במשך הרבה מאוד שנים התניידתי בטרמפים. גם כי לא היה לנו רכב, אבל בעיקר כי הוצאתי רישיון רק בגיל 27 (בקצרה, פעם הבוחן שאל אותי למה אני לא חוגר, ועניתי שזה בגלל שאני קצין. צחקתי כל הדרך לטסט שני).
כולם יודעים שיש שתי אסטרטגיות כשאתה נוסע בטרמפים: הראשונה, היא לא להיות מפונק. לעלות על כל טרמפ שמקדם אותך לכיוון, ולהגיע ליעד לפעמים גם בחמישה טרמפים או יותר. העיקר לזוז, ולקוות שבתחנה הבאה יהיה עוד אדם נחמד. הדרך השנייה, היא להחליט שאתה מחכה עד שיגיע טרמפ בדיוק לנקודה שאתה צריך. גם אם אתה תתייבש עכשיו בטרמפיאדה שעתיים.
באופן כללי, אני דגלתי באסטרטגיה הראשונה.
והיו מקרים שזה פעל נגדי והגעתי למקומות שהתייבשתי בהם ושיוועתי למישהו שייקח אותי משם.
פעם אחת, חזרתי בשעה מאוד מאוחרת הביתה. כדי להוסיף על הדרמה ירד גשם כמובן. עמדתי בצומת נוראי וכבר הייתי על סף ייאוש, עד שלפתע עצרה משאית והנהג הציע לי להמשיך אתו לצומת הבא. ידעתי שבצומת המדובר, יש יותר תנועה ויש לי יותר סיכוי להגיע הביתה ועליתי בשמחה.
הודיתי לנהג, ושוחחנו קצת. הוא שאל מאיפה באתי ולאן אני צריך להגיע בסופו של דבר, ואמרתי לו לקרני שומרון. הוא שאל אם יהיו לי טרמפים בשעה כזו ואמרתי לו שאני מקווה שכן.
ואז קרה דבר באמת לא ייאמן. האיש המדהים הזה, בשעה שתיים בלילה החליט שהוא לוקח אותי הביתה. עיקוף משמעותי מאוד עבורו. ולא עזר כמה הסברתי לו שאסתדר, הוא החליט שהוא עושה את החסד הזה. בתמורה, הוא רק ביקש שאספר לו בדיחות בדרך (אמיתי!).
וכך, חצי שעה אחר כך, מצאתי את עצמי בבית, עם אור גדול בלב מעוצמת החסד של הבחור ההוא.
נזכרתי בסיפור הזה, כשפנו אליי לא מזמן ממקימי. הם סיפרו לי שכאשר פונות אליהן משפחות לעזרה, הם לא תמיד יכולים להתחייב להן לליווי שנתי מלא – כי חסר להם תרומות קבועות שיאפשרו להם לדעת שיהיו להם את המשאבים הנדרשים. הם שמחים על כל תרומה ויודעים שהיא מקדמת אותם עוד צעד, אבל היו שמחים מאוד אם התורמים שלהם יאפשרו להם לקחת את המשפחות האלה עד התחנה הסופית.
כל טרמפ שלוקח אותנו, גם אם לא עד הסוף – הוא חסד גדול.
אבל יש לנו הזדמנות להיות שותפים עם מקימי ולעשות חסד שלם. להיות נהג המשאית הנפלא הזה, שמחליט לשנות מסלול ולעזור למישהו זר. אם זכינו להיות בצד הנותן, יש לנו אפשרות לשנות מסלול חיים של משפחה בישראל ולתמוך בהם במשך שנה שלמה, עד שיצאו מהמעגל של החוסר ויעמדו על הרגליים.
אנחנו מתקרבים לחודש תשרי, ולימים שבהם שוקלים את מעשינו – ואני חושב שזו הזדמנות נפלאה להוסיף לעצמנו דווקא עכשיו חסד גדול כל כך. להצלחתנו, והצלחת כל האנשים שאנחנו אוהבים.