כשהיינו ילדים היינו משחקים את המשחק "טלפון שבור". משחק פשוט שבו עומדים בשורה, הראשון לוחש לאדם שלצדו מילה או שתיים. השני שבשורה לוחש את המילה לאדם שלצדו וכך הלאה, עד האחרון שבשורה. בסוף המשחק נוצר מצב שנשמעת מילה שונה לגמרי מזו שנאמרה בתחילה... איך זה ייתכן? כיוון שכל אחד שומע אחרת, מבטא אחרת, מבין אחרת ומפרש אחרת את הדברים ששמע, ולבסוף מתקבלת גם מילה אחרת.
כך גם בחיים.
החיים שלנו בכלל, ומערכות היחסים שלנו בפרט, מורכבים מתקשורת. תקשורת טובה יכולה לחולל פלאים ולקרב בין אנשים. אך במקביל לכך, תקשורת לקויה יכולה חלילה גם להרוס ולהרחיק. במאמר זה אנסה לתאר מספר ליקויי תקשורת עיקריים, ויחד עמם עקרונות בסייסים לתקשורת בינאישית טובה.
ליקויי תקשורת נפוצים:
חוסר הקשבה - לכולנו בוודאי (ולצערנו) מוכרת הסיטואציה שבה מישהו שואל אותנו בהתעניינות "מה נשמע?", ועוד לפני שאנו מספיקים לענות, השואל כבר המשיך הלאה בדרכו... נדמה כי חוסר הקשבה הינו חוסם התקשורת הראשון והעיקרי. כאשר איננו מקשיבים, או חמור מכך, מקשיבים אך משדרים שוב ושוב כי הדברים אינם מעניינים או חשובים - אנו עלולים להרחיק ולפגוע.
ישנו סיפור מרגש על ר' אריה לוין, שמלמד אותנו הרבה על כוחה של הקשבה. פרופסור לבריאות הנפש בירושלים היה שולח אליו "לקוחות" שלו ור' אריה היה מרפא אותם. פנה הפרופסור לר' אריה ושאל אותו: "איך אתה מצליח לרפא אותם? גלה לי את סודך". ענה לו ר' אריה: "אני לא עושה להם שום דבר, אני רק מקשיב להם…".
היכולת להקשיב באמת הינה חסד אמיתי לנפש האדם. כשאנו מקשיבים באמת, אנו מעבירים את המסר: "אכפת לי ממך, אתה לא לבד". הקשבה אמתית אין פרושה הסכמה עם הדברים הנאמרים, אלא קודם כל כבוד אמיתי לאדם, לדבריו ולרגשותיו.
פתרונות מהירים - כשאנו ניגשים שיחה, בדרך כלל יש לנו בכך שתי מטרות עיקריות. המטרה הראשונה הינה המטרה הגלויה והידועה של השיחה, כלומר - הנושא המדובר כרגע. עם זאת פעמים רבות מעבר למטרה הגלויה, ישנה מטרה וצורך עיקרי נוסף מהשיחה - הצורך בשיתוף. לא פעם אנו פותחים בשיחה בכדי לפרוק, לשתף ולחוש כי איננו לבד. מישהו מקשיב ושותף להרגשה שלי. מתוך כך דווקא הצעת הפתרונות עלולה לחסום ולקטוע את תהליך השיתוף, ובעצם כך לפספס את הצורך העיקרי בשיתוף והקשבה. יתרה מכך, כשאנו משתפים בקושי או בהתמודדות, והאדם שממולנו שולף בעבורנו פתרון מהיר, הוא מעניק בכך את התחושה כי הקושי שלנו הוא דווקא די קל. 'הינה יש לי פתרון בעבורך'. כלומר, במקום להעניק הבנה והשתתפות - אנו משדרים תחושה הפוכה, מעין "מה את/ה עושה כזה עניין? הנה יש לי פתרון....".
ביטול תחושות או רגשות. "זה בכלל לא פוגע מה שקרה לך", או "זה לא כזה נורא", אלו הם דוגמאות למשפטים המבטלים את הרגשות של הזולת. כאשר אנו משתפים ברגשותינו, אנו קודם כל זקוקים להבנה וקבלה. אך כאשר מבטלים את ההרגשה שלנו ומשדרים לנו ש"הכל בראש שלנו..." או שאנו מגזימים לגמרי, אנו עלולים לחוש פגועים ומרוחקים. כלומר, לא רק שלא הבינו אותי, אלא גם נתנו לי את התחושה שאני לא בסדר בתחושות שלי. שאני עצמי אשם ברגשותיי.
בהקשר לכך נציין כי גם הרגעה או עידוד סתמי יש בהם את התחושה של ביטול ההרגשה. פעם סיפרה לי אישה שעברה טיפולי פוריות, כי שכנתה נהגה לעודד אותה ולומר לה: "את תראי, יהיה בסדר, בחודש הבא תהיי בהריון...". העידוד של השכנה רק הכעיס ונתן את התחושה שמדובר בעידוד סתמי, המנסה לבטל את הקושי, ולא באמת מבין את המציאות. חשוב להבין כי הרגעה שאין לה באמת בסיס או הבנה, עלולה להרחיק עוד יותר את האפשרות לתקשורת כנה וקרובה.
כינויי גנאי. ברור ופשוט להבין מדוע כינויי כנאי חוסמים תקשורת טובה. ברגע שאנו חשים מותקפים, ועוד יותר מכך - מבוזים, סביר להניח כי לא נוכל להמשיך ולנהל שיחה טובה ומכובדת. חשוב להבין כי כשאנו מדברים על כינויי גנאי אין הכוונה דווקא לקללות של ממש, אלא לאמירות המשדרות חוסר ערך וחוסר כבוד. אמירות כגון: "את/ה לא יודע/ת מה את/ה מדבר בכלל!", או "מי את/ה שתגיד/י את זה?!" וכדומה. כולנו זקוקים לכבוד בסיסי. לחוש שאנו מוערכים ומכובדים כבני אדם. לכן, כשאנו מנהלים שיח ותוך כדי נאמרים מילים או משפטים שיש בהם ביזוי לצד השני, קטענו בכך את האפשרות לשיחה טובה.
האשמה וביקורת. אף אדם לא אוהב להיות תחת ביקורת והאשמות חוזרות. אחד הגורמים המקשים על פתיחות ואמון בתקשורת הבינאישית שלנו, הוא תחושת האשמה, הטפת מוסר וביקורת. תקשורת כשמה כן יהיה - קשר. מטרתה ליצור קשר ולחבר בנינו. ביקורת, לעומת זאת, יוצרת פירוד ומרחיקה. כאשר במקום לקבל עידוד או הבנה נשמעים משפטים שיש בהם האשמות או הטפות מוסר כמו: "את/ה לא זהיר/ה ולכן...", או "את/ה אף פעם לא שם לב...", השיחה והתקשורת עלולה להיתקע ולהיחסם.
אחת הדרכים הידועות לשוחח על נושאים המפריעים לנו בזולתנו, באופן שאינו מחליש או פוגע, הינה לתאר את הדברים מתוך הצורך האישי שלי, ולא מתוך האשמת הצד השני. פתיחה של "אתה כזה..." או "את כזו..." עלולה לעורר באופן מידי את הרצון להגן על עצמנו ולתקוף חזרה. אך כשאדם מדבר על עצמו כמו: "זה הצורך שלי ש..." או "קשה לי בכך ש...", אנו מאפשרים לשני להקשיב באמת, להבין ולא לחוש מותקף או אשם.
פרגון ומחמאות. לסיום הדברים, אי אפשר שלא לציין את הכוח הגדול שיש דווקא במילים המפרגנות, החמות, המעודדות והאוהבות. תקשורת שיש בה אווירה חמה ולבבית מאפשרת גם לשיחה קשה, להתקבל על הלב. תקשורת חמה ותומכת מעניקה כוח להתמודד עם אתגרי החיים, מחזקת את השמחה, ואת הערך והביטחון העצמי.
***
על תקשורת אפשר להרחיב ולכתוב ספר שלם. אך לפחות כעת, ולסיכום הדברים נזכיר כי תקשורת איננה משהו טכני של איך לדבר נכון או להגיב נכון. תקשורת היא משהו עמוק הרבה יותר. היא נוגעת לנו בנפש. היא יכולה לעורר התנגדות או כאב ולהבדיל לעורר שמחה והתרגשות. היא פוגעת כמו גם שהיא מסוגלת לרומם ולחזק.
ואולי דווקא כעת, רגע לפני השנה החדשה, זה זמן להתאמן ולנצל את הכוח האדיר שקיים בתקשורת בכדי לבנות, לחבר ולקרב בין כולנו- לטובה.
הכותבת הינה מטפלת זוגית ואישית, מרצה ומנחת קבוצות, מחברת הספר "אוצרות פנימיים"- מודעות עצמית יהודית. לתגובות ושאלות: otsarpnimi@gmail.com