לאחרונה התחלתי לראות הרבה התגודדויות ברחוב. אולי עד עכשיו לא שמתי לב אליהן, אבל פתאום הרחוב התמלא. אנשים יוצאים מהרצאה ונשארים לדבר בקבוצות, אנשים יוצאים מבית כנסת ומדברים עם החברים שלהם שניה לפני שכל אחד יוצא לדרכו, אנשים חוזרים מחתונה ומתעכבים ליד האולם כדי לדבר עוד כמה דקות. הרבה אנשים.
השכיחות ביותר, הן קבוצות של מספר בנים שמדברים בלהט, ואחרי שתספור עץ ותיבת דואר, תמצא קבוצה של בנות מצחקקות ("בנים מדברים, בנות מצחקקות", אמר לי פעם ידיד). הסצינה הבאה שחוזרת על עצמה, היא של בחור שפוזל לכיוון קבוצת הבנות ואפשר כמעט לקרוא את מחשבותיו: "כן, זאת עם השיער החום הבהיר. נראית מתאימה. מה עכשיו?"
ברוב המקרים הבחור לא יגש לדבר עם אותה הבחורה. הוא ילך הביתה וירדם בעודו מתלבט בשאלה לגבי הצורה בה היה צריך לפנות אליה, אם בכלל. והבחורה, ששמה לב לבחור הג'ינג'י הגבוה, חוזרת הביתה וחושבת: אם הוא רק היה מעז לגשת. היא, כמובן, לא עשתה מאומה.
"ומה", חושבת אותה אחת, "אני הבחורה. הוא אמור לגשת אלי. אם הייתי ניגשת אליו והוא היה אומר לי לא, זה היה מביך אותי יותר מאשר לו הייתי אני אומרת לו שלא".
הבחור, לעומתה, לא חשב לרגע שהיא הייתה צריכה לגשת אליו. הוא היה שקוע בבעיה של 'האם אותה אחת רואה בחורים שניגשים אליה כבחורים זולים?'
***
הבנות מתחלקות לשלוש קבוצות. אלו שרואות בחורים שפונים אליהן כבחורים זולים ("אם הם פנו אלי, הם בטח פונים לכל אחת. זו לא דרך"), אלו שרואות בחורים שפונים אליהן כדבר מתקבל מאליו ("למה לא? אם הוא מעוניין, שיבוא ויגיד. אני לא נושכת, וזה עדיף על בליינד דייט") ואלו שמחרימות בחורים שפונים לבנות, אבל מתות שזה יקרה להן.
אחרי הכל, יש הרבה בנות שרואות ב"בליינד דייט" שיטה שפשטה את הרגל.
"רק ממבט ראשון", הן אומרות, "יכולנו לראות שזה לא מתאים. לבזבז על זה עוד כמה שעות רק מתוך נימוס, יכול להוציא מהדעת".
לאותן בנות, השיטה של 'פגע וקח' (טלפון) נראית מצויינת. אם הבחור ניגש אליה והוא נראה לה, מה טוב, ויחד נדהר אל עבר השקיעה. אם לא, ההתחמקות המקובלת תהיה "אני תפוסה". הבחור לא מרגיש מושפל, והבחורה מרגישה מוחמאת.
מצד שני, יש בנות שטוענות שבחור שניגש אליהן גורם להן לזלזל בו. "זה לא מקובל", הן טוענות. "שישלח חבר".
חבר- הפתרון הנהדר. במקרה של הג'ינג'י הגבוה, הרבה מחבריו היו שמחים לגשת לבחורה ולשאול אותה אם היא מוכנה לצאת עם חבר שלהם, אבל הג'ינג'י עצמו הרגיש לא נעים עם העניין. "היא נמצאת עם חברות שלה", הוא חשב, "ופתאום בא בחור וקורא לה לצד. זה לא נעים. אולי היא לא תסכים לבוא, ואולי היא תחשוב שאני פחדן שלא באתי בעצמי? לך תדע".
"ולמה שהיא באמת לא תיגש אליו בעצמה?" שואל חבר של הג'ינג'י. "הרי נשים דורשות שוויון זכויות. אם היא מעוניינת, שתיגש אליו. הוא ישמח, תאמיני לי".
"אם הוא ראה אותי ולא ניגש אלי", עונה לו הבחורה, "כנראה שהוא לא היה מעוניין. לא? אחרת, הוא היה ניגש!"
"הייתי ניגש", משיב לה הג'ינג'י בדמיונו, "הייתי ניגש אם רק היית נותנת לי סימן!"
"סימן?" מזדעזעת הבחורה. "מה סימן? לחייך אליך?! הגזמת".
הבחורה והג'ינג'י עדיין רווקים.
ולא רק הם: זה קורה כמעט לכל אחד, ולאף אחד אין פתרון.
אולי זה היה יכול להיגמר אחרת.