אני לא אחת מהבנות האלו שמחכות לאבירים שיצמחו על העצים, שהאהבה תיפול מהשמיים, או שאכיר בחור מדהים שגר באורח נס ברחוב הסמוך. לאור זאת החלטתי לרדת אל העם, ופתחתי פרופיל באתרי הכרויות. לא שאני מאמינה שבאמת באתרי האינטרנט האלו, ואני בספק משהו אם אמצא את אהוב ליבי מתגלגל לו בשלל התמונות שבמחשב, אבל מי יודע?
לאחר שביררתי אצל חברה, השכנה, ומכרים אחרים, לא מצאתי אף אחד שמתאים לי. אחד בן 30, אחד ומתחיל עם כל בחורה שזזה, אחד צעיר ממני בכמה שנים טובות, ואחד, לא תאמינו, בכלל נמשך לגברים. אז מה אפשר לומר, להכיר דרך האינטרנט לא נראה פתאום כמו אפשרות נוראית כל-כך.
בתחילה חשבתי שאולי אמצא בחור בפייסבוק, הרי שומעים כל הזמן על אנשים שהכירו ברשתות החברתיות, אבל בסוף החלטתי שהפייסבוק יכול לבלבל ולהטעות. למרות שהפייסבוק יכול לפעמים לכאורה להיחשב כמקום בו אפשר למצוא אנשים איתם תוכלי לצאת איתם, מסתבר שהתשובה היא שגויה, לפעמים קשר עם מישהו בפייסבוק יכול להיות מוטעה, בניגוד לאתר הכרויות בו אפשר לדעת שבפירוש שהאדם איתו את מדברת מעוניין בך מבחינה רומנטית, בפועל קורה הוא יכול להיות בקשר איתך לצורך של אינטרסים בלבד וסיבות שונות ומשונות. לכן הבנתי שמכל הרשתות החברתיות האלו לא אמצא ישועה, לכן החלטתי לפתוח באופציה ב', אתר הכרויות.
אך מתברר כי לא כל ''הנוצץ זהב''. זה לא שברגע זה ממש תמצאי את הנסיך עם הסוס הלבן, אלא גם באתרי הכרויות יכולים להיות אנשים שלא יתאימו לך, או שבכלל לא תוכלי לקרוא את ההודעות שלהם.
המטרה היא כמובן לא לבקר את אתרי הכרויות מכיוון אני חושבת שזה תנאי הכרחי שיהיו כאלו, אלא כי מסתבר שמאוד קשה לבחורה דתייה בת 22 למצוא מישהו שבאמת מתאים לתחומי עניין שלה.
למרות זאת, כל דבר טעון שיפור וכך גם אתרי ההיכרויות. מתסכל אותי שאתרי הכרויות עולות כסף. הכוונה שאת יכולה לפתוח משתמש שם, אבל את לא יכולה לכתוב למישהו שהוא לא מנוי, כי רק מי שמנוי לאתר ושילם כסף יכול לדבר איתך. אין דבר יותר מתסכל ממצב בו את רואה הודעה שלו אך לא מסוגלת לקרוא אותה כי את לא מנויה, לא שילמת את ה-200 שקל רק כדי להכיר את האביר החלומות.
כך, הכרתי מישהו בשני אתרי הכרויות בהם נרשמתי. מודה, אני לא ממש מבקרת בהם באופן קבוע, ורק אם אני רואה הודעה ממש מעניינת, אני נכנסת. אז בהחלט ראיתי כזאת, מבחור בשם "יובל". בערך בן גילי מפקד כיתה בגדוד חי"ר, שהיה מעוניין להכיר אותי. עניתי לו אחרי כמה שעות כי זה היה בשעות הלילה המאוחרות ולא הייתי מחוברת, ובימים לאחר מכן לא נשמעה תשובה. חשבתי שהוא בטח עסוק או שהוא פשוט פנה לבחורה אחרת במקום. אבל לאחר שבועיים בלבד, קיבלתי תשובה ממנו מאתר הכרויות אחר. כנראה שהוא לא ויתר ומצא אותי שם. שמחתי לגלות שזה אותו אחד, והאמת שחיפשתי אותו ולא מצאתי אותו, אבל מה הייתה הבעיה? שלא הצלחתי לקרוא הודעות שלו כי שנינו לא היינו מנויים. מה יכולתי לעשות? לבסוף ביקשתי עזרה מבנות שמחוברות שם ויש להם מנוי, והן ביקשו ממנו שיצור איתי קשר דרך הפייסבוק, והוא הסכים. ממש הללויה.
אני מניחה שרובכם חושבים שלסיפור הזה יש happy end , אבל להיפך, גרוע מכך. נודע לי שהבחור הזה היה בן זוג של חברה שלי, והעיף אותה לאחר כמה זמן, באותו זמן גיליתי שהוא גם מחק את המשתמש שלו בפייסבוק. חשבתם לעצמכם שהוא אותו אביר חלומות ששבה את ליבי אך מסתבר שהוא סתם שקרן, שמתנחל בלבבות של בנות שבורות לב, אני שמחה שלא נפלתי במלכודת הזאת.
בכל סיפור אהבה יש תמיד את האותיות הקטנות האלו, אותן שקוראים בהסכם משפטי או בתווית במרכול: "לאלרגנים: מכיל אגוזים ובוטנים”, וכך גם מתרחש באתרי הכרויות. הנידון לא מקרי בהחלט, והאותיות שרשומות למטה: "רק אם תהיו מנויים תוכלו להכיר באמת".
מבחינתי מדובר בדבר הכי לא הוגן שקיים עלי אדמות. מי מבטיח שבכסף הזה אכיר באמת? זה בזבוז כספי ציבור, ותיסכול של משתמשים צעירים שעובדים לפרנסתם שצריכים לשלם גם שכר דירה, אלא צריכים להוסיף תוספת תשלום גם למציאת הנפש התאומה שלהם, כשלא בטוח שזוהי אכן היא. אם כבר, בכסף הזה אפשר לפנות לשדכנית שתשלוף מחיר הרבה יותר זול, מאשר חודש מנוי ב200 שקל.
ולמסקנה החותכת: אהבה היא לא בחינם אלא עולה כסף, אם אתם באמת רוצים להכיר מישהו לשארית חייכם אין התחייבות שאתר הכרויות יעשה את העבודה, תהיו פתוחים לאופציות נוספות, שדכנית גם יכולה לבוא בחשבון.