תפקיד הבלנית
תפקידה ההלכתי של הבלנית הוא אחד: לוודא ששער ראשה של האישה לא יצוף על פני המים, שכן על פי ההלכה טבילה כשרה היא רק כאשר כל הגוף מוכנס לתוך המים בבת אחת. כשאישה טובלת ללא נוכחות של אישה נוספת קשה לדעת בוודאות שכל שערות ראשה מכוסות במי המקווה. ההלכה קובעת שאותה אישה נוספת יכולה להיות בת י"ב שנים ויום אחד, ומכאן ניתן ללמוד שתפקידה מינימלי ואינו מצריך כל ידע הלכתי או השכלה תורנית. וכך כתב הרשב"א: האישה צריכה שתעמוד אישה אחרת על גבה בשעת טבילה ותראה - וכך נזכר בדברי כל הפוסקים.
כריכת הספר החדש | צילום: יחצ
עם זאת, ערוך השולחן הציע טעם נוסף: אישה שטובלת לבדה חוששת, ומרוב בהלה תטבול במהירות וחלילה לא כדין. כיום, כשהטבילה נינוחה יותר ואינה נעשית בחיק הטבע בחשכה אלא במקווה מסודר, החשש הזה פג. דווקא משום כך טבילה נינוחה תושג באמצעות הורדת הלחץ של הפיקוח על הטבילה. מאותה סיבה כדאי לפנות עבור הנשים את מרחב המקווה כך שיהיה פנוי לטבילות אינטימיות ובלי מבט זר. במצב כזה יטבלו הנשים בלי בהלה, בשמחה ובטהרה.
מובן שניתן להתייחס לבלנית כמדריכה ומסייעת, ולכן המתקפה הכוללת על האפשרות להיעזר בה אינה מוצדקת. נשים רבות - כלות, נשים צעירות ואחרות - שמחות בכך שמישהי עומדת על גבן, מסייעת להן ואף מברכת אותן בסיום הטבילה. ברור גם שאם אישה מעוניינת בתמיכה ובעזרה, וחוששת שלא ערכה את הבדיקות כראוי, תוכל להיעזר במי שתחפוץ. אבל לומר שיש בכך הכרח הלכתי? להעמיד כך את תפקיד הבלנית לכתחילה? את זה לא שמענו.
הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי | , צילום: ללא
נוכחות אישה בשעת טבילת אישה לנידותה אינה נזכרת כלל בחז"ל. יתרה מזו - גברים חייבים בטבילה כשם שנשים חייבות, ולא שמענו שטבלו בנוכחות אדם נוסף, גם כשמדובר בטבילה לאיסורים חמורים כמו עלייה להר הבית. הדרישה לנוכחות כזו כדי לתת תוקף לטבילה אף סותרת את הנאמנות של האישה בענייני טהרה. ההוראה לנוכחות אישה נוספת נזכרת רק בדברי הראשונים, ולא בדורות שקדמו להם. מוסכם ביניהם שהנוכחות נצרכת רק כדי לוודא ששערה של הטובלת מתחת למים.
רוב הראשונים הסכימו שיש חלופות המייתרות נוכחות אישה נוספת, כמו קשירת השיער בחוטי שיער, וראו בכך אפשרות לכתחילה. לדעת כולם, כשאין בלנית, האישה יכולה לטבול בכריכת השיער. בבית יוסף נכתב שאין מחלוקת - עמידת אישה נוספת אינה הכרחית אלא אפשרית בלבד. אם לאישה שיער קצר, אין צורך לא בבלנית ולא בקשירת שיער; וגם לשיער ארוך קיימים פתרונות שונים.
לעומת זאת, האפשרות שהבעל יטביל את אשתו בעייתית וגובלת בכמה איסורים, ויש להתירה רק במקרים של מגורים מבודדים. גם מבחינה מעשית, ברוב המקרים היא אינה מתאימה לשימוש במבנה מקווה נשים מסודר. מכאן עולה שמנהג הדורות הקודמים - שאישה מלווה אישה לטבילה - אינו דין מחייב, אלא תקנה שנועדה לווידוא טבילה מלאה.
בכל מקרה שבו אישה מבקשת להחזיר לעצמה את האחריות על טבילתה - הדבר מותר, ובלבד שתדע שעליה לוודא שכל שערה מתחת למים יחד עם גופה, באחת מן הדרכים שהוזכרו. תכלית נוספת לנוכחות אישה אחרת - השראת רוגע ותחושת ביטחון - נזכרת בדברי ערוך השולחן. אך כיום המצב התהפך: המים עצמם אינם מלחיצים, ולעיתים דווקא עמידת הבלנית מעל הטובלת גורמת למצוקה ומביאה נשים למהר בטבילה.
מובן שהחפצה בכך רשאית להיעזר בבלנית גם לצרכים נוספים, אולם ההחלטה אם לעשות כן תלויה באישה עצמה. שנאמר: "וספרה לה - לעצמה".
הטקסט לקוח מתוך ספר המאמרים ההלכתיים וההשקפתיים שכתבה הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי "חיים היא" - נשים והלכה בצמתי החיים | עורכת: חיותה דויטש | הוצאת קורן מגיד בירושלים.