הוא ניגש אלי במכולת ואמר- הרבה שנים ניסינו לגרש את החושך עם מקלות. הרבה מקלות נשברו לנו, כמעט אפילו אחד על השניה.
ניסינו לצעוק יותר ויותר חזק כדי להישמע, עד שכמעט נשבר הקול ואיתו הלב.
ניסינו לגרש את החושך עם אבני הלב שלנו. בעודם אטומים ומוגנים מפני הכאב, ניסינו לנפץ אותם אחד על השניה בהטחות והאשמות שיגלו את הצדק האישי של כל אחד- כל אחד מאיתנו רצה שהאור שלו יגבר.
ניסינו לגרש את החושך במשפטי שדה ובטיעוני צדק שבעיקר הביאו אותנו מעלה אל הכוכבים- אל כוכב הצדק, שממשיך להאיר בחושך. כל אחד בפני עצמו, עדיין כואבים. ואולי נוספו עוד אשמים- הכוכבים והמזלות בגורלנו המר.
ניסינו לגרש את החושך בחיטוט בעבר. אולי המוגלה של כאבי הילדות והעבר תגלה את האור הנסתר...
ניסינו לגרש את החושך עם מלא מקלות והם נשברו ואנחנו התנפצנו שוב ושוב.
ואז- נסעתי איתכם בטרמפ, המשיך הבחור שפגשתי במכולת, זה היה קרוב לחנוכה לפני כמה שנים ודיברנו על חושך זוגי מייאש. ואתם אמרתם לי שחושך לא מגרשים עם מקלות- חושך מגרשים עם אור.
אמרתם לי שיש שתי תנועות. האחת- של פילוס הדרך הקיימת, הדרך המכוסה ושחוקה אל האור פנימה, בקשר ובחיים.
ותנועה שניה של הוספת אור.
התנועה הראשונה (של הפילוס) היא קשה אך גם מנחמת. ואי אפשר להמשיך לתנועה השניה בלעדיה.
היא אומרת שהאור, הטוב, האהבה ישנם. זה מנחם לדעת שהם קיימים. אך הדרך אליהם התכסתה בכאב, בהרגל, בתפקוד, או בזרקורים שכוונו לשבילים אחרים בחיים.
האור והאהבה ישנם. בואו לחדש את הדרכים המוכרות אליהם. ניזכר מה הדליק ומשך אותנו? מה קירב בנינו? מה ריגש אותנו? ונעשה זאת שוב. נלך שוב את הדרך הזו, של פעם.
נלך את הדרך בלי להתעכב על התיקונים- לתיקונים צריך לחזור עם משאבים. עם גילוי מחודש של אור ואהבה שאיתם אפשר לחדש גם גשרים והקשרים.
כן, כן, היא בטח צריכה תיקונים וגשרים, ספסלים וזיקוקים ובכלל פנסי רחוב חדשים. זה טוב שנתחיל ללכת שוב בדרך פנימה, בלי האשמות. ונגלה שוב את הדרך- ולאיזה חידושים היא זקוקה. אבל העיקר שנשוב להלך בה, שנפלס אותה. יחד.
התנועה השניה כבר נובעת מהראשונה, והיא הוספת אור. היא בחירה לעצור ולהאיר רגעים בדרך, לייצר פינות קסם, לגלות שבילים חדשים של אור ואהבה שעוד לא הלכנו בהם.
לגלות ולסלול שבילים בדרך החיים, להאיר רגעי אהבה ביום, בשבוע, בבית, בתקשורת, בשבת ובחג...
חושך מגרשים עם אור. כי הרגעים החשוכים נראים אחרת לגמרי כשדרך האהבה מוארת, כששבילי הלב פתוחים.
גם כאב שמונח על שביל כזה יכול להיות רגע מעמיק מקרב ומגלה.
גם תפקוד שגרתי מקבל מעוף של אהבה.
והכי מדהים שהאהבה נהיית יותר ויותר מאירה ומפתיעה.
הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.
מוזמנים להצטרף לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי". לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com