"תחזירו לנו את סבתא" | שירצור מסכמת את ימי הקורונה

הדבר הכי קשה עבורי בתקופה הזו, היה הניתוק מהמשפחות המורחבות שלנו. למשך חודשיים תמימים, הילדים איבדו את סבא וסבתא שהפכו לשטוחים במסך. איך אמרו אז לביבי? "אל תחזיר לנו את המעונות, אבל תחזיר לנו את סבתא!"

חדשות כיפה שירה אליצור 11/05/20 11:35 יז באייר התשפ

"תחזירו לנו את סבתא" | שירצור מסכמת את ימי הקורונה
שירה אליצור, צילום: אליאור בן חיים, סטודיו כיפה

מה, עוד טור על הקורונה? האמת היא שכן, אבל היי! זה לגמרי עם פוקוס אחר..עוד מעט תבינו את משחק המילים. לפני שבוע וחצי, הצלמת ליסה גלינסקי באה לצלם אותי ואת משפחתי כחלק מפרוייקט  israelporchraits#, שהוא למעשה, צילומי משפחה ממרפסות הבתים. ואם להיות כנה, בתור צלמת הבית - שמחתי. סוף סוף תמונה שאשכרה גם אני נוכחת בה, הצלע הרביעית החסרה תמיד.

לאחר שהצילום פורסם, מצאתי את עצמי עוברת על כל הפורטרטים של המשפחות האחרות, מנסה למצוא נחמה אצל מגוון המשפחות המתמודדות באותה עת עם הסגר, הלבד, ועם הניתוק מהסביבה. ומה ראיתי? משפחות דתיות, חילוניות, ישראליות, עולות חדשות, עירוניסטיות וקיבוצניקיות, שכולן, ואנחנו בתוכם, חווים בסופו של דבר את אותם קשיים ואתגרים. באותה נקודת זמן סוגיית החזרה לגני הילדים הייתה בגדר חידה, עוד לא ידענו מי חוזר ומתי, וכשהודיעו באופן סופי כי הילדים נשארים בבית, כל משפחה הגיבה לכך בדרכה.

משפחת אליצור

משפחת אליצורצילום: ליסה גלינסקי

 

משפחת יאנג מחשמונאים נכנסה לפאניקה מוחלטת אבל לאט לאט עם הזמן נרגעה. משפחת מגיד ממודיעין, תיארה איך העבירה את הזמן עם הילדים "צפינו בהרבה סרטים וגם קראנו הרבה ספרים. שכרנו טירה קופצנית ובנינו מסלול לוחמי נינג'ה. עשינו קמפינג על המרפסת שלנו ולמדנו לבשל הרבה מאכלים חדשים". זה היה הרגע שבו הבנתי - הם למדו לבשל מאכלים חדשים, ואני למדתי בעיקר לאכול. אולי בגלל זה רודפות אותי מלא מודעות של מכוני כושר, אבל אין ספק שכולנו נזרקנו למציאות חדשה, להמשיך לעבוד ועדיין לנהל משק בית. המציאות החדשה של משפחת איזקאו מפתח תקווה, הייתה להישאר בבית עם שלושת ילדיהם (גילאי 5, 3 ו -1) בבית, וההורים עבדו במקביל במשרה מלאה עם ציפיות קבועות מהעבודות שלהם. תחשבו רגע מה זה אומר, שפתאום כולנו הפכנו להורים במשרה מלאה, מורים ושכירים. 

משפחת יאנג

משפחת יאנגצילום: ליסה גלינסקי

משפחת הוץ

משפחת הוץצילום: ליסה גלינסקי

 

אבל הדבר הכי משמעותי וקשה עבורי, היה הניתוק מהמשפחות המורחבות שלנו, למשך חודשיים הילדים איבדו את סבא וסבתא, שהפכו לשטוחים במסך. ללא יכולת לנשק ולחבק, אנחנו ההורים העובדים, שנעזרים בעזרה הרצופה ביומיום, נותרנו ללא המשענת הזאת, איך אמרו לביבי "אל תחזיר לנו את המעונות אבל תחזיר לנו את סבתא!". למשפחת הוץ מרעננה אפילו נולד בן שהוריהם לא פגשו, שמחות חדשות ללא המשפחה, ולצערנו גם משפחות אבלות שנותרנו לבדן.

ומתוך כל זה צצה הסיסמה: "להפוך את הלימון ללימונדה" כמה נדוש. כמה קשה לצלוח את המחשבות הכלכליות, את הלבד ולהרים את עצמנו מהנטפליקס. אבל, לרגע אחד, כשהסתכלתי בתמונה המחייכת שלנו, הרגשתי שעשינו את זה. ברגע אחד עשינו הולד לעבודה, לעסק החדש, ויצרנו לעצמנו הזדמנויות חדשות כמשפחה, השתחררנו מלוח הזמנים הכובל, מהלחץ שהתלווה להתארגנות בבוקר, ונשארנו עם החוויות מעשרות הניסויים שעשינו ״במעבדת אליצור״. כן כן יש לנו אפילו מותג.

אז בסיכומה של תקופה מאתגרת, כשאני מסתכלת על התמונה הזו, אפשר לומר שהיא תעודת ההוקרה שלנו - ההורים. חודשיים בבית וכולם חיים, מדברים אחד עם השנייה ואפילו זורקים פה איזה חצי חיוך למצלמה.

 

 

 

לטורים קודמים של שירצור

 

 

 

 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן