המכשול הגדול ביותר לכונן זוגיות מתגלה אצל אדם הפוחד מפני שינוי. בניין זוגי מתממש על ידי התנהלות לכיוונו. על ידי התבוננות, על ידי הצבת שאלות ומציאת תשובות. תמיד ישנו מקום לפתח קשר ולהתפתח לכיוונו של בן זוג ולכונן קשר זוגי.
לעיתים מצב הרווקות יוצר שגרה עד כדי הרגל למצב של בדיעבד והופכת אותו אפילו לאידיאל. להיות לבד הופך להיות חלק מהזהות שלנו, והרווקות הופכת לחלק מהגדרה עצמית. במצב כזה פוחתת ההשתדלות, מתמעטת הציפייה והכמיהה לזוגיות מחודשת, כך שמשלימים עם המצב גם אם באופן זמני והמצב מתמשך. וכשבאה ומתדפקת הצעת שידוך במקום להיענות משליכים את התחושה של הלא מתאימים ומעלים סירוב להזדמנויות יקרות בגלל פסילה מהירה וגורפת.
ברם, עם כל הרצון לצאת מהמעגל, לנפש החסרה אין מרגוע, תמיד מחפשת, מבקשת ואיננה שבעה, שואפת למצוא וכשמגיעה, כבר מחפשת לה מקום אחר. יש משהו מחייה בחיפוש, בבדיקה, בניסיונות, בהשתוקקות. קל להתמכר לתחושות הריגוש הארעיות, לאקשן שמתלווה לחיפוש הסיזיפי. אם נמיר את התזזיתיות למערכת יחסים שמתייצבת, התחושות הללו יתחלפו בשקט פנימי שעלול להתפרש במוחנו וליבנו כשעמום לא רצוי, והתת מודע המכור ללבד שלו מתעורר להדוף כל מערכת יחסים פוטנציאלית.
אז מה עושים עם המלכוד הזה?
התשוקה הנפשית והטבעית מפעמת ומבקשת שינוי. גם ריבונו של עולם מסרב להשלים עם המצב ושולח לנו רמזים ברורים בצורה של צער על זוגיות שאיננה, כי הנשמה האלוקית שבתוכנו, שואפת להתחבר אל מקורה. שכינה מתדפקת מבקשת פתחים, ומאותתת שלא נוסיף להתמהמה. סבל הרווקות נועד על מנת שנבין ונכסוף למה שחסר לנו ולא רק על השכינה שבאה בעקבותיו.
ההחלטה לכונן בית פרטי מתממשת כשאנו מתחילים להרחיב את הבית השלישי. גם כשעדיין נמצאים במצב הלא מתוקן, מתמלאים כבר בשמחה בגלל השייכות למהלך השלם כחלק מההכנה לגאולה. עלינו להתאהב בתהליך לכונן ולבנות לא כפי מחשבותינו כי האדם חי בעבר ואילו המשיח, הגאולה ובית המקדש זה העתיד.
כדי להבין יותר את קדושת מצוות בניין עדי עד זוגי שבנישואין, צריך להקדים ולבאר שרצה הקב"ה לזכות את בני האדם, לפיכך בנה את העולם כשהוא חסר, תהליך זה נועד לצורך תיקון העולם, כדי שיוכלו בני האדם לתקנו ולעשותו טוב ומאושר, ובכך יזכו להיות שותפים עם הקב"ה בכל הטוב שבעולם ושמחתם תהיה בו שלמה. וכאשר ירבו יותר ויותר זוגות הבונים בית וזוגיות, עם כניסה עמוקה זה לתוך חייו של זה, נוצר רצף לאומי לעם ישראל בין הבורא והבריאה.
הזוהר הקדוש מלמד: באופן השלם, אחדות גדולה נבנית בין איש ואשה ומתקיימת בין שני אנשים נפרדים ושונים. אחדות זו כפולה ומכופלת כי ההתלכדות מהפכת גם את היצר הרע לטובה, כשדופק החיים פועם בהם ועולה עד למקור החיים (זוהר ח"א'מט א). כשם שעל ידי הקמת המקדש בירושלים שש ד' על עמו כמשוש חתן על כלה, כך מתפשטת קדושה כללית מבית אישי של כל אחד מישראל. העם כולו נבנה מתוך בניין פנימי שבו הקשר הזוגי מצוי במקום גבוה בסדרי העדיפויות שלנו, מצליחים ליצור זוגיות נאמנה ומקודשת המזכירה לכולם בקול גדול: "אהבת עולם אהבתיך".
יחד עם הבניין הזוגי צומחת הגאולה שחוזרת להעניק את פרותיה בשפע. מתוך חיבור בין האיש לאשה - יהפכו למקור ברכה לעולם כולו, כי זוגיות היא בניין עם ישראל וחוסנו הלאומי. "וייטב ה'... ויעש להם בתים..." הבניין הזוגי נמשך מהוד נשגב, מקום אורה בנצח יתגבר, בהוראת ניצוח ההוד הנתון על בני הזוג ברוח החן והקדושה - "וַיִּתֵּן עָלָיו, הוֹד מַלְכוּת".
זוגיות היא יצירה של חיים חדשים, גם של בני הזוג וגם של הצאצאים. הדימוי בדברי חז"ל "כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים" איננו דימוי סתמי. אבן הבניין הבונה את עם ישראל היא המשפחה היהודית ממנה פורצת אהבה גדולה שיש בה עונג ושמחה גדולה, והעולם יוקרן מאהבתם.
אז למה אנו מחכים? הגיע זמן לבנות את בניין עדי עד.
הכותבת היא אשת חינוך, אשת עסקים, ואמנית, מחברת הספר 'הדרך לחופה'