יום אחד, את עוצרת באמצע החיים ושואלת את עצמך: האם יש דברים שהחמצתי בחיי ? האם נסחפתי ,כמו רוב חברותי , למסע המקובל של חתונה, ילדים, עבודה ? אולי, רגע, עברו חצי מחיי ועוד לא הספקתי לעשות מה שרציתי! אולי בכלל , את מהרהרת לך בינך לבין עצמך, לא הייתי אמורה ללמוד מתמטיקה ומקצוע יבש כמו סטטיסטיקה, אלא, בעצם, לעבוד עם אנשים, להיות מול קהל, להיות פסיכולוגית?! איפה אני? מה מקומי? או שמא את מהנשים ששואלות את עצמן בתחושת שליחות-למה שלא אהיה עוזרת פרלמנטרית בכנסת, אתחכך עם ידוענים ואנשי שם ואוסיף נופך לחיי המשעממים? אכתוב כתבות בעיתון ו אתרום לציבור, לעם ישראל, ארגיש שאני, לא סתם עקרת ביתמורהגננת, אלא אישה משמעותית! ?
בבהלה את מביטה במראה, רואה כבר את ניצני השיבה שזרקו בשערך, רואה את ילדיך גדולים ועצמאיים וכבר לא כל כך זקוקים לך ומחליטה- למה לא? אם לא תזדרזי ותעשי שינוי, את עלולה להחמיץ משהו, לפספס הזדמנות, לא לממש את הפוטנציאל הטמון בך מששת ימי בראשית...
זה קורה בגיל ארבעים, חמישים וגם שישים, זה קורה הרבה, אמצע החיים הוא מושג יחסי.
אם לא תהיה לך תמיכה מצד בן הזוג לשינויים ולאתגרים החדשים , את עלולה לשכנע את עצמך שאם רק תתגרשי, תמצאי את הפנאי לעשות כל מה שליבך חפץ! כי הרי זה רק הבן זוג הזה שתוקע אותך. כשתהיי עצמאית , אוהו! השמים יהיו הגבול !
את רק שוכחת שאחרי הגט המיוחל (המפוקפק) את תישארי לבד עם משמורת משותפת על הילדים, הוא לא תמיד ישלם מזונות, יתחתן עם אישה חדשה די מהר, ולך יצוצו בעיות חדשות ואת לבד ללא עזרה. כמובן, אף אחד לא מחכה לך שם בחוץ, גם אם כל השנים החמיאו לך כמה את מוצלחת ומיוחדת.
גם לגבר הממוצע עלולות להבזיק מחשבות לראש באמצע החיים. אולי פיטרו אותו מחברת ההייטק כדי לקלוט צעירים יותר. פתאום הוא הביט סביבו ושאל את עצמו האם יכול היה לגור במקום אחר, לעסוק במשהו מעניין ומאתגר, ללמוד, ואולי, בחור מוצלח שכמוהו, גם יבחר לעצמו אישה חדשה, מבינה וצעירה יותר, פחות נודניקית, בלי ילדים ופחות כאב ראש. מישהי שבאמת תבין אותו.
העולם משתנה ללא הרף.
בדור הקודם היו מעט אנשים שבדקו חלופה לשטף החיים שזרם סביבם. החיים היו קשים יותר, אדם שאף בעיקר לשרוד. סולם הערכים של מאסלו ניהל את רובנו. לאכול, לשתות, שיהיה לו קורת גג לראשו. שפע ההזדמנויות לרכוש מקצוע בקלות לא היה בנמצא. מי שהשיג משרה, ברך את מזלו הטוב ונאחז במקום עבודה כמוצא שלל רב.
עמנו, עם ישראל , מתקרב לחגיגות שבעים שנה להקמת המדינה. חמישים שנה לשחרור ירושלים , יהודה ושומרון, סיני והגולן. לפני הקמת המדינה עברנו שואה, לפניה פוגרומים ורדיפות, אנטישמיות ברוב מדינות העולם. כעם נרדף עד קום המדינה , מה היה בסדר העדיפות שלנו? לשרוד, לחיות, לדאוג למשפחה, גם לבריאות, להחזיק מעמד על פני ים החיים הסוער.
אבל בימינו, בעולם המערבי, בעולם המתועש המתפתח, בכפר הגלובלי, תנאי החיים השתפרו והשתכללו. יש לאנשים פנאי. הם פותחים עיניים ומחפשים שינויים, מימוש עצמי. אמנם עדין תקציב הביטחון בארצנו מביא אותנו לשותפות נכבדה בנטל המיסים, אך בכל זאת, אנחנו מרימים את הראש.
משבר אמצע החיים יכול לקרות לכל זוג, בכל גיל ובכל מצב. שני בני הזוג אמורים להיות מודעים לכך, להיות ערניים ולא להיות מאוימים מרצונו של השני לפתע פתאום להשתנות.
אם הגבר יכיל את רצונותיה של אשתו ללמוד ,לשנות מקצוע וישתף עם כך פעולה, היא תרגיש שיש לה בעל תומך בשלבי חייה המשתנים. וגם להיפך. אך אם אחד מבני הזוג מאוים מהשני, מראה התנגדות, זהו מתכון לפרידה וגירושין. כי מאד יכול להיות, שהחידוש בחיים הוא בבחינת 'ייהרג ובל יעבור' לאישה או לגבר. בלעדי זה חייה אינם חיים, חייו אינם חיים. הוא או היא ירגישו שהם פשוט חייבים להתפתח, לשנות.
גם התחום הרומנטי מאתגר אותנו.
שני בני הזוג חשופים יותר מתמיד לאופנות ולפיתויים מבחוץ. ההשקעה באינטימיות וברומנטיקה בחיי הזוגיות היא קריטית. התנתקות מהגבולות הצרים של הבית לפעמים. נופש לבד. יציאה למקומות בילוי המועדפים עליכם. טיפים בנושא יש למכביר בכל סדנא.
אתה, הגבר, תהיה מודע לחיזור ולהשקעה באשתך. תלמד את הנושא ותשקיע. את, האישה, תגווני את עצמך למענו, הרי ממילא את אוהבת לקנות, להתלבש, להתאפר ולטייל. המציאות מוכיחה שגם בחברה של בני תורה, תמיד יש מקומות ליפול בהם.
העיקר, להיות במודעות. משבר אמצע החיים לא יתרחש בגללו או בגללה. הוא פשוט נוכח היום בחיינו. הפרידה רק תקשה על מימוש הפנטזיות החדשות, ועוד לא דברנו ...על הילדים.