לפני כמעט שנתיים, הגעתי יחד עם בעלי דני לעוד ביקור אצל אחד הרופאים המובילים בתחום שנמצא במגדל בלב תל אביב. לאחר שעה קלה, כשיצאנו מהקליניקה הפרטית שלו הרגשנו שהעולם חרב עלינו, כי דווקא הפגישה הזאת, שעלתה כל כך הרבה כסף, שהייתה אמורה להיות מיוחדת ועם בשורות טובות, דווקא היא הפכה להיות הסיוט הכי נורא שלנו.
הוא היה זה שהנחית עלינו את המכה הזאת שמחצה וריסקה אצלנו כל תקווה, "בעוד שלכל העולם מסביב יהיה ילדים לכם כנראה שלא יהיו" - פסק הרופא בפנים חתומות, ואצלנו הכול סער וגעש מבפנים.
אחרי שיצאנו הדמעות פרצו החוצה בבכי שריכז לתוכו 11 שנים של ניסיונות, של ציפיות ואכזבות, של תקוות וחלומות. 11 שנות המתנה בהן נלחמנו על כל קצה חוט שיבטיח לנו את העתיד שאנחנו רוצים כל כך חזק. ילד משלנו. 11 שנים שבהם כל שקל הלך לטיפולים ותרופות. 11 שנים שהתרוצצנו מבנק לבנק כדי להשיג הלוואה שבעצמנו לא ידענו איך נכסה אותה.
למרות סכומי הכסף הגדולים ששכנו במעטפות הללו, אנחנו ראינו בהם רק עוד חלום ועוד תקווה לחבוק את הילד שהנה, אוטוטו יבוא ויביא צחוק ושמחה לביתנו. 11 שנה בהם ניסינו הכול. היינו אצל כולם. בדקנו כל טיפול שקיים. 11 שנים בהם ננעצו עשרות ומאות סכינים בליבי. 11 שנים שבהם כל יומיים מישהי אחרת מוסיפה ואומרת: "אולי תנסו את זה ואת זה?", כאילו שהשארנו אבן אחת בעולם שלא הפכנו.
אני לא אשכח ששנה שעברה באמצע החגים בתשרי. בשיחה עם אחת הגיסות שלי היא פנתה אליי ואמרה לי: חגיתי, למה את לא מנסה את הדרך הזאת?", וכאן היא נקבה באחד מסוגי הטיפולים שאני יכולה לחבר ספר עבה רק מהתיאורים ההזויים שאני עצמי חוויתי דרכה.
מאוד נפגעתי, ולא רק בשביל ההתערבות שלה, האמת שדווקא מצא חן בעיני שאחרי כל כך הרבה זמן שאנשים מתעלמים ומתחמקים מלפגוש אותי מישהו מדבר איתי ישירות. אבל לשאול אותי אם לא ניסיתי משהו כל כך בסיסי. לא שלטתי בעצמי ופתאום הכול פרץ החוצה.
"מה נראה לך? שכיף לי פה כשכולם מוקפים בילדים, ואני יושבת עם בעלי לבד בשקט שקורע אותנו? אני נהנית מזה שכל שנה בחנוכה כולם שולחים תמונות יפות של הקטנים מדליקים את החנוכיות שלהם ליד החנוכיה של אבא שלהם, ורק אצלי 9 שנים יש רק חנוכיה אחת שלא מאירה?".
הדמעות שזלגו לא הפסיקו ואני ברחתי לחדר. בכיתי שם את נשמתי. כשחזרתי, ביקשתי סליחה מגיסתי והסברתי לה שאני כבר לא יכולה. מה לא ניסיתי. איפה לא הייתי. ואז היא הוציאה דף ורשמה לי מספר.
למחרת בבוקר, לקחתי את הפתק וחייגתי.זה היה המספר של "בוני עולם". ביקשתי בדיוק את מה שגיסתי כתבה לי בפתק שעלי לבקש. הם גילו לי שיש מומחה בעל שם עולמי מארצות הברית לבעיה שלנו, אבל שהוא יקר מאוד ועולה 150,000 דולר, ולנו הרי אין סכום כזה. אחרי המתנה של חודשיים, הודיעו לנו שאנחנו ברשימה לביקור הבא שלו בישראל, והוסיפו כי הם כבר ימצאו דרך לממן את זה.
מאז אני מחכה, כאשר הקושי המרכזי להגעתו ארצה זה העניין הכספי, שהם ממשיכים לנסות לגייס. אני מרגישה שעד שמצאתי את הסיכוי היחיד הזה אני רוצה שלא ייקחו לי אותו. אני מרגישה שלא סתם סובבו משמיים את התאריך שהוא יהיה פה סמוך לחנוכה.
אנחנו רוצים חנוכה אחר. של אור ולא של חושך אפילה. אני מבקשת מכם, תעזרו ל"בוני עולם" לגייס את הסכום הזה. זה קריטי בשבילנו ובשביל עוד זוגות שכבר ניסו כמונו הכול. רק זה ייתן לנו את הסיכוי היחיד לילד. אני בטוחה שזאת מצווה שאין לכם כל יום.