"אני חושבת שזהו, זה פשוט נגמר. בהתחלה כל כך אהבנו אחד את השני וכאילו ביום בהיר אחד הכול נגמר. לא מצליחים לעורר את האהבה מחדש, הכול אבד לנו. אני ממש מרגישה שאנחנו צריכים להיפרד", בכתה נעמי.
"את מרגישה שאת לא אוהבת את יוסי?" התעניינתי.
"אני מרגישה שגם הוא לא אוהב אותי" המשיכה לבכות.
"וזו בעיה?" השאלה שלי עצרה אותה והכניסה אותה להלם.
"מה? מה יש לנו לעשות עוד ביחד בלי אהבה? בגלל זה התחתנו", אמרה נעמי.
"נעמי, הדבר שהורס את רוב הנישואין בעולם המערבי זו האהבה", עניתי.
"מה הכוונה?" שאלה נעמי.
"נניח שיוסי היה עשיר והיית מתחתנת איתו רק בגלל הכסף שלו, מה דעתך על זה?", שאלתי אותה.
"איכס, זה מגעיל. אני נגעלת מנשים שעושות את זה, איך אפשר לחיות עם מישהו שרק בגלל כסף את מתחתנת איתו?", שאלה נעמי.
"לעומת זאת, איך כולם הגיבו שהודעת להם שאת ויוסי אוהבים אחד את השני ובגלל זה אתם התחתנתם? שבעצם התחתנת עם יוסי כי מצאת את אהבת חייך?", שאלתי.
"כולם נמסו ובכו מהתרגשות", ענתה.
"מה ההבדל?", שאלתי אותה.
"את שואלת ברצינות? אני התחתנתי איתו כי אהבתי אותו בזכות מי שהוא", המשיכה.
"אם היית מתחתנת עם יוסי בגלל הכסף שלו והכסף שלו היה נגמר, מן הסתם היית נפרדת ממנו, נכון? כי רק הכסף עניין אותך ואז הוא הופך להיות לא רלוונטי".
"עצוב, אבל נכון. אם זו הסיבה היחידה, את צודקת", אמרה.
"אותו הדבר זה עם האהבה, פשוט תחליפי את הכסף באהבה", עניתי לה.
"איך אפשר להגיד שזה אותו הדבר?", שאלה.
"כי זה בעצם כאילו התחתנת עם האהבה ועם התחושה הנעימה שאת מקבלת מיוסי. כשנמצאים בזוגיות בגלל האהבה, מה שעלול לקרות זה שאחד הצדדים כבר לא יאהב יותר את הצד השני ואז הוא לא יזדקק לו יותר. האהבה היא בעצם אינטרס בתחפושת שזהה לאותו אינטרס כספי".
היא הייתה בהלם, לא ידעה איך להגיב.
"אבל כולם מתחתנים בגלל האהבה", אמרה בחוסר אונים.
"מרוב סרטים וספרים רומנטיים, האהבה הפכה להיות מעין 'אינטרס נסתר' כמו כל גורם חיצוני. אם את התחתנת עם יוסי בגלל האהבה, את בעצם אומרת: "אני לא בדיוק רוצה לחיות איתך אלא לחיות עם האהבה שאתה מעניק לי או שאני מעניקה לך. אנשים שמתחתנים מתוך אהבה, לא יוצרים מערכת יחסים בריאה", הסברתי לה וראיתי כמה היא מתקשה לעכל את זה.
"אני עדיין לא מבינה, למה חתונה היא לא מעין תוצאה בלתי נמנעת של האהבה?", שאלה.
"כי כל המניע של החתונה צריך להיות החתונה עצמה. אני מתחתן כי אני רוצה להתחתן. נישואין הן יעד בפני עצמו".
"אני מבולבלת", ענתה.
"תאמיני או לא נעמי, כשמגיעים לנישואין, שאלת הרגשות ההדדיים שלכם, לא כזאת חשובה".
"איך זה יכול להיות?" נעמי סירבה לקבל את מה שאמרתי.
"בואי אני אספר לך. היו אצלי זוג מטופלים מבוגרים. כששאלתי אותה אם היא אוהבת אותו, את יודעת מה היא ענתה לי?".
"מה?", שאלה מסוקרנת.
"30 שנה אני חיה איתו, סובלת איתו, שמחה איתו ומתרגשת איתו. מה זה אומר?"
"ומה זה באמת אומר?" שאלה נעמי.
"היא בעצם העניקה לו משהו הרבה יותר גדול מאהבה. אהבה רק כלולה אי שם בתוך מה שהיא הביאה לו. היא הביאה לו את כולה. כל כולה כולל כמובן גם את האהבה. היא הייתה שייכת לו. יש משהו יותר עוצמתי ומשמעותי מאהבה וזה - שייכות. את לא צריכה לצפות שיוסי יאהב אותך, אלא שיהיה שלך. הוא יכול לאהוב אותך היום ומחר להתעורר עם רגש אחר לגמרי, אבל אם הוא שלך ואת שלו אין דבר שיתחרה עם התחושה הזאת. בדורות האחרונים יש המון ביקורת על המבוגרים של פעם, שהם לא חיו במערכות יחסים מאושרות. הם לא אהבו אחד את השני אבל הם רצו להשתייך אחד לשני. זה צורך נשמתי עמוק. הסוד היהודי לנישואין מושלמים, שמרגישים את השייכות הזאת בין בני הזוג, של אהבה שלא תלויה בדבר".
הטור נכתב בהשראת הספר: "לא ביקשתי לבוא לעולם". בשיתוף עם אישי. חנה דיין - טיפול זוגי ופרטני, קליניקה פרטית במרכז. מייל: hanna.tipul@gmail.com