מטבע עבודתי אני פוגשת נשים רבות שנמצאות בשלב מסויים או צומת בחייהן, נשים שבוחרות לשתף אותי באתגר או מצוקה כלשהי שהן חוות. אני משתדלת להקשיב, ואם אני יכולה אז גם לסייע.
אחד התחומים שעולים שוב ושוב בהקשרים הנ"ל הוא התחום ההלכתי: נשים רבות נמצאות במצוקה בהקשר של טהרת המשפחה, ופתרונות אין.
הייתי רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לנסות לשקף את המצב ולתת קול למצוקת הנשים הללו.
חשוב לי להדגיש שהנשים הללו בוחרות לשמוע בקול רבנים, זו דרכן וזו בחירתן. לכן כל אמירה בסגנון "לא צריך לשאול רבנים על כל דבר" או "הגיע הזמן שנשים תחלטנה על עצמן בעצמן" לא רלוונטית.
דבר נוסף שחשוב לי להדגיש הוא שאני לא מחפשת פתרון נקודתי לבעיה ספציפית. פתרונות שכאלה יש לי די והותר.
אני רוצה להציג פה מצב בעייתי שמצריך פתרון מערכתי. אני רוצה לחולל שינוי מהותי. אני יודעת ששמות של רבנים שמתירים מצב כזה או אחר עוברים מפה לאוזן מאישה לרעותה, אבל זה ממש לא מצב אידיאלי. חשוב מאוד לדעת שיש רב שאפשר לפנות אליו והוא מתיר, אבל אין רב שחי לנצח, ואין כאן פתרון אמיתי.
במה דברים אמורים? אתן דוגמה למצב בו נוצר דיסוננס בין המציאות להלכה: זוגות שנאסרים לתקופות ממושכות. היום, בעידן אמצעי המניעה ההורמונליים, זוגות מוצאים את עצמם בהרחקה לתקופות של חצי שנה ויותר. אין לי נתונים ואני לא יודעת אחוזים, אבל יכולה לומר בוודאות שלא מדובר במנת חלקם של זוגות בודדים, ולסיטואציות כאלה נקלעים זוגות רבים. רבים מדיי.
כמה זמן זוג יכול להיות מורחק ושהזוגיות שלהם תשרוד? חצי שנה? 10 חודשים? שנה? מבחן מסוכן כל כך לזוגיות, שכרוך בסבל רב.
לפני כמה זמן פנתה אליי אישה במצוקה שכזו, שרצתה להחליף אמצעי מניעה. כשהצעתי דיאפרגמה היא ענתה שזה לא אפשרי, מפני שהיא יודעת שרוב הרבנים אוסרים. אינני פוסקת הלכה בשום אופן, וודאי שקטונתי מלהבין את הפולמוס ההלכתי. אני באה להציג כאן דיסוננס. המצב הוא כזה שיש עדיפות הלכתית לאמצעי מניעה שמפריד בין בעל לאשתו לחודשים ארוכים על פני אמצעי מניעה אחר, ללא תופעות לוואי כאלו, שיש לו מתירים. די בעדיפות ההלכתית הזו לגרום לזוגות שמקפידים להתייעץ עם רבנים לבחור באמצעי שמרחיק בין בני הזוג בצורה קיצונית כל כך על פני אמצעים אחרים.
זוהי דוגמה יחידה מני רבות ועצובות למצב מורכב שנוצר בגלל צורת הפסיקה ההלכתית הנהוגה בתחום טהרת המשפחה בימינו. קצרה היריעה מלכתוב על כל המקרים ואת כל הדוגמאות, ואולי אשוב ואכתוב על כך בהמשך. בינתיים אני רוצה לומר בקול ברור: יש כאן בעיה מהותית.
אני משמיעה כאן את קולותיהן של הנשים שחוות מצוקה על רקע הלכתי. ולא בטוח שהמצוקה הזו היא כורח המציאות. יש פה וואקום, נוצר מצב שמביא למצבים הלכתיים בלתי אפשריים, וצריך לתת את הדעת איך פועלים לשינוי מערכתי כולל, למען כלל הנשים שומרות ההלכה בדורנו, ולמען הדורות הבאים.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".