הרבה מאיתנו עובדים ועובדים ועובדים… ובמקום לצמוח, נשחקים. החלומות מפנים את מקומם לפחדים וחששות, ובמקום לגדול, אנחנו צועדים במקום. חזי למשל, חווה חוסר סיפוק עוד בתקופת תחילת עבודתו בארגון גדול, הוא פשוט לא היה מודע אליו. אחרי ארבע שנים של לימודים הוא כבר הרגיש שהוא מושקע בתהליך, ולא עצר לחשוב ולשאול את עצמו שאלות.
בהתחלה הוא התכחש לספקות, לבעיות ולתחושות הלא נעימות שחווה. זה התחיל עם "כל ההתחלות קשות", המשיך למשפטים מנחמים כמו "כולם עוברים את זה" ואפילו הגיע ל-"בסוף מתרגלים להכל". חזי לא עשה דבר כדי לשנות את המצב.
רק אחרי חצי שנה, כאשר הבין שהוא לא מתרגל, שעדיין קשה לו, ושהוא לא מצליח לעבור את התקופה ולהתחיל אחת טובה יותר, חזי התחיל להטיל בעצמו ספקות.
הרבה זמן הוא האמין שזה 'יעבור לו', והרצון ליציבות היה חזק ודומיננטי יותר מכל חשש או חוסר מיצוי שהרגיש בתפקיד. כעבור שנתיים, חזי מצא את עצמו מול גוגל, והתחיל לשאול שם את השאלות שלא הצליח לשאול את עצמו. הוא הרגיש בסיעור מוחות עם מנוע חיפוש וכ"כ פחד שיגלו, שהיה עובר למצב פרטי כדי שלא יהיה זכר לחיפוש בהיסטוריית הדפדפן שלו במחשב החברה.
"מכתב התפטרות - השלכות", היה החיפוש הראשון שלו. בגלל שהיה שייך לדור ה-Y, הוא חשב שלעזוב עבודה ייחשב לכישלון בעיני החברה, וחשוב מכך- בעיניי עצמו. ראשית כל רצה להבטיח מה קורה מבחינת החוק, קורות החיים והמשך הקריירה בתחום. הוא היה כל-כך מבולבל בהתחלה, שלא הצליח להבין אם זה המקצוע שמפריע לו, או שמא החברה הספציפית שהוא עובד בה.
ארבע שנים בלימודיו והכשרתו כמהנדס לא הכשירו אותו לנהל את עצמו מקצועית, לא כל שכן להתוות לעצמו דרך שבה יוכל להתפתח. אבל אחרי שבועיים של התכתבויות סוערות עם גוגל, בער בו הרצון להעז, והוא מצא את עצמו מחפש חילוץ ממקום העבודה הנוכחי. הוא הבין שהוא קודם כל צריך לשנות את הסביבה שלו כדי לפתוח לעצמו דף חדש בחיים. אחר כך יהיה אפשר לחפש חברות אחרות, ללמוד דברים נוספים או למצוא דרך חדשה.
החיפוש הבא שלו בגוגל היה איך "לכתוב מכתב התפטרות". מהנדס מסודר ומתוקתק כמו חזי, לא רצה להגיע אל הבוס שלו, להסתכל לו בעיניים, להגיד את המילים, ולהגיש לו מכתב שלא מכסה אותו חוקית ומקצועית.
בתכנון קפדני חזי ניגש לכתיבת המכתב, ובאמת אחרי 20 דקות כבר הדפיס, חתם והכניס אותו למעטפה. זה היה השלב הראשון בתהליך. עברו יותר משבועיים מהרגע שהוא כתב והדפיס את המכתב הראשון, ועד הרגע שהגיש את האחרון.
שמונה פעמים הוא הדפיס מחדש את אותו מכתב עם שינויים קלים, ובכל פעם עדכן את התאריך. בין לבין הוא התאמן על מה שרצה להגיד, בחר את הרגע המתאים ואז ביום חמישי, בשעה ארבע בדיוק, חזי נכנס למשרד של הבוס שלו ופשוט אמר את הדברים. בסופו של דבר, תחושות ההקלה והשחרור שהוא הרגיש היו כל כך מתגמלות, שהוא הרגיש שמכתב התפטרות, זה משחק ילדים.
בשיתוף tofes101