אמיר מויאל מגלה למה הוציא רשיון נהיגה רק בגיל 27

הצפצופים שפעם הוציאו את אמיר מויאל מדעתו, גרמו לו להבין בסוף שזה לטובתו. אבל בבחירה שבין כאפה ללאפה - הוא מעדיף את הפתרון החכם שגם עוזר לו לשים כסף בצד, וגם לא קורע לו את עור התוף

אמיר מויאל בשיתוף riseup 30/12/21 16:55 כו בטבת התשפב

אמיר מויאל מגלה למה הוציא רשיון נהיגה רק בגיל 27
אמיר מויאל , צילום: שי מאיר

הוצאתי רישיון רק בגיל 27. למה כל כך מאוחר? לעצמי אני מתרץ שנהיגה ורכבים פשוט אף פעם לא עניינו אותי. כשהתחלתי ללמוד נהיגה, אחותי הגדולה התקשרה בהתלהבות לברך אותי ואמרה: "וואי, אמיר, הגיע הזמן. כל הכבוד! על איזה רכב אתה לומד?" ואני מגרד בפדחת, מנסה להיזכר, לא מצליח, מתפדח ומפטיר: "לבן" ושנינו צוחקים. אני בעיקר ממבוכה.

למחרת היה לי שיעור נהיגה, ושיתפתי את המורה שלי בסיפור. ואני אומר לו: "וואי, שאול - אתה לא יודע איזה צחוקים. אחותי שואלת אותי על איזה רכב אני לומד, ואני עונה לה לבן" ואז הוא נקרע מצחוק ואומר לי: "זה אפור".

לצערי זה סיפור אמיתי. סיבה נוספת שלא ממש הזדרזתי ללמוד נהיגה, היא כי פשוט לא היה לנו רכב. במצבנו הכלכלי באותה תקופה רכב היה מותרות. הסתדרנו עם טרמפים, אוטובוסים, ובמקרים חריגים נעזרנו בהורים או שכרנו רכב.

עד שבשלב מסוים לא הייתה ברירה והתחדשנו עם רכב. כלומר התיישנו עם רכב- כי הרכב הראשון שקנינו בדיוק חגג בר מצווה (פרשת כי תיסע ????) הרכב השני, כבר היה מתקדם יותר, והיה רק 10 שנים על הכביש. לצערנו בשלב מסוים הוא החזיר נשמתו למוסך בטוטאל לוס (מבחינת הביטוח זה כמובן היה מדהים, כי לא היינו מצליחים למכור אותו בחיים)
אבל אני רוצה לדבר דווקא על הרכב השלישי, שהיה יחסית חדש והייתה מותקנת בו מערכת מובילאיי.

אני ממש זוכר לרעה את הנסיעות הראשונות עם המערכת.
בכל פעם שהתקרבתי יותר מדי לרכב שלפניי - צפצוף מציק. בכל פעם שקצת סטיתי לנתיב הנגדי – טו טו טו!!!!! הנמכתי את השטן המצפצף למינימום, אבל גם בעוצמה נמוכה, הוא הוציא אותי משלוותי.
אבל אז קרה דבר מעניין.

אחרי תקופה ארוכה עם הרכב שלי, יצא לי לנהוג ברכב אחר. רכב ישן יותר, שלא קורע לך את עור התוף בכל פעם שאתה לא שומר מרחק. אבל פתאום שמתי לב שכבר לא היה צורך, כי התקופה ההיא עם הנזיפות הקטנות שינתה אצלי את ההתנהגות. כל כך רציתי להימנע מהן, שפשוט התחלתי לנהוג אחרת.

שינוי התנהגותי כזה, לטווח ארוך - יכול להיווצר בד"כ מאחת האפשרויות: שכר ועונש. מקל וגזר. לאפה או כאפה (טוב נו, את האחרון אני המצאתי. מודה)

הפתרון של מובילאיי הוא מקל קלאסי. 'מכה' עקבית שאתה מקבל בכל פעם שאתה מתנהג לא כשורה, ותמשיך לקבל כל עוד לא תשנה את ההתנהלות שלך.

לעומת זאת, הפתרון של רייזאפ, הוא בעיניי גזר קלאסי. עבור מי שאיכשהוא נתקל בשם שלהם בפעם הראשונה – נגיד שמדובר בפתרון טכנולוגי חכם, שלומד את ההתנהגות הכלכלית שלך, ובהסתמך על ההכנסות הקבועות וההוצאות הקבועות, מציג לך בכל רגע נתון - מה הסכום שאתה יכול להוציא באותו שבוע, כדי לשמור על איזון ולא להוציא יותר ממה שאתה מכניס, על מנת לא להיכנס למשיכת יתר.

אני התחלתי להשתמש ברייזאפ לפני כחודש, ולמרות הזמן הקצר יחסית - אני כבר מרגיש איך הוא לאט לאט, משנה את ההתנהגות הכלכלית שלי. אני לא ננזף באמצעות צפצוף טורדני כשאני לא עומד ביעד השבועי שלי, אלא מקבל פידבק חיובי בכל פעם שאני עומד ביעד.

אבל מעבר למילים הטובות (והחשובות!), מה שבאמת מחולל את השינוי הפנימי, זו הפעם הראשונה שאתה מסיים את החודש ומגלה שעמדת ביעד ואתה מתחיל סוף סוף להתאזן. או למתקדמים - מצליח בפעם הראשונה לשים כסף בצד.

מי שהתנסה בחייו בדיאטה, מכיר את הדופמין הנעים שמתפשט בגוף בפעם הראשונה שאתה עולה על המשקל ורואה שכל המאמץ שעשית, עם שינוי התפריט, שינוי הרגלי התזונה והספורט - משתקף פתאום במספרים. לא תיאוריה, לא רק מילים טובות מהסביבה, אלא הוכחה אמפירית. המשקל שמראה מספר אחר כשאתה עולה עליו, המידה במכנסיים שיורדת, ההיקף שמתמתן ומאפשר לך לחזור לחולצות מפעם.

הפתרון של רייזאפ מרגיל אותנו לעצור רגע לפני שמושיטים את היד לכיס. עבור רבים מאיתנו, הפעולה הזו הפכה להיות כל כך אוטומטית וטבעית – שכמעט שכחנו שמותר ונכון לעצור לפניה. לנשום. לבדוק. לחשב ולחשוב. האם ההוצאה הזו באמת הכרחית? האם מה שאני הולך לקנות שווה את הנגיסה בתקציב השבועי שלי? ואם הגעתי למסקנה שכן – האם אני קופץ על האפשרות הראשונה, או שאני מנסה למצוא איפה זה עולה פחות כדי לצמצם את הפגיעה בתקציב?

בהתחלה זה קשה.
אנחנו רגילים לנהוג כמו שלימדו אותנו. כמו שראינו את ההורים שלנו נוהגים. כמו שגדלנו. אבל לפעמים הנהיגה הזו לא בטוחה מספיק, ואם לא נשים לב ולא נשמור מרחק מהמינוס, אנחנו עלולים להיכנס בו בעוצמה, ולא יהיה לנו את מי להאשים מלבד עצמנו.

והיתרון הנוסף של רייזאפ עבורי – שהוא לא פחות חשוב, הוא השקט הנפשי שזה מייצר אצלי.
אחד המחקרים המעניינים שנערכו באוניברסיטת פרינסטון, בדק את מנת המשכל של חקלאים הודים לפני ואחרי הקציר. למה דווקא אז? כי הימים שלפני הקציר מאופיינים בחרדה כלכלית ובחוסר ודאות. המחקר הראה שהלחץ, הפחד ואי הודאות מורידים את האיי-קיו שלהם ב-13 נקודות בממוצע, לעומת תקופת השפע של אחרי הקציר.

אי ודאות ולחץ כלכלי גורמים לנו לקבל החלטות לא נכונות. והפתרון של רייזאפ מצמצם באופן ניכר את אי הודאות הזו. אתה יודע שאם תיצמד לתקציב שהוגדר לך - תסיים את החודש מאוזן. אתה לא נכנס ללחץ לקראת הירידות של האשראי. אתה נמצא בשליטה. יודע בדיוק איפה אתה עומד מבחינה כלכלית ומקבל החלטות טובות ונכונות עבורך ועבור המשפחה שלך.

מהשיחות שהיו לי עם אנשים בriseup, אני יודע שזה לא מקרי, וזה חלק מהדי.אנ.איי שלהם.
מהאנשים שאיתם יצא לי לשוחח קיבלתי את הרושם שבאמת אכפת להם. שלצד המודל העסקי, יש גם "מודל ערכי". שהם רוצים לעשות שינוי חברתי – לא פחות. שהכלי שהם פיתחו, ועדיין מפתחים ומשפרים, יעזור לכל מי שמשתמש בו – להיות שקול יותר ואוטומטי פחות. רגוע. בשליטה.
ולצד השינוי הכלכלי והחיסכון הכספי שאני אשים בזכותם בצד –
השינוי התודעתי והנפשי הזה - חשובים בעיניי לא פחות.

הכירו את רייזאפ - שיטה חדשה למעקב יומיומי אחרי הכסף שלך. בואו לקבל חודש ראשון מתנה!

 

 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר