"מה? אתה למדת ב-X?" - זו התגובה שלרוב אקבל אם אגיד לכם איפה למדתי. למרבה הצער, אני לא היחיד מהישיבה שיגיבו עליו כך. כישלון להתאים לאותיות רבותינו, משך חוט של קשר מעל כל הסוררים, שלא בהכרח היו החברים הכי טובים לפני. לכן היום, אני עדיין אקבל טלפון מאברך שרוצה לברר אם פלוני חזר מדרום אמריקה, והאם זה שהוא התחיל לעבוד בחווה ליד אילת, אומר שהוא כבר לא אוכל כשר.
"אתה לא יודע עם מי דיברתי עכשיו", צ'יקו מתקשר ומפריע לי באמצע זמן איכות עם חדו"א 1.
"גם לי היתה שיחה שלא נענתה ממנו", אני נזכר.
"גם עם אביתר הוא דיבר. בטח מעיף עוד נוהל דף קשר".
נוהל דף קשר מתאר מצב כדלהלן: לאברך יש אישה. לאישה יש חברה שמחפשת את עצמה. האישה לוחצת על האברך שיסדר לה מישהו. גם האישה וגם בעלה יודעים שהחברה לא תתאים ל"סטענדערס" (שילוב של "סטנדרט" באנגלית ו"סטנדער" ביידי"ש), אז הוא עושה לעצמו רשימה בראש, הכוללת את כל הברווזיה. לאחר מכן, הוא אוסף מספרי טלפון מעקיבא, ועובר על כל הפוקרים אחד אחד.
"בקיצור," צ'יקו ממשיך, "אני נותן לו לדבר ולדבר על הבחורה, כמה אני והיא- אותו ראש, בול.
אני אומר לאברך: "מה, היא בטח עירוניסטית כזאת, כמו כל החברות של אשתך".
אז הוא עונה לי: "מה פתאום, כששואלים אותה היא אומרת שהיא רוצה לגדל עז ותרנגולים בחצר".
אני משיב לו: "יעקב, שוב אתה מציע לי את הבנות האלו שכבר מזמן לא דתיות". והוא מחזיר לי: "איזה? זאתי רצינית חבל על הזמן".
אני: "מקובעת? אם אני ארצה לטוס איתה להודו אחרי החתונה, היא בטח לא תסכים". והוא עונה לי: "איזה לא תסכים, בטח תסכים. גם לדרום אמריקה היא תטוס איתך".
ואז, "תקשיב טוב רוני", אני אומר לו: "אז אני לא רוצה".
"מה?", הוא שואל אותי. "אני לא רוצה אחת שתטוס איתי להודו", אני אומר לו, "אני רוצה אחת שהולכת ראש בקיר. שיוצאת מהארץ רק לאומן".
* * *
נוהל צ'יקו יכול לבדוק מה המשדך אוהב יותר - לומר את האמת, או לנחש איזה בחורה צ'יקו חושב שהיתה יכולה להתאים לו. אבל עדיין, אני חושש שצ'יקו ואנחנו מנסים לטפל בספיחים, במקום להתעמת עם הבעיה בשורשה, וכעת אסביר: אנחנו מחזיקים ביד חכה, ומחכים שהשלל יבוא אלינו. מתעצבנים על הדוד כשנותן לנו דגה, כי הרי "הוא בכלל לא מכיר אותי", אבל בכל זאת שמים חמישים שקל (דייט ראשון בבית קפה) על המספר האקראי שהוא בורר לנו, מכיוון שהפרס הגדול (חתונה!!!) מעלים מעיננו את הסיכוי האפסי שטלפון זה יהיה מספר זוכה.
ואפילו שמניסיון אנו יודעים שהכי טוב זה רק לשאול איפה היא גרה, כדי שנדע איפה לעשות את הדייט הראשון, אנחנו לא תמיד סומכים על הנשוי הנ"ל, ולכן תמיד ננקוט באותם תכסיסים:
1. "מתודה קיטשית #1": מבקשים מהמציע לדרג כמה היא אסרטיבית או תלותית בין אחד לעשר, ואיפה הוא שם אותי (ואותה) בין אחד (דוס טרור) לעשר (דוס בלאי).
2. "מתודה קיטשית #2": מבקשים מהמשדכת לתאר לנו בעיני רוחה את הבעל הדימיוני של המשודכת, האם הוא יעבוד והאם הוא יהיה חברותי. הקסם הוא שהיא לא יודעת איך אני רואה את עצמי.
3. מצליבים מידע, ע"י חזרה על פעולות 1 ו-2 אצל כל הרבנים והחברות שלה. ההצלבה תיתן מידע אמין ואובייקטיבי.
אם נודה על האמת, אנחנו יודעים שכל החקירות הנ"ל לא שוות כלום. אין דבר שישווה לשתיים שלוש דקות הראשונות של הדייט, בהן אנו כבר יודעים אם כל הנסיעה הייתה לטוב, או חלילה למוטב. בעודנו בוחשים בקפה שהזמנו, אנו שותים את המרק שבישלנו.
"שתיים שלוש דקות" זה דבר שצריך לצוד אותו עם רשת בים, ולהשאיר כבר שם מה שלא מתאים. לא לשחק מטקות על החוף ולחכות ש-ים המשדכים יבוא אלינו רק בגלל שהעברנו חמש עשרה שנה ב"ישיבת הסדר לא לייטי"ת", אבל אח"כ שירתנו בסיירת מגל"ן. כל בחורה שאתה פוגש באוניברסיטה, עבודה או ראיון היא אופציה. ואל תתממו: כשאנחנו נפגשים בדוסית חדשה בסעודת שבת, אנחנו ישר מקטלגים אותה כ"אולי", או כ"אין מצב כי...".
אבל גם אם בינך לדוסית "אין מצב כי...", אתה חייב להיות איתה הכי ג'נטלמן שבעולם. "חברא דחברך- חברא אית ליה": בניגוד לבנים, בחורות הרבה פחות "רכושניות". לך יהיה קשה לשדך ידידה לחבר טוב (כי אולי מתישהו אני ארצה אותה? בנים חיים בסרט שכל בחורה שמתחתנת, זה אופצייה אחת פחות בשבילם), אבל תזכור שהבת היא אדם טוב ומוסרי ממך. "אהבה ממבט ראשון", היא בסך הכל המקבילה ל"שתיים שלוש דקות ראשונות של דייט ראשון". זה ממש לא "מוייפת" שבדיוק הציעו לך את הבחורה איתה עשית שיחות נפש בשביל ישראל. זה אך ורק אומר שהטרחת את קונך לעשות לך נס, במקום שאתה תרדוף את מטרותיך, ותשיגם. תקשיב לדוד המלך: אל תשוב, עד כלותן.