אלימות במשפחה | עליה דרמטית במספר הבקשות לעזרה בימי הקורונה

עם ימי הסגר, גברו הבקשות לעזרה של נשים הנמצאות בזוגיות אלימה. שוחחנו עם עו"ד צילית יעקובסון יו"ר עמותת "בת מלך", ותמי ברששת - יו"ר ארגון מנהלי שירותי הרווחה ברשויות המקומיות, על הגורמים לעליה במספר הבקשות, ועל האחריות שלנו כחברה במתן תמיכה לאותן נשים

חדשות כיפה חדשות כיפה 26/05/20 15:51 ג בסיון התשפ

אלימות במשפחה | עליה דרמטית במספר הבקשות לעזרה בימי הקורונה
צילום: shutterstock

ימי הסגר אשר כפו על כולנו להישאר בבתים לזמן ממושך עם בני המשפחה, הפכה את מציאות חייהן של נשים רבות, לסיוט מתמשך. נשים אשר בימי שגרה, חיות בתוך זוגיות אלימה, ומתקשות לשרוד חיי היום יום, מצאו עצמן נאלצות להתמודד במציאות חדשה ומאתגרת יותר, בחסות נגיף הקורונה.

לדברי עו"ד צילית יעקובסון – יו"ר עמותת "בת מלך": "בימי הסגר, הלחץ חלחל בכל בית באשר הוא, הילדים לא יצאו למסגרות חינוך, הפחד הבריאותי קינן בכולם, והקושי הכלכלי העמיק. אך בבתים בהם היתה דינמיקה קודמת של אלימות בין בני הזוג, והמערכת לא היתה בריאה, הבית, שהיה אמור להקנות יציבות, ולשמש כעוגן ורשת ביטחון עבור המשפחה כולה, הפך לסיר לחץ מבעבע. הלחצים מבחוץ שחדרו פנימה, וחוסר היכולת לצאת ולהתאוורר, הפכו את המציאות לנפיצה, והביאו לעליה במקרי האלימות במשפחה. זו תופעה שאנחנו מכירים לצערנו גם אחרי חגים, בהם המשפחה שהתה זמן ממושך בבית יחד. אם כי, כשהמציאות לא טובה, אז גם שבת היא לא עונג בהרבה מאוד בתים. אבל ימי הקורונה היו בהחלט לזרז למקרי אלימות.

הרגשנו את זה בעליה בפניה לקווי החירום שלנו, כ-40 אחוז יותר פניות מבימים רגילים, כך שהרחבנו את הפעילות והמענים בקו החירום שלנו, במטרה לתת מענה לכל הפונות. כמו כן, המשכנו לקבל אלינו נשים, ואף נפתח מקלט כללי נוסף, לנשים שהוצאו מהבתים בימים אלה. למרות העומס שהיה על המערכות, כולן המשיכו לעבוד  ללא הפסקה, ואין מישהי שפנתה אלינו ולא קיבלה עזרה. אבל ברור לנו שזהו רק קצה הקרחון, ואת ההשלכות של האלימות בימי הקורונה, נמשיך לראות גם חודשים אחר כך".

צילום: shutterstock

 

 

"עם התפרצות הקורונה, האובססיביות שלו כלפיי גברה"

ח', בתחילת שנות ה- 30 לחייה, הגיעה למקלט בת מלך בתחילתו של משבר הקורונה: "אחרי שנים של חיים בצל האלימות, ואחרי התפרצות מצידו בגינה הציבורית, מול כל מי שנכח שם, וגרם לאנשים להזעיק משטרה ולנסות לפנות אלי ולבדוק אם זקוקה לעזרה, הבנתי שמשהו באמת צריך להשתנות. כל התקופה האחרונה בבית ידעתי שאני חיה עם גבר אובססיבי וקנאי. וכל יום זה הלך והחמיר. החלטתי להתגרש ולהיפרד, הבנתי שאין לי ברירה.

מרגע הפרידה, האובססיה והקנאות כלפי היו גדולים פי כמה: הוא הוא עקב אחרי לכל מקום. איים על חברות ובנות משפחה שהעזתי להיפגש עימן. ניסה להרחיק אותי מכל הסביבה הקרובה, בכדי שאהיה תלויה רק בו. היה מופיע בימים ובלילות ליד הבית. מתפרץ בצעקות וקללות לכל עבר. השכנים, המשפחה והחברים הקרובים נורא חששו ודאגו לנו. הוא המשיך לעקוב אחרי, הודיע לי ולחברות שהוא יודע שנפגשנו, והבהיר לי שאני עדיין לא יודעת למה הוא מסוגל..

עם התפרצות הקורונה, והזמן הפנוי שלו, האובססיה, המעקבים וההטרדות הפכו ליותר ויותר תכופים ובלתי אפשריים עבורי. התחלתי להבין כי יותר זמן פנוי עבורו – המרחב האישי שלי ושל ילדינו יפגע וכבר לא אוכל לחיות ככה. כשהמחלקה למניעת אלימות במשפחה במקום מגוריי ראו את ההסלמה, המליצו לי להתפנות מיידית למקלט של עמותת בת מלך. גם כשהגעתי למקלט הוא לא הפסיק, ומצא דרכים יצירתיות להתעלל בנו מרחוק. אבל בפעם הראשונה בחיי – באמת הרגשתי מוגנת. במבט לאחור, אני מבינה שאם היינו נשארים בבית בתקופת הקורונה, לא בטוח שהסוף היה טוב. אין לי ספק שהמציאות שלנו רק היתה מתדרדרת עוד ועוד. וברוך ה' שהיינו במקום מוגן בזמן הנכון".

צילום: shutterstock

 

 

"גם אם היא מכחישה ואומרת שהכול בסדר, אל תוותרו עליה"

"משבר הקורונה העצים את השבר החברתי במיוחד בתחום האלימות במשפחה", אומרת עו"ס תמי ברששת -  יו"ר ארגון מנהלי שירותי הרווחה ברשויות המקומיות. "אנו עדים לעלייה בדיווחים על אלימות במשפחה, שהם תוצאה של הבידוד המשפחתי והעובדה שמשפחות רבות היו ביחד לאורך זמן, בתנאי לחץ, מתח וחרדה קיומית וכלכלית, שיצרו 'סיר לחץ' משפחתי, שהוחרף בעיקר אצל משפחות שמערכת היחסים מראש, אצל בני הזוג, הייתה בעייתית. גם אצל זוגות גרושים וכאלה שבתהליכי גירושין, תקופה זו הייתה בעייתית.

הדבר בא לידי ביטוי בפניות ובדיווחים של נשים בעצמן למוקדי הרווחה. אותן נשים, אזרו אומץ והחליטו להתלונן, למרות החשש מהגבר האלים בבית, ומהקשר עם שירותי הרווחה. כמו כן, הגיעו גם דיווחים מבני משפחה, שדיווחו על מצב מתוח ואלים אצל קרובי משפחתם. הרבה אימהות דיווחו על חשש מאלימות שחוות בנותיהן בזוגיות בה הן נמצאות, ועשו זאת במקומה, כי הבת חששה לדווח. הגיעו גם פניות של שכנים, שדיווחו ישירות אלינו או למשטרה על חשד לאלימות, שהביא את העובדים הסוציאליים בשירותי הרווחה לבדוק ולסייע".

"גם בקווים שלנו מתקבלות כל הזמן פניות מבני משפחה המבקשים להתייעץ ולקבל הכוונה, בעקבות חשד ודאגה למישהי היקרה לליבם", מציינת יעקובסון ומסבירה, "החשש העיקרי שלהם הוא, שאם יפנו באופן לא נכון, היא תכחיש מיד במטרה להגן על עצמה. ואכן, האינסטינקט הראשוני של אישה כזו, הוא להכחיש. לוקח הרבה מאוד זמן עד שאישה החיה במערכת אלימה מספרת לעצמה את הסיפור, מזהה את הדברים ואומרת לעצמה – 'זה סיפור החיים שלי, אני חיה במערכת אלימה'. וגם כשהיא עושה את זה, הדבר כרוך בהרבה מאוד כח מצידה: תחושת הכישלון, שלום הבית שנחרב, חוסר ההצלחה בשמירה עליו, הידיעה שאולי הורים התנגדו והיא התעקשה בכל זאת להינשא, ותחושת האשם, משפיעים מאוד על היכולת שלה לבוא ולהכיר בדברים ולבקש עזרה.

לכן, גם אם פונים למישהי שיש חשד שהיא חיה במערכת אלימה, יש להתייעץ לפני כן עם גורם מקצועי כדי להבין כיצד לעשות זאת בצורה נכונה. חשוב מאד שהיא תדע, שנמצאים שם עבורה, שיש לה דלת פתוחה. שהיא תדע שרואים אותה, שהיא חשובה, שאנחנו מרגישים שמשהו לא תקין מתרחש, ושאנחנו לא שופטים, ואנחנו כאן בשבילה. גם אם היא מכחישה ואומרת שהכול בסדר, אל תוותרו עליה. גם אם זה ייקח זמן, תשאירו עבורה דלת פתוחה, כדי שברגע שייפול אצלה האסימון, היא תדע שיש לה לאן לבוא ולמי לפנות".

מיכל סלה ז"ל

מיכל סלה ז"לצילום: באדיבות פורום מיכל סלה

 

 

הלקח מרצח מיכל סלה - לא נפרדים מבן זוג אלים ללא ליווי מקצועי

גורם נוסף לעליה בפניות לעזרה היא המודעות לנושא האלימות, אשר גברה בעקבות מקרי הרצח האחרונים במשפחה, כמו גם הסרט החשוב על רצח מיכל סלה ז"ל והעשייה של משפחתה למען הנושא. הדבר הגביר את השיח ועורר חשש אצל נשים, מה שהביא אותן לדווח ולהתלונן, במטרה להיחלץ ממעגל האלימות.

"הייתי מייעצת לכל אישה, החשה מאוימת במערכת הזוגית שלה, אם מאלימות פיזית, כלכלית, ניצול, מרות, או שהיא חשה שנמצאת בזוגיות 'לא בריאה', לא לחשוש, ולפנות לשירותי הרווחה", אומרת תמי ברששת. "אלימות זו אלימות, וחיי נשים אינם הפקר, לכן יש לפנות לשירותי הרווחה או למוקדים העירוניים, שיפנו אותן למרכזים למניעת אלימות, או לארגוני הנשים למיניהן. חשוב שאישה החיה באלימות לא תיכנס להליכי פרידה ללא ליווי מקצועי. כל ניסיון פרידה, מעלה את רמת הסיכון באופן משמעותי, וללא ליווי מקצועי, נשקפת סכנה ממשית לחייה. ולכן, איש מקצוע יכול לבחון כל מקרה לגופו, להעריך את רמת הסיכון והמסוכנות, הכוללת את הכוחות של האישה ורמת התמיכה בה, ולתת את הכלים והמענים האידאליים והייחודיים לכל אחת ואחת".

"צריך להבין שאלימות יושבת על מנגנון של שליטה" מסבירה יעקובסון, "הרבה פעמים יהיו תופעות של אובססיה בזוגיות כזו, וברגע שהאישה תגיד שהיא נפרדת, היא תעלה את רמת המסוכנות שהיא נמצאת בה, ולכן, אם היא נמצאת בתוך מערכת אלימה, גם אם אין שם אלימות פיזית, גם אם זו אלימות נפשית, כלכלית או מינית, זה לא פחות מסוכן, וחשוב מאוד לא להיפרד מבן הזוג לבד, מאחר והוא לא יוכל להתמודד עם זה שהשליטה במערכת היחסים נמצאת עכשיו בצד שלה, והיא זו שמחליטה. ולכן, אם היא בשלה, וברור לה שהיא רוצה להיפרד, יש לעשות זאת רק אחרי שיחה עם איש מקצוע, ואז היא תקבל את הכלים כיצד לעשות את זה ובנוכחות מי. 

וחשוב גם להגיד, האחריות אינה רק על כתפי האישה הנמצאת בזוגיות אלימה. גם לנו כמגזר, חברה, וקהילה, יש אחריות לא פחות גדולה, לדבר על הנושאים הללו, לא לטאטא מקרים מתחת לשטיח. מקום שנותן לגיטימציה לדבר על הדברים, משדר לאישה שהיא לא לבד בסיפור. עלינו להיות רגישים, לפקוח עין, ואם משהו מרגיש לנו באינטואיציה שהוא לא תקין, זו אחריות שלנו לגשת ולהראות שאנחנו שם עבורה".


אם אתם חושדים כי מישהי בסביבתכם חווה זוגיות אלימה, עודדו אותה לפנות לקו החירום של בת מלך - 1-800-292-333, למוקדים העירוניים 106, או למוקד משרד הרווחה 118.

 

 


 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן