קו 30, גב"צ לדרך חברון, עשרות אנשים ונשים חולקים אקורדיון וכתפיים שמתנודדות בקצב אחיד. אני, ישוב באוטובוס, חוטף מן מכה (בחזה? בלב?). אני יודע שהרגע הזה הוא ממש לא דתי, ומאוד לא מה שלימדו אותנו, אבל זה קרה, והאדם היחיד שאני מכיר שחווה רגע דומה לשלי, הוא דמות מצויירת עם אף גדול, שרוואל רחב ו-ווסט, העונה לשם אלאדין, אשר התאהב במבט ראשון עם נסיכה דיסנית העונה לשם ג'אסמין, שהתהלכה לתומה לפני ארבעת אלפים שנה בשוק ההומה של אגרבה.
"טס-ס-ס" של האוטובוס מכניס אותי כל פעם לכוננות, אבל הפעם נראה שהיא כן יורדת, ואני צריך להחליט. אז במקום להחליט על צעד גדול, אני עושה צעד קטן, ויורד אחריה לתחנה.
"שלום. המבטים שלנו נפגשו לרגע באוטובוס. הרגשתי משו ממש חזק, והייתי רוצה להכיר אותך קצת יותר". משפט ראשון הוא לפעמים כמו לקפוץ לבריכה ביהודייה. יותר מדי זמן, ואתה מתחיל לחשוב מן הרגליים במקום להיות טיפש מן השכל, ואמיץ מן הלב.
"אני לא ממש מכירה אותך", היא עונה. "אבל אולי תלווה אותי," היא ממשיכה (תלווה אותי? מה את הרב יוסי? את ממילא צועדת לחדר אוכל אז אני יכול לנצל את הזמן לשאול אותך שאלה בבבא מציאה?), "ותוכל לספר לי קצת על עצמך?".
ראיון העבודה הקצר (אני בדרך לקורס פלוני ומסמן וי במכללת הוראה אלמונית) נגמר, ובסופו אני מקריא לה את מספר הפלאפון שלי. לא באמת ציפיתי לקבל ממנה אס אם אס כעבור יום או שבוע. לצערי, צדקתי. להפתעתי, לאחר יותר משנה, אני עתיד לקבל מעקיבא את השיחה הבאה.
*
בכל ישיבה יש את האחד הזה, שיודע הכל על כולם, ואף אחד לא יודע כלום עליו. הוא מסדר לך טרמפ לירושלים עוד לפני שהאברך ניגש לשדך לך דייט, מחוץ לחדרו חונה מכונית שכורה של מועצת יש"ע המתחדשת, ובנייד יש לו מספיק זיכרון לכל הטלפונים של תלמידי הישיבה למן היווסדה ועד עתה.
"רוני, אל תשאל אותי איך ולמה", עקיבא מסביר. "פנה אלי ברודי,משיעור בי"ת, שגר בשדה יעקב. לא יודע איך הגיעו אליו, אבל פנתה אליו בחורה, בקיצור, יש מצב שנתת את הטלפון שלך לאיזה בחורה באוטובוס? אז היא עכשיו בקטע של לצאת והיא שואלת אם אתה גם".
"מה שלא ברור לי", הוא מסיים בפאנצ', "זה שככל הידוע לי, אתה כבר יותר מחצי שנה מלקט ניצוצות של קדושה בנהר הגנגס (נהר גדול בהודו, ר"א), אז איך לעזעזאל הצלחת לתת את המספר שלך לבחורה בירושלים?".
*
נותרו לי רק עוד מאה וחמישים מילים על מנת שלא אעבור את המכסה אותה "כיפה" כפתה והמגיבים הגניבו, ולכן אגש מיד להפקת לקחים מהירה:
1. אהבה ממבט ראשון אומנם לא מתרחשת רק בקולנוע, אבל צפויה שלא לארוך יותר מזמנו של סרט ממוצע. איך אבא שלי תמיד אומר: "looks aren't everything".
2. בנים נוטים לעשות מעשים פזיזים, ובנות נוהגות שלא לשכוח אותם.
3. הרבה פעמים אנחנו היינו רוצים שמישהו ייגש אלינו, או שלנו יהיה את האומץ לגשת אליו. אבל, כשזה באמת קורה - אנחנו לא תמיד מוכנים, ולפעמים לוקח פרק זמן מינימלי בשביל להתאושש מן הטראומה. ולכן, אני ממליץ: פלרטט עם הבחורה עכשיו, אבל תפנה אליה מאוחר יותר. באס אם אס או דרך חברה, העיקר שיהיה לה קצת זמן להתלבט בלי הלחץ של להחזיר תשובה כשאתה עומד מולה.
4. די בחולצת שמינית למקם את גילה של בחורה. אם תוסיף לזה תיאור חיצוני בסיסי, ייתכן מאוד שהמכר שלך מן הרמה יוכל לעזור לך לאתר את המחט שמצאת בערימת השחת שבטרמפיאדה בצומת קצרין.
5. אם אין לך אף קצה חוט אחר, אז הגיע הזמן שתקרא שוב את הספר של ליאו בוסקאלייה, ותקפוץ למים. כבר אמר החכם באדם: "שלח לחמך על פני המים, כי ברבות הימים תמצאנו".