ישנה בחדרי בחורה שיושבת
קצת מבולבלת ומעט גם דואגת
שכל מאורע אשר יוזכר כאן בשיר
מהווים ראייה לעתיד לא מזהיר
שלמרות שהיא בת כישורים ולב טוב
שאוהבת את בוראה וחברים לה לרוב
כל האושפיזין שבאו לשידוך
יצאו נבלות וחסרי כל שיוך
אמנם זה נשמע כאישה בכעסה
אך האזינו, הטו אוזניכם
למה שעברה הגיבורה שלכם.
ניסתה היא תחילה למצוא לבדה
את זה שאולי תאהב נפשה
אמרו לה: "ודאי שיש לך תכונה של בורר,
ולמה לא תצאי עם בחור מסוג אחר?"
חשבה האישה ואמרה בליבה
"צודקים! עליי להיות הרבה יותר פתוחה!
גם אם איננו דתי בכל מובן
גם אם הוא מתעלם או בטעות אינו משלם
חייב להיות שזו אני שצריכה להפיק לקחים
הרי מה באמת אפשר לצפות מבנים.
וכך יצאה לה, עם עיניים תמימות
בשמלה חדשה ושערות מעוצבות
לפגישה עם מר אושפיזין הראשון שהיה
אמר לה ששנת שרות שנייה אסורה
ולמרות שאמר שגבוה ממנה
הופתע לגלות כי כזבים שכאלה
קלים להפריך בעמידה רגילה
ואם כבר דיברנו על דברים אסורים
אנשים מארה"ב הם אסון לישראלים!
"אהמ", אמרה האישה נבהלת
"אני אמריקאית, ואינני מתביישת".
"ידוע" ענה לה אושפיזי בלי מוג
"אך יש עוד תקווה לתיקונך, לא לדאוג!"
שעם הגובה והמוצא השיוך הוא נואש
וכאן התחילה תקופה מעניינת
שדכנית מקצועית שדעותיה נותנת
"את רוצה מישהו מוצלח ויפה,
את רוצה שהוא יהיה גבוה ורזה,
את רוצה בחור שיקנה לך הכול,
אל דאגה, יקירי, רווקותך היא דבר של אתמול"
"נשמע מעניין", ענתה באיטיות,
"אך מעדיפה אני מידות טובות על פני שטחיות
אני בת רב, לומדת ורוחנית
זמרת במקצועי ובנוסף שחקנית
מתנדבת, מלמדת, אוהבת להצחיק
אך למצוא אהוב טרם שהצלחתי להספיק
אני רוצה בחור הנותן כבוד לבריות
עם אהבה לרכישת ידע, האם זה יכול להיות? "
מיהרה השדכנית המקצועית להתעלם
והחלה בשידוך הבחורה עם כל ה"מן".
פעם ראשונה החליט האושפיזין הדביל
לשבת במסעדה הלא כשרה בעליל
ואם כבר נוסיף קיסמים למדורות
הראה לה תמונות של בנות עירומות
"סליחה!" היא התריסה, "מה פשר מעשיך?
חושב אתה שזה ייתן לי חשק להמשיך עמך?!"
"מה הבעיה?", שאל בקול נוהם
"הן כולן בבגדי ים" והמשיך הוא לכרסם.
ברור לנו כשמש שאיתו סיכוי כבר אין
אך קראו את ההמשך ותראו גרועים מזה
בפעם השנייה הבחור נראה מתאים
עוד מבית די דתי וחינוך ישיבה תיכונית
נפגשו השניים במקום נחמד מאוד
החלו מדברים על מוסיקה ועוד
הרווקה שמה לב באמצע המפגש
כי לא הם מדברים אלא רק הוא דש
הוא דיבר על מה שהוא אוהב ומה שעל ליבו
ובין כל הדברים הוא דיבר גם על גילו
"עשור וחצי?!" תהתה, "אין זה קצת מופרז?
מצד שני אולי בגיל הזה הוא מנומס."
לא ולא, מסתבר, שיחקה לה הגורל
כי המשפט הבא מפי האיש המטורלל:
"אני נשוי לבלקברי ואותך אנטוש מהר.
למרות שאת יפה מולי ואיפורך זוהר.
אולי תבואי לביתי? נשב על הספה
על כוס של ויסקי ומשחק כדור-בסיס טיפה"
שאלה אותו הבחורה פועמת המומה:
"שומו שמיים! מה תאמר?! אינך בן ישיבה?"
הביט בה הבחור, אושפיזינה השני:
"איני."
שבאה לה למצוא את השידוך כהלכה
"שמעי נא, ילדתי", אמרה השדכנית
"יש לי מישהו כה מתאים, אין לך מה להפסיד."
לאושפיזין השלישי חיכתה בערב קר
לקח אותה לבית קפה קטן ולא מוכר
ישר החל מספר שלוש בשרשרת של בדיחות
שכולם סובבו סביב גרפסים וגם נוד
אם זה לא הספיק, הצהיר: "החומשים אינה קדושה ואלוהים אינו קיים!"
והסביר שייתכן כי חמור כתב אותם.
ראוי לשים לב ולציין בתדהמה
שהבהמה הנוכחי ליווה אותה לתחנתה
בדרך למוצא ביקש מאישה
אם תמונות עירום שלה יוכל לקבל.... בבקשה.
אחר כל הדברים ולמרות כל הפגישות
נשארה הרווקה בלב שוקל את הנסיבות
"האם עליי להתפשר? לוותר על רוב דעי?"
מה שכן צריך לשדכנית לומר "ביי-ביי!"
בין כה אין לה שום מושג מי היא ומה צריכה
הגיע הזמן לפנות למקור ולהשתדך על ידי המשפחה
"גאוני!" היא חשבה, "פשוט מבריק להפליא!
הרי מי כמו משפחתי יכולים באמת להכיר אותי?"
האושפיזין המבקר הרביעי בסדרה זו
הגיע ממרוקו על אופנוע צבע חום
עבד בביטחון והתיידד הוא עם אחיה
אז נתן הוא למרוקו את מספר הגבירה
אמרה היא שכל חפצה לשבוע הספר להגיע
אז למרות אנאלפבטיות קבעו לשם ליסע
אבל עם כל לשון של בקשה אמרה בנועם
"אלך איתך, רק אל תיקח את האופנוע"
מוצאי שבת הגיע, הרי זהו זמן הפגישה
מחכה לו הרווקונת מול בית כנסת בכניסה
חיש מהר עולה לדלת מרוקו כמו בזק
הוא הביא את האופנוע, למרות מה שבקשה
"עלי", אמר מרוקו, "עלי, אל דאגה.
נרכב רק זמן קצר לאוטו בו ניסע."
'אל תיבהלי', חשבה, 'בטח זה ניסיון.
אלוהים רוצה לראות איך הסבלנות שלי היום!'
עלתה הבחורה על אופנוע לראשונה בכל חייה
מבלי לזכור שלבשה חצאית שחשפה את שתי רגליה
ברור לנו כשמש שהבחורה הזאת נכווית כבר בליבה
אך הפעם כוויות כאלה היו מדרגה שנייה.
מרוקו לא הסכים לקחת אותה לט.ר.מ
ואמר "היו לי גרועים יותר" כי זה היה לה נחם
לאחר שהיא הבהירה כי חייבת למיון
אמר לה "נו תלכי כבר!" וישב לו בהנהון.
יום למחרת לאחר רופא וגם תחבושת
ניסה מרוקו לצלצל ליפה לה עשה בושת
פתחה הנערה את הסמרטפון וביקשה:
"מצא את זו שאהבה נפשך,
אך בפעם הבאה שנפגעת בחברתך נערה
אני מציעה וממליצה בחום שתטפל בה בו בשעה"
את המסרון חזרה לא להאמין אך בטוח
שהוא כתב:"אני צריך קבלות לתביעה לביטוח"
חוויות האישה, לא עלינו, רבות לצערנו
אך אושפיזינה החמישי הינו חידה עבורנו
את מר קופי בין פגשה היא במקרה
דיברו הם על היסטוריה, יהדות וקפה
פגש הוא את אימה, את סבתה ואחותה
שבאו לאכול עימה ארוחה משביעה
לאחר תום הסלט אמרה לו "להתראות!
נעם לי להכירך. אהבתי את הטי-שרט"
והוא מרוב הפתעה ורצון אמר לה:
"חכי! אולי נשתה קפה באיזה יום?"
אז נפגשו השניים לפגישה
שלהפתעת הבחורה הייתה מאוד חביבה
דיברו הם על פוליטיקה, היסטוריה ודת
דיברו על מדע ואיראן שעוד מעט
שעתיים דיברו ונהנו מן השיח
כנראה שימשיכו, סביר להניח
שהרי בערב יום הכיפורים
שלח לה מסרון, מיסטר קופי בין,
שרוצה להמשיך את הקשר בדוק
אך אולי הוא נדרס ועכשיו הוא רתוק
למיטה ומרשתת איננה זמינה
בעוד שני אגודליו נעקרו בתאונה
וזאת כמובן הסיבה שלא התקשר
או שמא מזלה של אותה נערה הוא פושר
כי איך ייתכן כה הרבה אכזבות
במיוחד במידה רבה שכזאת
אז אמרו נא לי, עמיתיי ורעיי,
מדוע האישה הזו יושבת עליי?
תמיד היא נמצאת איתי מחוללת רעות
עם מזלה הגרוע ועם בחירות לא טובות
תמיד היא חושבת שהיא אשמה
כשבעצם זה הם שמכאיבים לה לשמה
בחורה צעירה בת עשרים וחמש
עם כל התכונות הטובות שרק יש....
או אולי זאת לא היא בכלל?