עוד פעם אחד הזוי. כבר מהדקות הראשונות היא הבינה שהתאמה בינה ובין הבחור אפילו יותר מופרכת והזויה מההתאמה בין החולצה האפורה למכנסי הבז' שלבש. "אולי נפנה כאן לפארק הקטן הזה?" ירדן ניסתה להתרחק ממפגש עם מכרים. ערב מבוזבז לא מצדיק פדיחות.
בשביל הזה פסעה לפני ארבעה חודשים עם בחור שנתי - חברתה מהדירה הקודמת הציעה, גם הקשר ההוא נועד לכישלון. כי אמנם היא בחורה שמחה, אבל הבחור היה קומונר מולהב, והיא- כבר עברה את הגיל.. בעצם, כשירדן גילגלה בראש את שלוש ההצעות שהיו לה בחצי שנה האחרונה, היא הבינה שאף אחת מהן לא הייתה בכיוון. "איך זה שההצעות שלי כאלה לא קשורות?!" שאלה שמנקרת במוחה כבר תקופה, התחילה להציק לה עד כדי כאב ראש.
"אז... שנתקדם...?" הפעם ירדן נתנה לבחור להחליט כמה מבוזבז יהיה הערב של שניהם. למזלה הוא החליט את זה אחרי שעה. "אני אעלה על אוטובוס מכאן, ממש עוד כמה דקות. תודה, להתראות" היא חייכה בנימוס. "או שלא" מלמלה לאחר שהסתובב, וזרקה כדור אקמול לפה.
האמת שהכי רצתה להרים טלפון לשכנה, האשמה המרכזית בתקרית. "מה חשבת לעצמך?! לא יכולת להגיד לי שהבחור פשוט לא אינטילגנט?! את לא מבינה שלא כל בחור חמוד מתאים לכל בחורה חמודה?!" ירדן זיהתה גם טעם מריר של עלבון. זה מה שהיא חושבת שאני שווה? היא התיישבה בספסל ליד החלון באנחה. "לפחות הוא היה אינטלגנט מספיק להבין שאנחנו לא מתאימים" צחקקה לעצמה בציניות.
הדייטים האלו מתישים אותה. סוחטים ממנה כוחות נפש. כי עד שיש לה הצעה, עד שיש תקווה שמשהו באופק, היא ממהרת להגיד כן. כל כך מחכה לקשר. היא יוצאת מוקדם מהעבודה, משקיעה בעצמה. איפור, מחליק... לא נמנעת מלהשקיע גם בנסיעות ארוכות, להתפלל ולחלום בהם. וכשהיא מגיעה, החלום מתנפץ. מהר מאוד. והלב נשרט לו שוב בשבריו.
ירדן התחילה לעלעל בהודעות. בכרטיסיות ההצעות הקודמות שלה. "שם: יאיר שמש, גיל: 27... לומד: בישיבת הנגב, אופי: בחור שמח.. בלה בלה בלה". ברגע של שעשוע, ירדן החליפה את השם בכרטיסיה בשמו של אחיה הצעיר. התיאור תאם לא רע בכלל. גם שמו של בן השכנה הסתדר יפה בכרטיסיה הזו. כשירדן ירדה מהאוטובוס, חיוך קל עלה בקצה פיה "מזל שהשכנה לא שידכה לי אותו".
ליד גדר הפרחים משמאל, פרפר קטן עף, מחפש צוף מתוק. היא התבוננה בו דקה. גם היא מחפשת איזה פרח מתוק אחד. רק אחד היא צריכה. "איך הוא יודע לאיזה פרח להיכנס? כל הפרחים נראים אותו דבר."
בערב הודיה סימסה לה "מה קורה? בא לך שנצא הערב לגלידה?"
ירדן חשבה דקה. היא מאורגנת היטב ליציאה, האיפור עוד נראה טוב. "יאללה, זורם. אלופה שאת עוד זוכרת אותי אחרי אירוסין".
הן נפגשו במרכז העיר, קצת הסתובבו, ירדן בחרה פרוזן והודיה בחרה טעם חדש שהמוכר הציע. תמיד עם הודיה הכל זורם.
"וואי, תקשיבי רגע. עידו שלח לי כרטיס שאיזה חבר שלו מנסה לשדך. איפה זה?... שניה.. אה, הנה! הוא אמר שהבחור אחלה גבר, רציני, קצת פתוח כזה. מה אומרת? אולי מתאים לך".
ירדן הופתעה, היא לא רגילה לקבל הצעות בזו אחר זו.
"נשמע סבבה. עשה צבא? וואלה, במודיעין? נחמד." הודיה כבר התחילה להתכתב עם עידו. "הוא מכיר אותו ממש טיפה, מלפני הצבא. והוא אומר שהמשפחה טובה."
"אחלה", ירדן זרקה, "נשמע טוב".
כבר למחרת היא קיבלה את המספר שלו. בפרופיל בווצאפ הוא נראה עומד על צוק רחוק. תמונה יפה.
אחרי השיחה הקצרה בצהריים היא הרגישה מאושרת. הרגישה שהיה נחמד לדבר עם המדוייט שלה. שזרם להם, שהיה כיף, שהם באותו ראש. סוף סוף! הלוואי. הם קבעו כבר למחרת בערב להיפגש.
"מאחר בארבע דקות" סימס לה. "סבבה" היא החזירה, מתלבטת אם לפרגן גם איזה סמיילי. לבנתיים התיישבה על ספסל מאחורי התחנות.
הקו שלו הגיע. הנה בחור יורד מהאוטובוס, כנראה זה יואל. נראה בחור חמוד. גבוה, זקן צמוד. פרפר קטן ריחף לו מעל ליבה בריקוד. היא קמה והתקדמה לקראתו. לרגע נופל לו הרב קו, והוא מתכופף להרים. וזה מכה בה כמו סטירת לחי. "לאאא, זה שוב קורה לי!"
ליואל לא הייתה כיפה.
לפני כל דבר הדורש השקעה בחיים שלנו - אנחנו מבררים. אז למה בפגישות לא?
מתסכל, כל-כך מתסכל להשקיע את כל המאמצים הללו. וסתם, לחינם, ללא תועלת. ולא רק מתסכל, גם פוגע באנרגיות, בחיוניות, באמון שזה יכול לקרות, וגם... פוגע בסיכוי להצליח. כי אם כל כך הרבה אנרגיות וכוחות נפש שלי מוקדשות לדייטים סתם, שאין להם סיכוי באמת- כמה כוחות יישארו לי כשאפגוש את ה"אמיתי"? בחור באמת קשור, שמתאים לפרמטרים שהגדרתי שחשובים לי? האם זה לא יתפספס סתם מכח האנרציה ש"אין סיכוי", וש"אף פעם זה לא עובד"?!
אז מה עושים? איך לא משקיעים את כל הכוחות בבחורים סתם שלא שווים את ההשקעה שלי, ובאמת יוצאים עם בחורים "קשורים"? "לעניין"? שאני באמת רוצה להשקיע בהם את הכוחות שלי? יש לי תשובה לזה, אבל היא לא קלה. כי יש לנו לגבי התשובה הזו איזה אנטי מובנה. וחבל.
התשובה היא פשוטה. דורשת להוריד איזה מחסום פסיכולוגי, אבל זהו. התוצאות- ברוכות מאוד. חוסכת ים של אנרגיה, זמן וכח. התשובה היא- פשוט לברר. לברר אצל חברים, רב, מכרים של הבחור- כמה שיותר להבין ולהכיר אותו עוד לפני הדייט.
מה כבר אפשר לדעת אצל חברים? המון.
הרבה מעבר ל-האם יש לו כיפה. אפשר לברר מה הוא עושה, מה השאיפות שלו, מה עושה לו אור בעיניים, מה משמח אותו, מה החלום שלו, האם הוא אינטלגנט ומה הוא עושה בחיים. בדיוק. מה הוא לומד ולקראת מה. וכל חבר שלא יודע בדיוק- יכול להיות מפתח לאחד אחר שכן יודע.
הרבה מהנתונים הללו - יכולים להיות משמעותיים, מאוד, ביחס להחלטה האם את רוצה לבנות קשר עם מישהו כזה או פחות. בכל דבר הדורש השקעה בחיים שלנו- אנחנו בדרך כלל מבררים לגביו. מקום לימודים, מקום עבודה, אפילו איזה פלאפון לקנות. מה עדיף, מה כדאי, מה היתרונות והחסרונות. למה? כי חשוב לנו לחסוך לעצמנו אכזבות, זמן וכסף. אז למה כאן זה שונה?
כי עם אנשים זה יותר מורכב. נכון. וזו רק סיבה לכך שכדאי שהבירור יהיה מורחב ומעמיק, ויכלול הרבה שאלות מדוייקות, כל אחת לפי מה שחשוב לה, ולברר אצל כמה אנשים. אבל האנשים הללו הם לא אני? הם לא מכירים את האיזונים שלי? לא מודעים לאיך שאני מרגישה עם דברים?
נכון. ולכן- אם התוצאות של הבירורים יימצאו חן בעיניך, את תיפגשי איתו. מתוך התלהבות, כי שמעת כבר כל כך הרבה דברים שמראים שהוא בכיוון. מתוך אנרגיות ושמחה. ואז... הסיכוי שיהיה לך טוב- הוא לא קטן בכלל!