמי פרס מדורג במקום הראשון בשביעות רצון הסטודנטים מבין כל המוסדות בישראל - וסקר מ-2024 מצביע על זכייה רביעית ברציפות במדד הזה. המשמעות פשוטה: לצד רמה אקדמית גבוהה, הסטודנטים מצביעים ברגליים - ובעיפרון הסקרים - על יחס, זמינות וגמישות שעובדים עבורם.
אפילו בזמן מלחמה
גם בשנת המלחמה, המדידה נשארה עקבית. בסקר הייעודי למשרתי המילואים (2025) המרכז האקדמי פרס הוביל את שביעות הרצון של המילואימניקים, עם נתונים בולטים במיוחד באיכות הלמידה המקוונת והתמיכה האקדמית - עוד עדות לשיטה שמתרגמת מדיניות לחיי היומיום.
אין כאן אידיליה. מרתונים של למידה והקלטות שיעורים דורשים המון משמעת, והבית לא תמיד מתיישר מול גאנט אקדמי. אבל הכיוון אחר: מאמץ שמקדם אותך במקום מאמץ שרק שוחק. "אתה מרגיש שלא ויתרו על התוכן, אלא ניקו רעשים", אומרת רון. "העבירו חומר בצורה שממש בא לשמוע. למדנו, נהנינו - בקצב שמתאים למציאות הקשוחה שאנחנו חווים"..
כך, לאט ובטוח, נסלל מסלול שמדבר בשפה של משפחה, אחריות והדדיות - שפה מוכרת וטבעית לציבור הדתי-לאומי. יש מקום לשאול, להתייעץ, להזיז מועד כשצריך, ולהישאר עם הראש בתוך התואר ועם הרגליים על הקרקע. "בעולם אקדמי שמרגיש לפעמים מנוכר", מסכם רון, "מצאנו מקום שמרימים אליו טלפון ומישהו עונה. זה נשמע בסיסי - עד שמנסים את זה".
ובין אם אתם אחרי ישיבה, שירות משמעותי או כבר בתוך קריירה ומשפחה - הבחירה במוסד לימודים היא לא רק עלות-תועלת; היא גם שאלה של תרבות. הסיפור של רון ורון מציב את המרכז האקדמי פרס כסמן ברור: מוסד שמחזיק ברף אקדמי גבוה, ומבין שלפעמים הדרך אליו עוברת בין עגלת תינוק, מילואים ושעת זום מאוחרת. מי שמחפש לימודים שמכבדים את המציאות - ימצא כאן בית.
לפרטים נוספים אודות המרכז האקדמי פרס הקליקו
בשיתוף המרכז האקדמי פרס