השכן תפס אותך בדרך למקווה? 5 תירוצים שיעזרו לך להתחמק

צריכה לטבול בשבת בערב? תנחומיי. הנה חמישה תירוצים מין המוכן, שיעזרו לך להימנע מהשאלה שממנה כל אישה חוששת בדרכה אל המקווה: "לאן את הולכת?"

הודיה דיבון לוי הודיה דיבון לוי, חדשות כיפה 29/07/21 10:37 כ באב התשפא

השכן תפס אותך בדרך למקווה? 5 תירוצים שיעזרו לך להתחמק
בדרך למקווה, צילום: shutterstock

שבת בערב. הרחובות מלאים בגברים בדרכם לתפילה, בני נוער מסתובבים, אימהות עם ילדיהם, ונשים נשואות נבוכות בהגזמה, בדרך אל המקווה. השאלה למה נושא המקווה מביך אותנו כל כך זו שאלה חשובה, עליה אין לי תשובה אמיתית, וגם על השאלה החשובה באמת בנושא זה: מי הגאון שהחליט למקם כל מקווה קרוב לבית כנסת? ולמה הגברים המתפללים, שהרי יודעים כולם מהן שעות הטבילה, לא נמנעים מלשהות מחוץ לבית הכנסת בזמן ערבית? מה אכפת לכם? אפשר לדבר גם בפנים, וזה לא יביך אף אחד.

עכשיו אחרי שהוצאנו את התסכול מהמערכת, אפשר להתקדם הלאה. נושא הטבילה הוא בין הנושאים הבודדים ביהדות שעוברת כל אישה נשואה, החל ממספר לילות לפני חתונתה, ועד גילאים מבוגרים יותר. כלות נזרקות אל המים באופן המילולי ביותר, ולרוב כבר מהפעם השנייה (כי הראשונה עוד מרגשת), מוצאות את עצמן עושות את הדרך אל המקווה, בדיוק כמו הנשואות האחרות. גם במהלך השבוע הדרך למקווה לא כייפית במיוחד (ושוב נחזור אל הקרבה החכמה במיוחד של המקוואות אל בתי הכנסת. אולי גם שהכניסה למקווה תהיה דרך ארון הקודש, כך בכלל נשמור על פרטיות), אך בשבת, כמו בשבת, יש איזו תחושה מיוחדת לשבת, של מבוכה נוראית.

המוח הלחוץ לוקח אותנו ישר לסיטואציה הגרועה ביותר, שגם סביר להניח שתקרה כי שוב, הרחובות מלאים, והסיכוי שנתקל במישהו מוכר סביר בהחלט. ולכן, חשוב להיות מוכנות מראש. אז הינה חמישה תירוצים מוכנים, כדי להרגיע את המוח, ולאפשר יציאה בטוחה לדרך:

למאורגנות- "אני הולכת להביא אוכל לחברה חולה"
מה דרוש לך? תבנית חד פעמית, עדיפות לריקה כדי שתוכלי לזרוק אותה ביציאה מהמקווה.
החיסרון: יכול להיות שתצטרכי לתת לשואלים השונים שמות של חברות שונות, ולכן אין לנו אלא להתפלל שחברות משותפות במוצאי שבת לא יתהו לעצמן כמה חברות חולות יש לך, או יתקשרו לברך את אותה חברה בדיונית ברפואה שלמה.
היתרון: כולם יחשבו שאת חברת אמת נהדרת שמבזבזת את הרגעים השקטים הבודדים שיש לה במהלך השבוע עבור גמילות חסדים וביקור חולים, ובתכלס מה צריך יותר?

לצדיקות- "אני הולכת לבית הכנסת"
מה דרוש לך? סידור.
החיסרון: חברה צדיקה אחרת יכולה לבקש להצטרף אלייך, והתירוץ עצמו יכול לגרור שאלה עוקבת: למה את לוקחת אתך תיק עם מגבת ומברשת לבית הכנסת? אך אל דאגה, גם לשאלה זו יש לנו תשובה. "קוד הלבוש שם התחיל להיות ממש מוזר, אבל מי את שתגידי משהו? זה בית כנסת."
היתרון: חברה פחות צדיקה תתמלא רגשי הערכה ואשמה, ולכן תעזוב אותך לנפשך מיד. ובואו, זה מה שצריך יותר.

למתוחכמות- "לאן את הולכת?"
הגרסה האנושית של +2 על +2 בטאקי. ועל תגובת האדם השואל, התשובה הקלה ביותר יכולה להיות, "אה, אני הולכת בדיוק לכיוון ההפוך".
החיסרון: זה לא ממש פותר אותך מלענות על השאלה שלך, רק דוחה את הקץ. 
היתרון: יכול להיות שגם השואל בדרך למקום שלא שש לפרט עליו, ולכן השיחה תיגמר מיד.

ליעילות- "נכבה לנו האור, אני מחפשת גוי של שבת"
אין שום סיכוי שהשואל, במידה והוא דתי, לא יבין את הצורך האומלל שעומד מאחורי המשפט הזה.
החיסרון: יש מצב שהשואל מכיר גוי של שבת ולכן יציע עזרה, אבל תמיד יש מזגן ששוכחים להדליק או אור שצריך לכבות. רק שהדרך למקווה תצטרך להיעשות אחר כך.
היתרון: התירוץ כל כך אמין והגיוני, שהשואל יעזוב אותך לחיפושייך מיד עם איחולי הצלחה נחמדים, ולא יחשוד, כמובן, בסיבה האמיתית.

לאמיצות- "למקווה"
מה דרוש לך? נחישות וחוזק נפשי עמוק. היתרון: האדם שמולך לעולם לא ישאל את השאלה הזו אף אישה אחרת שתשוטט לה, אוחזת בשקית, ברחובות העיר בזמן התפילה בשבת בערב. החיסרון: טוב, האדם שמולך ידע את האמת. את הולכת למקווה.