מאי ידידות?

אמא אומרת שאין דבר כזה "רק ידידות" בין בחור לבחורה. תמיד יש צד אחד שייפגע, ושכדאי שהצד הזה לא יהיה אתה

חדשות כיפה רוני אראן 30/04/13 19:27 כ באייר התשעג

מאי ידידות?

"אולי נעשה ארוחת בנים?", ניסיתי להימנע מעוד סעודה פופי"ת, הנפתחת בסבב "איזו חיה הייתי רוצה להיות". לצביקה יש חברה (שבדיוק נוסעת שבת להורים שלה), וליאור התלהב מזה שהוא לא צריך להתחתך לפני. שניים שלושה טלפונים לדירות אחרות, ומכסת הכיסאות שיכולים להידחק סביב השולחן בדירתנו הנחמדה עברה את הקו האדום.

צביקה עשה חיקוי מושלם לקידוש של ראש הישיבה, שרנו שירי שבת ללא הפסקה ובעיקר לא היינו צריכים לעצור כל פעם ולברר מי הכינה את סלט קישואים ומי את האנטי פסטי, על מנת לפאר ולשבח את מעשה ידיהן. אף על פי כן, לא יכולתי שלא להיזכר ב"כה עשו חכמנו מפורש", ולתמוה מהו התבלין של שבת אשר נדמה כחסר כאן. עד שליאור, אמר בפה את מה שהכול כבר הרגישו בלב. "מכירים את זה שאתם נכנסים לדירה", הוא שאל, "וישר מזהים אם זה דירת בנים או דירת בנות?".

***

למחרת סחב אותי ליאור למקום בו נוכל לקיים למהדרין את מצוות "אימא של שבת", ואני נזכרתי במשותף שבין סעודת שבת למוזיקה- ההמון אוהב פו"פ זול. ליאור חייב אותי להגיע לשם מדין "חטא בשביל שיזכה חברך בשליש גן עדן" (שהרי אם אמצא שם אישה, הוא מרוויח ת'עמלה). למרות, ששנינו ידענו שהדבר היחיד המתעלה על סלידתי העמוקה מאירוע כזה היא התקווה שליאור יאזור סוף סוף אומץ, ויגלה לבעלע-בוסטה החסודה שהוא רוצה להיות הרבה יותר מעוד "ידידוֹס" שהיא פוגשת בסעודות שבת.

כשנשאלתי על ידי בעלת הבית אם יש לי רעיון מקורי למשחק בתחילת הארוחה, השבתי "למה שלא תציעי שכל אחד יגיד איפה הוא אכל בערב?", ומיד התחלתי לחשב מאיזה צד של ליאור אשב, בשביל לוודא שתורו של ליאור במשחק ההיכרות השחוק יגיע לפני.

ליאור האומלל אשר חשש כי אם ישקר במשחק, אני בתורי אזים את עדותו, נאלץ לספר לכולם על הדרת הנשים שנעשתה אצלנו בסעודת הליל. מזל שהמשחק המטופש לא קרה בסעודת הערב, יען כי המלאכים ודאי היו שומעים את קולות הוויכוח הרמים מן הרחוב, וספק אם היו טורחים כלל להיכנס פנימה על מנת לברך את כלל הנוכחים ב"ברכוני" מסורתית.

בעלת הבית, בת יישוב קפיטליסטי נימקה בלהט קומוניסטי את סכנות ההפרדה. זיפיי אשר גדלו בקצב של קיקיון מאז יום העצמאות רק תמכו בעמדתה של זו האחרונה כי יוזם ההדרה, להלן: "אני", הנו דוס חשוך ופאנט. אני דווקא הוחמאתי מכך שהיא חושבת שאני נורא דתי (חבריי מן הישיבה תמיד מסטגמטים אותי לצד השני), ועל כן גייסתי כל ביטוי ופסוק שאי פעם למדתי על מנת לבסס דעתי ולהגזים בקיצוניותי.

תוך כדי ויכוח נזכרתי באחותי, אשר ייעצה לי לקיים פאנל בנושא חברה מעורבת בפעילות אחה"צ, בשבת מחזור שקיימנו בימי התיכונית העליזים. "כל החבר'ה שלך חושבים אותו דבר" היא סנטה בי, "כולכם חכמים, כולכם ימנים, כולכם מקיימים את התורה". "אם יש דבר אחד בו כל אחד מכם מחזיק בדעה משל עצמו," היא סיכמה, "אזי הדבר הזה הנו התשובה לשאלת המיליון: איזו תנועה טובה יותר: בני עקיבא, עזרא או אריאל".

מה אני אגיד לכם, לא הרבה השתנה בציבורנו הדתי בחמש עשרה השנים שעברו מאז אותו פאנל. כולנו בסתר ליבנו מבינים כי כל נושא הידידות בין בנים לבנות דומה לחבית נפץ. אלא, שאלו חושבים כי החבית מכילה פצצה בסדר גודל של הירושימה, ואלו משוכנעים שאם נחביא את החבית טוב טוב מתחת לשטיח, אזי החבית פשוט תעלם.

פסק שפורסם באתר זה ממש אסר על התכתבות בין בנים לבנות באינטרנט, הנעשית שלא למטרות שידוכין (מה לגבי סעודות בפרט, ועירוב חצרות הרווקים והרווקות בתחום השבת בכלל?). לעומתם, לא אשכח את אותו מסע פסח, בו שמעתי מדריך המתווכח בלהט עם רכזי בני עקיבא עצבניים, על מנת שיניחו לכלל חניכיו וחניכותיו לישון באותו מתחם. "יש בנים, יש בנות, ויש קיבוצים" הוא טען.

***

עיון מחודש במזמור "מה ידידות" מכריח אותנו להקשות על הפייטן: כיצד הוא מחייב לסעוד יחדיו בשולחן השבת ("בו ינוחו בן ובת"), אך מצד שני הכל יודעים כי אין דבר מסוכן יותר עבור "ולשדך הבנות" מאשר ידידות יתר: דרך בחורים להתרחק מבחורה שיש לה הרבה ידידים, ודרך בחור המוקף ביותר מדי ידידות לא לחוש כלל בחסרונה של "האחת".

***

הבדיחה מספרת על אדם שבא לפסיכיאטר: "אחי חושב שהוא תרנגולת", הוא מתלונן. "מה הבעיה?" משיב הדוקטור, "תביא אותו אלי, ארפא אותו והוא יחזור לחשוב שהוא בנאדם". "אתה לא מבין דוקטור!" עונה האיש, "אני צריך את הביצים...". וודי אלן אומנם ממשיל את הבדיחה לנשים, אבל אני חושב שהיא מתאימה יותר להמשיל את עולם ה"ידידוּת": אינך יכול איתן, אבל גם אינך יכול בלעדיהן.

גם אם מצוי היתר הלכתי לשמור על קשר עם בחורה בשביל להכיר את החברות שלה, האם מותר מצפונית להיות חבר של מישהו רק על מנת לקבל פרס? ואם זה לא נעשה ממניעים אינטרסנטיים כגון אלה, אז חזרנו לברוך הקודם- עכשיו שהידידות נעשית "לשמה"- שוב נקלענו לאיסור הלכתי.

אני שואל את עצמי כמה עוד טעויות אעשה על בחורות בדייטים, רק בגלל שאין לי בחורה אחת שאני מכיר מספיק טוב, בשביל שתגיד לי כי אני מתלבש זוועה. אימי תמיד הייתה עסוקה מכדי ללמד אותי, ואחותי איננה הטיפוס שיכול להכריח אותי לצאת לסיבוב קניות בתל אביב.

***

במוצאי שבת ליאור חזר מאוחר. הוא לא אזר אומץ לספר לעינת את אשר על ליבו, אבל לפחות הוא עשה אחד ועוד אחד ועוד אחד. במהלך הוויכוח בארוחה, כאשר ליאו ניסה למצוא מקום בכדי לקבור את פניו, הוא הבחין במדף איקאה להרכבה וקופסת קרטון גדולה שנרטבו כאשר הבעלה שטפה את דירתה בערב שבת.

"אתה לא מאמין איזה דוסית הייתה פעם עינת", הוא שחק. "כמות ספרי האמונה שמילאו את הארגז לא היו מביישים בוקסא של 'עצמונאי' מצוי".

"ו-נו?", דחקתי, "דיברת איתה?".

"לא ממש" הוא אמר, והרכין את ראשו בבוז עצמי. "היא אמרה שזה ממש אירוני שיש לה ידידוֹס שתולה לה מדף בשביל ספרים שהיא קנתה רק בגלל מדרשה שלימדה אותה, שיְדִּידוּת זה בערך הדבר הכי גרוע בעולם".

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן