מחשבות שעלו בי בעקבות דבריו מלאי הכנות, האמת והכאב של יובל דיין: בתקופה האחרונה חיי המקצועיים מלאים בשפע. יש לי הופעות וסדנאות בכל הארץ, בנוסף לשיעורי הריקוד והריפוי הקבועים שלי, שמלאים בתלמידות נפלאות ומתוקות שמרעי.פות עליי אהבה וגורמות לי לתחושת ביטחון.
שפע. נחת.
אבל לא ייתכן, אני אומרת לעצמי, שהשלווה והביטחון הפנימי שלי יהיו תלויים בהופעות ואהבה מתלמידות. זה נהדר להתמלא משם, אבל זה לא נכון לפתח תלות במקום הזה, בקריירה נוסקת ומזהירה. ואז אני פונה קצת יותר פנימה.
אם לא מקריירה, ולא מאנשים חיצוניים, אני אומרת לעצמי, אפשר להתמלא מהבית. ואז אני יוצרת: מציירת, מפסלת, ולפעמים מנקה, מכבסת, מסדרת מחדש כמו שאני רוצה. איזו הרגשה של חירות ליצור את המרחב שאני אוהבת בבית שלי!
כל כך הרבה שנים חיכיתי לבית שיהיה שלי, שאוכל להחליט איך לסדר ולקשט אותו. הממלכה שלי, שאני יכולה למלא בקישוטים שאני אוהבת וביצירות שאני יוצרת. זו ממש גאולה שיש לי מהות של בית. אבל לפעמים קצת מתיש לסדר ולנקות, ואני עייפה ואין לי כוח, ובכלל בא לי קצת לצאת, צריכה שינוי.
גם הבית הוא לא תחנת כוח נפשית שאפשר להתמלא ממנה תמיד. צריך משהו יותר עמוק, יותר אמיתי.
ואז אני מסתכלת על בעלי והילדים. הם הבית האמיתי שלי, הם משוש חיי! כמה סבלתי מהבדידות עד שהתחתנתי. ואני מחבקת את הילדים חזק חזק ומודה להשם שזכיתי בבעל נפלא ויש לי ילדים בריאים ומתוקים.
אבל שוב אני מרגישה שאני מפתחת תלות, שלא נכון שהשמחה הפנימית שלי תהיה תלויה בדבר, גם אם זו המשפחה המתוקה שלי. המשפחה שלי היא מתנה מדהימה שלא תסולא בפז, אבל היא לא ה"סנטר" שלי. לא שם נמצא הלב. אפילו לא בגוף שלי. גם לא בשמיים היא.
אם אני רוצה למצוא את המקום האמיתי והמזוקק, אם אני רוצה למצוא עוגן איתן, אם אני רוצה למצוא את מקור היציבות שלי והמקום אליו תמיד אוכל לחזור ולהתאזן מחדש, אני צריכה להעמיק לתוך הנשמה שלי. פשוט ככה.
אולי זו קלישאה לומר שכשאדם עולה לשמים הוא לא לוקח איתו את הגוף או את בן הזוג ולא שום דבר אחר, אבל זה פשוט ככה. ואם כך עולים לשמיים, אפשר ללמוד מכך איך לחיות על הארץ. קודם כל אני. לאהוב את מי שאני, את מה שאני. לקבל, להכיל, להיות שם בשביל עצמי תמיד. "אם אין אני לי מי לי". משם, מהליבה, מהעיקר- יוצאים החוצה. לבן הזוג, לילדים, לסביבה.
ככה שומרים על עצמנו מתנודות נפש קיצוניות, ממערבולות החיים שמאיימות לקחת אותנו למצולות.
זו הדרך בה אני פוסעת, זה המסע שאני בוחרת לעבור. כשאני בשלום אמיתי ומלא על עצמי, ממילא אני בשלום עם משפחתי, עם סביבתי ועם העולם. שאזכה.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".