שאלה: אני בן 35 גמעתי קילומטראג' עצום בדייטים, נפגשתי עם המון מועמדות ועם אף אחת זה לא הרגיש מתאים דיו, לא הייתה התאהבות שממנה מתקדמים לקשר עמוק וחתונה. כל העת קיבלתי עוד ועוד הצעות שגרמו לי לעוף על אינספור דייטים, במבט לאחור יש תחושת החמצה והשאלה איך מתאהבים?
רובנו תופסים את האהבה כדבר מה שקורה לנו. תחושה עוצמתית ובלתי נשלטת שאנחנו נופלים אליה בדרמטיות ובריגוש עצום. אלא שהאהבה היא מצב פעיל, בידנו לחסום אותה או לאפשר את היווצרותה.
אינספור דעות נכתבו על רווקים מדופלמים, מומחים לרווקות, שמרפרפים בעצלנות באלפי פרופילים באתרי היכרויות, מתמודדים בהצלחה בהדיפת שידוכים מכל כיוון מנשקי צפרדעים רבים מדי בדרך אל נסיך או נסיכת החלומות; שקועים בחיפוש אמורפי באינטרנט; בוגרי דייטים אינספור, חוזרים גלמודים מפאב, ממסיבה או מפגישה עיוורת, מונוגמיסטים שאננים בעולם המוני של בחירה בלתי מוגבלת ומגוון עצום של מועמדים, משתעשעים במחשבה שיום אחד יתפסו ברשת את השלמות. פנטזיונרים סדרתיים השבויים בתעתוע שיום אחד יגלו את הזוגיות ומשם ימשיכו לחתונה ואח"כ להורות.
אלא שהשגשוג מוביל לזגזוז במרחב ההמוני, ויוצר "מראה מעוותת" שאפשר לשפר את הבחירה בניסיון בלתי פוסק לשכלל את "העסקה". כי ברקע מהדהד דפוס השוואתי ומו"מ תמידי לשדרוג אינסופי. ברירת ההעדפה בלתי אפשרית כי התת מודע מתריע לא לבחור במה שסביר אלא רק את הטוב ביותר, ועומס היתר מבלבל ואף משתק. על אף המהמורות הרומנטיות והאומללוּת שבחֶסר זוגי היא בלתי נמנעת ומקורה בבחירה עצמית.
גם כאשר נוצרת כבר מערכת יחסים, מתעוררים ספקות עצמיים, הייסורים לא מתפוגגים, עשויים לחוש שעמום, חרדה, להתווכח ולהסתכסך קשות עם העצמי. כי התחושה שאפשר יותר טוב בסביבה מוצפת בעודף אפשרויות, יוצרת צפיות מתעצמות ובלתי מציאותיות ומובילה להתכנסות אל תוך אפלת זמן, רק שהזמן לא מחכה לאף אחד.
צריך לדעת: התאהבות אינה מקרית, אלא מעשה של בחירה. אהבה בהגדרתה המפורשת היא תוצאה של חיבור פנימי בין הגבר לאישה. צמיחה זוגית זו אהבה בפעולה, כאשר בני הזוג דואגים לספק את הצרכים העיקריים של זולתם מתוך שותפות מלכדת ומאחדת שביסודה כבוד הדדי, האהבה מתפתחת מאליה.
אנחנו בוחרים במי להתאהב, ועושים זאת בדרכים מודעות ולא מודעות כאחד. למעשה, צריך להבין שזוגיות טובה ובריאה תלוית היכרות, סבלנות ובגרות. עוזבים לרגע את רף הציפיות וגם את הקטע הרומנטי. מרימים את המבט על הקשר ומנסים ליצור חוויה לא מדידה. להאט ולתת מרווח זמן הדרגתי -ההיכרות זו התחלה, ההישארות יחד היא התקדמות, העבודה יחד היא הצלחה.
אומר הבעש"ט : "מכל אדם ואדם עולה אור המגיע ישירות לשמים וכאשר שתי נשמות שנועדו להיות יחדיו מוצאות זו את זו, קרני אור זורמות יחדיו וקרן אור אחת בהירה יותר יוצאת מהווייתן המאוחדת".
חייה כהן - אשת חינוך, אשת עסקים, ואמנית, מחברת הספר'הדרך לחופה'