השבוע פנתה אליי מישהי בנוגע לקורס הכשרה שאני פותחת, למדריכות ריקודי בטן הוליסטיים, ושאלה אם יש בזה עבודה. יש המון ביקוש, עניתי לה, בלי סוף. אבל האם תהיה לך עבודה בתחום? הדבר תלוי רק בך. את צודקת, היא אמרה, זה בדיוק העניין. באמת יש פה ביקוש גדול. העניין הוא שאני מרגישה שחוסר הביטחון שלי ימנע ממני לעשות עם זה משהו.
גם לי היה חוסר ביטחון בהתחלה, אמרתי לה, וגם היום, אחרי שנים שאני רוקדת, מופיעה ומלמדת, הוא צץ ועולה מדי פעם. ויש לי שיטה מופלאה להתמודד איתו. שיטה שהיא גם קידום עסקי וגם מיזם חברתי, סטארט אפ גאוני: להופיע בהתנדבות.
הפעם הראשונה היתה לפני כמה שנים, כשהייתי בתחילת דרכי. אחותי, בת-שבע, שלחה לי הודעה שקיבלה באחת מקבוצות הוואטסאפ שמחפשים נשים שתגענה בהתנדבות למרכז תמיכה חדש לנשים שמתמודדות עם סרטן השד. בת-שבע כתבה לי שהיא ראתה את הפנייה ומייד חשבה עליי. נדלקתי מהרעיון. התחום שהתחלתי לפתח של הריפוי בריקוד היה אז בחיתוליו, והרעיון להתנסות ולהביא שמחה לנשים בהתמודדות ותנועה מרפאת לגוף חולה קסם לי. סרטן השד התחבר לי במיוחד לתנועה בריקוד שנקראת "שימי חזה", שמזרימה את הדם בכל פלג הגוף העליון, ובצורה כזו עוזרת לקדם ריפוי.
יצרתי קשר עם מרכז התמיכה, קבענו, והגעתי בהתנדבות. הסברתי להן כמה התנועה חשובה, לימדתי אותן צעדים ותנועות ועשינו חאפלה. היה מאוד מאוד מרגש.
לקראת סוף הסדנה היה רגע לא פשוט, כשאחת הנשים, שלקתה גם במוחה, חטפה התקף. בכינו שם יחד כולנו, רקדנו והתפללנו, והרגשנו שם אחווה נשית עוצמתית. באתי לחזק, ולהפתעתי הרגשתי שקיבלתי יותר משנתתי.
הפעם השניה היתה חודש אחרי הלידה של הבן שלי. הייתי בחופשת לידה, ולא ידעתי איך לחזור לעניינים עם השיעורים וההופעות.
ואז פגשתי בחתונה מישהי שהציעה לי להתנדב עם שתי נשים אחרי אירוע מוחי שהיו מאושפזות בתל השומר.
בדיוק חיפשתי כיוון כזה, רציתי לנסות עוד לראות את ההשפעה של ריקודי בטן ככלי מקדם ריפוי.
נסעתי לתל השומר, עם תינוק בן חודש ובת שירות מתוקה שהתנדבה לשמור לי עליו.
הנשים ישבו על המיטות, וכך לימדתי אותן לעשות סיבובי אגן ושמיניות. קשרתי להן צעיפים מצלצלים, ורקדנו.
התוצאות היו מדהימות: אחת הנשים הצליחה לקום מהמיטה וללכת בכוחות עצמה למראה.
מרוב התרגשות בקושי הצלחתי לנהוג חזרה הביתה.
כמה חודשים אחר כך עשו עליי כתבה במוסף שישבת של ישראל היום, ואותה אישה התראיינה שם בשמה המלא וסיפרה עליי ועל הפלא שלימדתי אותן.
התחלתי להבין שהתנדבות זה לא רק לשם שמיים, ויש פה קידום מקצועי ועסקי לכל דבר ועניין.
קבעתי לעצמי את הקריטריונים שלי, ויצאתי לחפש את המקומות שרציתי להתנדב בהם. הופעתי בהתנדבות אצל נשים חרדיות מאותגרות פריון, מקלט לנשים מוכות, קליניקה קהילתית לנשים במסע פוריות, בית כלא נווה תרצה, ושבוע שעבר הגעתי גם לרטורנו, מרכז גמילה מסמים.
בהתחלה הייתי מסתירה את העשייה ההתנדבותית שלי, כי על פניו זה נשמע מגוחך לעשות טוב ולנפנף בזה בראש חוצות.
אבל אז הבנתי משהו:
כשאני מפרסמת את ההתנדבות שלי, זה מעורר הדים (התפעלות ועניין), ומייצר דיון. כשאנשים אחרים רואים עד כמה העשייה החברתית הזו מיטיבה איתי ועם העסק שלי, הם מחפשים גם לתת.
אני לא חושבת שנתינה צריכה להגיע דווקא ממניעים אלטרואיסטיים. להיפך; אם הנותן מרוויח מזה (רווח רוחני או גשמי), יהיה לו תמריץ להמשיך ולעשות טוב.
וזה הסטארט אפ שלי:
אתם רוצים להתמקצע? להתקדם? להתפרסם? תתחילו להתנדב.
ולא להצניע את העשיה, להיפך: לספר עליה, לקבל בתודה את ההערכה והאהבה מהציבור, ובכך לעורר השראה לנתינה אצל אחרים.
רווח נקי.
וזה עובד. בדוק.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".