"המתנדבת של אגודת אפרת הייתה קרש הצלה עבורי: זכינו לסוף מהאגדות"

אודל פלדמן, שנעזרה באגודת אפרת ובחרה לא להיכנע להפלה, משתפת: "הייתי כל כך בודדה, ללא שום תמיכה, קמתי והחלטתי לקחת אחריות על עצמי ועל המצב שלי. כיום אני עצמאית כלכלית ב"ה, והחזרתי לאפרת את כל הסכום שהעניקו לי על מנת שיסייעו לבחורות אחרות במצבי"

חדשות כיפה תוכן שיווקי 27/12/21 17:56 כג בטבת התשפב

"המתנדבת של אגודת אפרת הייתה קרש הצלה עבורי: זכינו לסוף מהאגדות"
צילום: יח"צ

סיפורה של אודל פלדמן מגן יבנה יכול לשמש כתסריט די מוצלח לסרט של נטפליקס. אולם, כשאלו החיים עצמם זה לא תמיד קל. בשיחה חשופה היא מספרת לכיפה על השתלשלות חייה בחמש השנים האחרונות.

"הסיפור שלי מתחיל בטיול משפחתי שגרתי לארה"ב לפני כחמש שנים" מספרת אודל. "טיילתי עם משפחתי בחוף המזרחי של ארה"ב- מיאמי ואורלנדו. במהלך הטיול פגשתי כמה ישראלים שעובדים ב'עגלות' ומוכרים מוצרים בקניונים הגדולים. העניין קסם לי מאוד והחלטתי שאני בודקת את ההרפתקה הזו. חזרתי ארצה כדי לסגור כמה דברים ותוך שבועיים הייתי חזרה במיאמי. ילדה בת 23 וחצי עם שלוש מזוודות ,41 קילוגרם לגופי והמון חלומות. אחרי שהתנסיתי קצת במכירות, הבנתי שכדי להצליח בעבדותי כדאי לי לרכוש ספרדית- השפה המדוברת ביותר במיאמי. שידכו לי את יוני, בחור ישראלי אחרי צבא. כבר בשיעור הראשון, הרגשנו שנינו שנרקם כאן קשר מיוחד. החלטנו לבדוק את העניין ויצאנו ברצינות. תוך שלושה חודשים החלטנו להתארס. רצינו לחזור לארץ לפסח ולהתחתן אחרי לג בעומר".

להשתתפות ותרומות לאגודת אפרת

ומשם הדברים התחילו להדרדר?

ממש ככה.. גיליתי שאני בהריון לא מתוכנן. אותי האמת זה מאוד ריגש ולא הבנתי איפה הבעיה מאחר ואנחנו ממילא אמורים להתחתן בעוד חודשיים. אלא שלהפתעתי יוני ממש לא ידע איך להכיל את זה. הוא לחץ עליי מאוד שאבצע הפלה. אמר שהוא לא תכנן להיות כעת אבא אלא לחכות קצת, להמשיך לעבוד ב'עגלות' כפי שהוא רגיל. לחסוך קצת כסף. זה מאוד הלחיץ אותו ומבחינתו היה רק פתרון אחד לסיפור- הפלה.

מה את מחליטה לעשות באותו רגע?

לא הייתי מסוגלת באופן אישי לחשוב על הפלה. מאוד רציתי לשמור את ההריון אבל הלחץ עליי היה אדיר. היה ברור לי שאני צריכה לחזור לארץ, לסביבה הטבעית שלי, ושם קיוויתי להיתמך על ידי משפחתי.

והם אכן תמכו בך?

האמת שלא. ההורים שלי גם חשבו שאני צריכה להפיל אם האבא לא בתמונה. בדיעבד גיליתי שאמא שלי פשוט פחדה לקחת אחריות וקיוותה שזה שהיא אומרת לי להפיל יוציא ממני איזו לביאה שנלחמת, אבל אותי זה רק החליש. הייתי בודדה ברמות. בכיתי ללא הרף וכבר הגעתי לחודש שלישי בהריון. הבנתי שהמשמעות של הפלה עכשיו היא פרוצדורה רפואית לא פשוטה. נתקפתי חרדות על מצבי ועל המציאות שאליה אני הולכת ללדת את התינוק/ת הזה.

נשמע שעברת תקופה קשה ביותר. מה עזר לך?

קרן האור שלי הגיעה דווקא ממונית שירות שנסעה על ידי. הייתה עליה פרסומת של אגודת אפרת וזה לגמרי תפס אותי. "בהריון ושוקלת לבצע הפלה..? את לא לבד" התקשרתי אליהם בחשש, חזרה אלי אחת המתנדבות המלאכיות שלהן. היא ממש חיזקה אותי והעמידה אותי על הרגליים. היא פשוט הייתה קרש הצלה עבורי. נתנה לי גב ואמרה לי 'את לא לבד'.

וזהו. מאותו רגע הרגשתי שמישהו מאחוריי. קמתי והחלטתי לקחת אחריות על עצמי ועל המצב שלי. הבנתי שאם אני לא אקח את עצמי בשתי ידיים, אף אחד לא יעשה את זה עבורי. עבדתי בהתחלה אצל אבא שלי כמזכירה ולאחר מכן כקופאית בסופר המקומי. שכרתי יחידת דיור קטנה בסמוך להוריי והתחלתי להתכונן ללידה.

אגודת אפרת המשיכה ללוות אותך?

הם לא עזבו אותי לרגע! מהשיחה שסייעה לי לקבל את ההחלטה שאני לא מפילה ועד לרגע בו ילדתי המתנדבת והעובדת הסוציאלית של אפרת ליוו אותי ועטפו אותי בהמון אהבה. הם הרגיעו אותי נפשית בעיקר וגם ההבטחה לסיוע כלכלי פשוט העניקה לי אוויר לנשימה. ידעתי שאני יכולה לעמוד בזה.

וזהו..? כעבור מספר חודשים ילדת?

כעבור שישה חודשים אכן ילדתי בת מהממת, ואגודת אפרת אכן סייעו לי במה שהייתי צריכה, אבל זה בכלל לא סוף הסיפור שלי.

כשביתי הייתה בת שמונה חודשים, יוני החליט להגיע לבקר אותנו. עדכנתי אותו כשילדתי וכשהוא עמד להגיע לארץ הוא בדק אם אני מעוניינת לפגוש אותו. האמת שהמפגש הזה היה מאוד מרגש מבחינתי. אני נזכרת ברגעים האלה עכשיו ועולות לי דמעות.

צילום: יחצ

כל הרגש החם שהיה לי ליוני צף מחדש, אחרי שחודשים הייתי עסוקה בלנסות לשכוח ממנו. יוני מצידו ממש התרגש לפגוש ולהכיר את הבת שלו. הוא ביקש ממני סליחה ומחילה על שככה נטש והמשיך לבקר אותנו כל כמה ימים בזמן שהותו בארץ. רגע לפני שעלה על המטוס חזרה למקסיקו, החליט לשאול אותי בעדינות, ואמר שהוא יודע שזה די 'חוצפה' מצידו, ובכל זאת הוא שואל אם יש בכל זאת איזשהו סיכוי למשפחה הזאת.

וואו. ואיך נגמר הסיפור?

הקשר בינינו התחדש וכעבור שבועיים יוני חזר לארץ, לתמיד. שנה שלמה היינו בזוגיות ובנינו אותה לאט ובטוח הפעם. אחרי שנה הוא הציע לי נישואין. התחתנו כשבתי הייתה בת שנתיים והיא רוקדת בינינו מאושרת וצוהלת. ב"ה חצי שנה מאוחר יותר זכיתי להריון נוסף, הפעם כמשפחה ולפני חודש נולדה ביתנו השנייה.  

זכינו לסוף מהאגדות ממש! ואני מבקשת להעביר כאן מסר לנשים נוספות שמתמודדות עם העניין: אף פעם אל תוותרי. לכל דבר יש סיבה, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. כיום אני עצמאית כלכלית ב"ה, והחזרתי לאפרת את כל הסכום שהעניקו לי על מנת שיסייעו לבחורות אחרות במצבי".  

להשתתפות ותרומות לאגודת אפרת