מכירים את ההרגשה שאתם נתונים עד למעלה מהראש בענייניכם הפרטיים, ואז פתאום מישהו מהמציאות שואל אותך: קראת את מה ששלחתי לך? או: את בודאי יודעת שהארגון שלנו פעיל מאוד בייחוד בזמן פיגועים והפיגוע הקשה שהיה היום…ואני חושבת לעצמי, מה היה פיגוע? איפה מה מתי?
אז זה מה שקרה לי בזמן האחרון. אחותי ילדה בשעה טובה ילד רביעי, (יש לה בת בן, בת בן) ואני זכיתי להיות לצידה, כאשר בו זמנית בעלי היה במילואים והקטן שלי עבד על שן חדשה. עוד לא הצלחתי להתגבר על חוסר השינה, ובמוצ"ש נודע לי על הפיגוע בעתניאל. באותו שבוע החליטו מכשירי החשמל בבית להצטרף למיקסר יד שהלך לו המנוע, ולרדיו דיסק שהלך לו הדיסק, וכך המעבד מזון, הבלנדר, ופלטת השבת, גוועו להם. לרגע חשבנו שהטוסטר הקיטע שלנו גם הלך אבל הוא התעורר לתחייה בדרך נס.( מכונת הכביסה סובלת עדיין מקלקול קל אבל בלי עין הרע עוד עובדת.)
ניסיתי להבין מה רוצה ממני הבורא. מדוע משבית הוא ממלאכה את כלי עבודתי העיקריים?
איך אאפה עוגות בלי להקציף ביצים, איך אטחן מרקים ואנסה מתכונים במטבחי הקטן והזמני. כל השבוע חשבתי על בלנדר מקל, כזה שגם מקציף. לו היה לי בלנדר כזה היה לצרותי סוף. לא?!
כשחזרנו מהברית של אחותי, הלכתי לשבעה אצל משפחת אפטר, ולמרות שהייתי שם מעט, שמעתי על נעם הי"ד סיפורים שחיממו את הלב. קשה להסביר את זה אבל הרגשתי מאוד חזק את הנוכחות שלו בחדר שזרמה בין הסיפורים והאנשים שבחייהם נגע, ומאידך החלל הגדול, הגעגוע. פיקי אמרה לי: "תדעי, שה' נתן." ובקולה שמעתי את האהבה הגדולה לה' התודה על מה שהיה ומה שיש, בקיצור ראיה של חצי הכוס המלאה.
הרגשתי חיבור לאמת גדולה. אני לא תלויה בבלנדר וגם לא במשכורת אלא בזה שנותן את הכל ומחיה את הכל. התחלתי לשים לב יותר למילים שאני מברכת בייחוד בברכות הנהנין: למשל : "שהכל נהיה בדברו" לחשוב על כך בעמקות שבאמת הכל נהיה בדברו, גם אם את המחשבה שמאחרי המעשים אין לי סיכוי להבין.
ה' נותן את הנחמה, ואני רק מצטרפת אליו, באיחולי נחמה לכל המשפחות שאיבדו את היקרים להם.
לרגל השביתה הכללית של מוצרי החשמל, מתכון שעושה שימוש במחבת וגז.
דלעת מטוגנת .
אופן ההכנה: פורסים את הדלעת לחתיכות די דקות (2-3 ס"מ) ממליחים ומניחים בצד כשעה.
מנגבים ומטגנים במעט שמן במחבת טפלון עד שזהוב-עד חום בהיר משני הצדדים. נהדר בתור תוספת לארוחה כאשר חם או בתור סלט קר לערב שבת.
טיפ מיוחד לתושבי בנימין:
רוצים לצאת עם הבעל בערב למסעדה. אבל, הביביסיטר מקציבה לכם זמן או שיצאתם מאוחר ועד שתשבו במסעדה, תזמינו ועד שיגיע האוכל ועד שתגיעו חזרה הביתה, כבר התייבשתם לגמרי? פטנט של אחותי בתיה (זו שילדה) : הולכים למסעדה טובה ומזמינים אוכל הביתה. זה הרבה יותר זול (בקורוס למשל תשלמו על מרק רק 12 ש"ח לעומת 25 במסעדה לא כולל שרות.) והשקט של הבית בדרך כלל מנצח את המסעדה.
באיחולי בשורות טובות ,יעל.