ואת למדי לדבר עם בעלך. אם לא תדעו לדבר יחד, נישואיכם יעלו על שרטון. לאו דווקא חילוקי דעות עמוקים מובילים למשבר. מותר להיות שונים, לחשוב שונה, לרצות שונה ולהרגיש שונה. העיקר הוא לדעת להתווכח יחד. מה שקובע את עתיד הזוגיות אינו על מה מתווכחים אלא איך מתווכחים. כמובן זה נכון גם בין אדם לחברו, ואף שייך לשיח הפוליטי במדינה.
חוקרים (ד"ר ג'יימס מאריי מאוניברסיטת וושינגטון ועוד)* פיתחו נוסחה מתמטית על פיה אפשר לחזות מראש את הצלחת הנישואים או חלילה הגירושים. עקבו אחרי שבע מאות זוגות במשך שלוש עשרה שנה והגיעו לדיוק של יותר מ90%, מה שנחשב לדיוק מופלא במחקרים פסיכולוגיים. צילמו בווידאו זוג משוחחים ביניהם במשך רבע שעה ועל פי זה נתנו להם ציון.
אם כן, מותר להתווכח, מותר שיהיו חילוקי דעות חריפים, מותר אף להתווכח תכופות – מה שקובע הוא הדרך שבה מתווכחים. חילוקי דעות – כן. חילוקי לבבות – לא. העיקר שיהיה חיבור רגשי.
האם ההבעות וההערות שלך הן חיוביות או לא? מותר לצחוק אבל לא להקניט. הומור הוא דבר טוב, אך יש לעשות בו שימוש חכם. לפעמים הגבול בין חיוך מלא שמחה לבין הבעת בוז וגלגול עיניים, הוא דק.
האם אתה מוציא מפיך אנחה כבדה כתגובה לדברי בן הזוג, או שאתה מגלה אמפטיה על ידי הנהון של תמיכה?
זה הכלל, לפני שאדם מדבר או מגיב בכל דרך, חשוב על התגובה הצפויה.
שמא תאמר: אבל אהיה מלאכותי ולא טבעי? והתשובה: כן! עדיף להיות מלאכותי מאושר מאשר טבעי מסכן. מסיבה זו חובשים משקפיים מלאכותיים המשפרים באופן פלאי את כושר הראייה, וזה עדיף כמובן על הראייה הטבעית קצרת הרואי. אך בנידון שלנו, יש נחמה: במשך הזמן המלאכותי יהפוך לטבעי.
יתר על כן, מתוך הפעולות נמשכים הלבבות. אישיותך הפנימית תלך ותזדכך. למד לכבד את חלומות הזולת, ועם הזמן תרגיש טוהר פנימי הולך וגובר.
אז אי אפשר להביע ביקורת? ודאי אפשר וחייבים! השאלה היא: איך? אל תתבטאי בסגנון שלילי: "אינך מקדיש לי די זמן" אלא השתמשי בסגנון חיובי: "אני מרגישה בודדה בלעדיך וזקוקה לך יותר במשך היום".
כאשר תלכו בדך זו, תהיו מאושרים ואל תשכחו להודות לד' על כך יום יום, שהרי "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" (סוטה ב א), לכן גם עליו, יש להלל לד'.
איזו מתנה נפלאה קיבלנו מריבונו של עולם: הרגש, ובנידון שלנו: הרגישות!
* להלן כתובת האינטרנס שבה ניתן לראות את המחקר המדובר
http://washingtontimes.com/national/20030810-123124-2379r.htm