יעל בר זוהר: "בעלי גדל בבית מסורתי עם המון זיכרונות - שלי אף פעם לא היו"

עם חשבון אינסטגרם פעיל, יוזמות מסקרנות וחלוקת זמן שמאזנת בין אימהות, זוגיות וקריירה, יעל בר-זוהר נהנית לצמוח לכיוונים חדשים. הילדה שפרצה לחיינו לפני חצי יובל כבר בת ארבעים והזמן עושה לה רק טוב

חדשות כיפה חן גלעד 10/08/20 13:23 כ באב התשפ

יעל בר זוהר: "בעלי גדל בבית מסורתי עם המון זיכרונות - שלי אף פעם לא היו"
יעל בר זוהר, צילום: אלון שפרנסקי

כבר חצי יובל, מאז שהייתה בת חמש עשרה, היא מתפקדת על תקן 'סלב'. מלווה אותנו בפרסומות, בשלטי החוצות, בטלנובלות ובהנחיית מנעד רחב ומגוון של תוכניות על המרקע. וכבר כל כך התרגלנו שמאחורי כל סלב צעיר עומדים הורים שדוחפים אותו אל קדמת הבמה, שקצת מפתיע לגלות שיעל בר-זוהר הגיעה למעמד הזה ממש במקרה. "הייתי ילדת מתנ"ס", היא מספרת על אבק הכוכבים שנחת עליה כרעם ביום בהיר. "בכל יום הייתי לפחות בשני חוגים, והייתי בכל החוגים האפשריים: מחול מודרני, פלמנקו קלאסי, ג'ז, להקת הצופים. אלו היו החיים שלי". המהפך, שאותו היא מכנה "סיפור סינדרלה שלי", התרחש ללא כל הכנה מוקדמת, או שאיפות כמוסות.

"הלכתי עם החברה הכי טובה שלי ועם אמא שלה לאודישן לפרסומת שאליו רצתה להתקבל. לי לא היו בכלל ציפיות והנושא בכלל לא העסיק אותי. חיכיתי עם אמא שלה מחוץ לחדר וכשיצאה המלהקת ללוות את החברה שלי החוצה, היא ראתה אותי ושאלה 'היי ילדה חמודה רוצה להיכנס גם?'. אמרתי: 'אוקיי. בכיף', ונכנסתי. וזה באמת התחיל בכיף, בלי כל כוונות להתפתח בתחום". לאחר ההתנסות ההיא הוזמנה לאודישנים נוספים ומשם דבר רדף דבר. "אני מודה שלא חלמתי כל כך רחוק, שכל התחביבים שלי והדברים שאהבתי לעשות כילדה וכנערה יהפכו להיות ברבות הימים המקצוע שלי. זאת מתנה שקיבלתי". 

תוך זמן קצר, בגיל חמש-עשרה בלבד, הפכה לכוכבת ילדים נערצת. משם, נישאת על גל ההצלחה, המשיכה למחוזות המשחק והדוגמנות. במבט לאחור היא יודעת שהפרסום בגיל צעיר כל כך גבה ממנה מחיר לא פשוט. "כל הפרסום והתהילה נחתו עלי בלי שהייתי מוכנה להם ובעוצמות גבוהות מידי, והיה לי מאוד קשה. הייתי מדקלמת לעצמי כל הזמן מעין סיסמה כזאת: 'יש את יעלי - האדם הפרטי, ויש את יעל בר זוהר - הדמות הציבורית'. וכל הזמן היה לי מאוד חשוב להישמר ולשמור על עצמי, על הפרטיות שלי, על החיים שלי וזה לא היה קל. לכן, כשמדברים על פרסום בגיל צעיר, משהו בתוכי מתכווץ אינסטינקטיבית ואני מיד נדרכת. דעתי היא שצריך לתת לילדים להיות ילדים ושאין לאן למהר. מניסיוני, אני יודעת כמה זה עשוי להיות כואב ולכן אני בעד לדחות ובוודאי שלא לזרז תהליכים. אפשר להשקיע בכישרון של הילד שיפרח, והכי חשוב שיהיה מאושר ויבטא את עצמו". 

 

בתוכניות הריאליטי כיום נראה פעמים רבות שההורים רוצים בפרסום ובתהילה יותר מהילדים. כך היה גם אצלכם?

"אצלנו הפרסום לגמרי התפרץ מבחוץ, מבלי לדפוק בדלת. הדלת פשוט נפתחה בסערה. באשר לילדים שלי, יש לי קווים מאוד ברורים: אני לא חושפת את הילדים שלי ואף פעם לא הלכתי איתם ל'השקות'. קיבלתי פניות רבות להופיע עם הילדים בפרסומות ומעולם לא הסכמתי. חשוב לי לשמור אותם מחוץ לתחום, לתת להם להיות ילדים ולא לחבר בין העבודה של אמא ואבא לבין הילדות שלהם. הכללים הללו נחצבו מהחוויות שחוויתי כנערה. היה לי מאוד קשה עם החשיפה בגיל הצעיר, למרות שההורים שלי ועוד אנשים טובים שפגשתי בדרך תמיד ניסו לשמור עלי. מהמקום הזה, דווקא בגלל שהחשיפה פצעה אותי, אני יותר נזהרת על הילדים שלי".  


וכך, מגיל צעיר היא לוהקה לקמפיינים מסחריים, משם המשיכה למשחק בטלנובלה "רמת אביב גימל" ולתפקידי הנחיה בערוץ הילדים, בתכניות טלוויזיה ובאין-ספור טקסים כמו: 'אנשי השנה', 'תגלית השנה' ועוד, הופיעה במחזות זמר ועוד. כשאני שואלת אותה אם יש תפקיד או דמות ששיחקה שאותה היא זוכרת לטובה במיוחד, היא נזכרת בגלי ארזי, הדמות ששיחקה בסדרה "חשופים" בשנת 2008. "כל תקופה היא אחרת וכל דמות מביאה איתה אספקטים שונים. אבל הסדרה 'חשופים', היתה בעיניי סדרה פורצת דרך, בגלל ההצצה אל מאחורי הקלעים של עולם החדשות והיא זכורה אצלי לטובה. זאת גם הייתה הפעם הראשונה שנתנו לי תפקיד של אישה ולא של נערה, אישה קרייריסטית, שמתמודדת עם קשיים בזוגיות וכאבים נוספים וזה היה מבחינתי אתגר חדש. תפקיד אמיתי של שחקנית".

 

הנחייה או משחק - מה מהם את מעדיפה?

"את שניהם אני אוהבת, אבל בהנחיה יש משהו שמאוד קל וטבעי לי. אני אוהבת את האדרנלין בשידורים חיים ואני אוהבת לדבר עם אנשים. ההנחיה הייתה אהבה מהרגע הראשון בערוץ הילדים. אבל אני עושה גם מזה וגם מזה במקביל. העשייה שלי היא מאוד מגוונת וזאת זכות גדולה". 

את האיש שלה, גיא זו-ארץ, פגשה לראשונה על הסט של "רמת אביב ג'", אבל החיבור האמיתי והעמוק ביניהם נוצר רק מספר שנים לאחר מכן, כששיחקו יחד במחזמר "מרי לו". בתום שנתיים של מערכת יחסים מתוקשרת, בחרו להינשא בחתונה אינטימית בצפון הארץ, רחוק מעדשות המצלמות. מאז הם יחד, זוגיים מאוד, משפחתיים מאוד, מתגוררים ברמת השרון ומגדלים יחד את שלושת ילדיהם (בני 13 ו-9, ובת 5).

בתוך הזוגיות הזאת בר-זוהר מפרגנת לאיש שלה כבר עשר עונות של הנחיית התוכנית "הישרדות". לא מובן מאליו, כי בימים שזו-ארץ עסוק בהזנקת המשתתפים למשימות, ומבשר למודחים בכל פרק שסיימו את תפקידם אי שם ביעדים אקזוטיים, בר-זוהר נותרת לבדה עם שלושת הילדים ומתמודדת עם הישרדות מסוג אחר.

"זאת שגרה מורכבת והיא דורשת גמישות", היא מחייכת. "בחלק מהעונות, נסעתי עם הילדים לאיים נידחים כדי לבקר את גיא, אבל החוויה הזאת לא תמיד פשוטה". במקום לקטר, עם האנרגיות הטובות שלה, היא מצליחה להפיק טוב גם מהמצב הזה ובימים אלו, היא מנחה תוכנית חדשה שמשודרת במוצאי שבת אחרי פרק ההדחה של הישרדות. "כל פעם אני מארחת ומראיינת את המודח הטרי בתום מועצת השבט. אנחנו עוברים לשידור באולפן ובעצם שואלים את כל השאלות הקשות. זאת פעם ראשונה שהמודחים רואים את הפרק. הם מגיבים פעם ראשונה לאופן שבו הדברים משתקפים על המסך ולדברים הבוערים שעולים במהלך הפרק".

 

איך מאזנים בין העובדה שהעבודה שלכם היא על המסך לבין הרצון לחנך את הילדים לחיים בלי הרבה חיבור למסכים?

"זמן המסך של הילדים שלי הוא לא ארוך יחסית. לשמחתי הם ילדים מאוד ספורטיביים ומשחקים בקבוצות כדורסל, יש להם את חברים רבים שלהם, הם עסוקים, כל היום מתרוצצים וכמעט לא יושבים בבית מול המסכים. הנושא הזה הוא מאוד במודעות של גיא ושלי. מאוד חשוב לנו לשמור עליהם ילדים כמה שיותר וליצור להם ילדות בריאה וכיפית שכוללת פגישות עם חברים וספורט ולא בהייה במסכים לאורך ימים שלמים. אני מבינה איך זה קורה, כי המסכים הם בייביסיטר זול וזמין, אבל אנחנו גם מודעים למחירים שיש לבהייה הזאת". חלק מהגישה חינוכית שלהם התעצבה בבית הספר האנתרופוסופי שבו לומדים הילדים, שבמסגרתו ניתנות גם הרצאות להורים. "קיבלתי הרבה מתנות מגישת החינוך הזאת ואני מברכת על ההרצאות רבות בנושאי חינוך שאנחנו מקבלים במסגרת בית הספר. הרי לא מלמדים אותנו להיות הורים ואנחנו לומדים תוך כדי תנועה, בין היתר גם על ההשלכות של חשיפת היתר למסכים". 

יעל בר זוהר

יעל בר זוהרצילום: אלון שפרנסקי

 

 

המסורת כמתנה

לפני מספר שנים סיפר האיש שלה - גיא, שמזה זמן הוא בתהליכי התקרבות לדת: עושה קידוש בשבת, הולך לבית כנסת עם ילדיו, מניח תפילין ולומד קבלה. בר-זוהר מצידה מקבלת את החיבור למסורת באהבה גדולה. "גיא גדל בבית מסורתי שבכל שישי היה בו קידוש. הוא גדל בין הסבתות והיה אצלן בחגים, ויש לו המון זיכרונות ילדות טובים. תמיד אני מקנאה בו על הזיכרונות הללו שיש בהם צבעים, טעמים וריחות, שלי אף פעם לא היו. תמיד הייתה לי משיכה למשפחות כאלה גדולות וחמות, ששומרות על המסורת ועל מנהגים מסורתיים, כי שמירת המסורת הזאת יוצרת חיבור למשפחה ולשורשים ותחושות של שייכות וחום. דרך גיא הרווחתי את כל אלו".

את האירועים משמעותיים שקשורים למסורת היא חוותה כשהיו אצל סבתו של גיא בימי כיפור. "היינו עושים אצלה את כל ימי כיפור. גם ישנו, אצלה כי בית כנסת שהקים סבא של גיא נמצא מול ביתה. היא הייתה אישה מדהימה, צעירה בנפשה, מצחיקה וחכמה. אישה עם אמונה פשוטה וחזקה שהיו בפיה ברכות לכל עם ישראל. ככה הרווחתי גם אותה. אני זוכרת שתמיד בברכת הכהנים היא היתה שמה עלי את היד שלה. היה לנו חיבור מאוד מרגש".  

השנה יחגוג הבן הבכור שלה בר-מצווה, ולצד התואר החדש של 'אם חתן בר המצווה' שכמו נחת במפתיע, היא כמובן מאוד מתרגשת. "הוא כבר התחיל ללמוד את הפרשה שלו לקראת העלייה לתורה, ואני עדיין לא מאמינה שהגעתי לגיל שבו אני אמא של חתן בר-מצווה. תמיד היה ניראה לי שאמא של חתן בר-המצווה היא אישה מבוגרת, ופתאום אני קולטת שזאת אני. כמובן שבמקביל הוא התחיל לצמוח לגובה והוא כבר בגובה שלי. די מדהים איך הילדים גדלים כל כך מהר. את אומרת לעצמך: 'רגע, לפני שניה הוא היה תינוק שלי', ואיך קרה שהוא רוצה לפרוס כנפיים ולגדול עוד?".

בתחילת אפריל השנה, במהלך תקופת הסגר הארוכה, ירדה מהמסך התכנית 'הדו"ח היומי' שהגישה במשך שלוש שנים עם קובי מחט. "זה היה מוזר ועצוב, אבל זה גם פינה לי יותר זמן להיות עם ילדים וגם לחשוב שוב, על חלומות ורצונות שלי איזה דברים אני רוצה לפתח ולעשות. אני מאמינה שכל שינוי בהתחלה נושא איתו חשש, אבל יש בו גם הזדמנויות רבות לעצב את המציאות מחדש".

 

היו דברים שהטרידו אותך באותה תקופה?

"בעיקר הדאגה להורים שלי ובמיוחד לאבא שלי שיש לו יותר מגבלות פיזיות. גם בשגרה אני מאוד משקיעה בטיפול שלו ודואגת לו, אבל בתקופת הקורונה זה היה הרבה יותר מאתגר ומלחיץ שחלילה לא ידבק. הוא בדיוק חגג יומולדת 70 במהלך הקורונה, היו לנו הרבה תוכניות לחגוג לו והכל התנפץ. בסופו של דבר באנו אליו עם בלונים ועם עוגה ושרנו לו, זה היה מאוד מרגש, אפילו עכשיו כשאני נזכרת בזה, אני מרגישה שהעיניים שלי מתמלאות בדמעות. קשה לי לראות את הקשיים הבריאותיים של אבא שלי, ובכלל הורים שמתבגרים בצורה פחות טובה ובריאה. אני לומדת קבלה ושם אני נחשפת לחשיבות מצוות כיבוד ההורים ביהדות ואני מאוד מתחברת. כאב לי שלא יכולתי לתת לאבא שלי חיבוק. אנחנו משפחה מאוד חמה ואני אדם שאוהב לחבק". 

בימים אלו תוכלו לפגוש אותה "פייס טו פייס" בעמוד האינסטגרם שלה, שבו היא משתפת את העוקבים במתרחש בחייה. "אחרי שכאמור התוכנית של קובי ושלי ירדה מהמסך, גיליתי את האינסטגרם, פתחתי עמוד משלי וממש התאהבתי בפלטפורמה הזאת", היא משתפת. "במקום לשבת באולפן ב'רשת' ולקבל זמן קצוב לכל ראיון, מצאתי את עצמי עושה 'לייבים' באינסטגרם. פניתי לאנשים והזמנתי אותם לשיחה שאורכת בהתאם לעניין. אני יכולה לנהל שיחה של 90 דקות ולא של ארבע דקות ולייצר תוכן שמעניין אותי ואף אחד לא מגביל אותי. אין 'אסור' ו'מותר' בכלי הזה וזה דבר חדש ונפלא בעיניי".

 

כאדם ששומר על פרטיותו ועל פרטיות ילדיו, ההחלטה לפתוח עמוד אינסטגרם קצת מפתיעה

"לאו דווקא. האינסטגרם לא מחייב חשיפה בלתי נשלטת. דווקא דרכו מתאפשר לי לחשוף את עצמי במינונים הנכונים לי ולהיות בקשר עם העוקבים. בניגוד לפלטפורמות אחרות, האינסטגרם אינו 'צהוב', אין רכילאי שמנסה לחשוף פרטים מביכים או שגורם לי לתחושת חוסר נוחות. זאת אני שם במאה אחוז, אותנטית לחלוטין. אני משתפת מהחיים שלי, אבל רק את בדברים שאני בוחרת לשתף ובגבולות הגזרה שמתאימים לי ולמשפחה שלנו, וזה מאוד כיף. מי שיש לה אינסטגרם ולא הזדמן לה עד עכשיו, אני מזמינה אתה להיכנס ולראות. יש שם משהו מאוד יצירתי ובעיקר אמיתי. אם פעם היו אומרים לי שאני אוהב את עמוד האינסטגרם שלי ואשתף כל כך הרבה, לא הייתי מאמינה, אבל בסופו של דבר צריך להיות קשובים להתפתחויות ולשינויים ולדעת איך בתוך כל התנועה הזאת אנחנו מצד אחד שומרים על עצמנו ומצד שני נפתחים לחידושים. זה נכון בעיקר למי שעובד במדיה".

את יום ההולדת ה-40 שחל השנה, היא חגגה באירועים שונים ובעיקר במסיבת הפתעה שאותה אירגן לה גיא וכשהיא מדברת על המסיבה ההיא ועל הדברים הטובים שבאים עם הגיל, העיניים שלה מאירות בשמחה. "אני מוצאת את עצמי בתנופה חדשה, בעידן חדש וביזמות חדשה", משתפת בר-זוהר, אך מסרבת בשלב זה לפרט. "אני כבר בת 40. זה כבר גיל שאני שואלת את עצמי באיזה תכנים אני רוצה לעסוק, מה מעניין אותי באמת ואם זכיתי להיות בעמדה משפיעה ולהגיע לאנשים רבים- אז איזה ערכים הייתי רוצה לקדם. אלו שאלות שאני מתעסקת איתן לא מעט". 

 

איך שומרים על אנרגיה גבוהה במהלך העשייה?

"מאוד חשוב לי כמובן לשמור על כושר. אני מאוד אוהבת לתרגל יוגה אשטנגה, פילאטיס, משתדלת לעשות הליכות ולשלב ריצות, למרות שבריצות אני פחות חזקה. יש לי כל מיני פציעות שסחבתי מכל שנות הפסטיגלים או מהתקופות שהייתי עושה חמש הצגות ביום של מחזות זמר והגוף זוכר. מאוד חשוב לי לשמור על תזונה טובה ושגרת חיים בריאה ומאוזנת. היו שנים שלצערי שמתי את זה בצד. כמו אימהות רבות ששמות את הצרכים שלהן בסוף הרשימה, כשהגיעו הילדים גם אני הייתי מושקעת בהם ושמתי את עצמי בסוף".

למרות שהילדים מאוד חשובים לה, ואין ספק שהם מרכז עולמה, יש משהו חדש שלמדה עם השנים באיזון בין חלקי המימוש העצמי. "הילדים שלי הם הכי חשובים לי, אבל גיליתי בשנים האחרונות שגם מאוד חשוב לא לוותר על עצמי, לדעת גם להכניס ללו"ז שלי דברים שעושים לי טוב. מאוד חשוב שאעשה ספורט ואהיה עם חברות ואמשיך ליצור וליזום מבחינת הקריירה שלי. בסופו של דבר לא סתם התחלתי את הקריירה הזאת בגיל 15. הרי מההתחלה אהבתי את קצב העבודה ואת האדרנלין, ואני עדיין אוהבת". 

 

הקריירה שלך היא מאוד אינטנסיבית ושואבת. איך את מסתכלת היום על השילוב של קריירה והורות, מה למדת שנכון לך עם השנים?

"היום אני מבינה שאפשר גם להיות אמא טובה וגם לעבוד וזה בסדר, והשילוב אינו מילה גסה. ברור שכל בחירה היא טובה. גם בחירה להישאר בבית ולגדל את הילדים כשרק בן הזוג יוצא לעבוד היא בחירה לגיטימית שאני מקבלת באהבה. ספציפית במקצוע שלנו, השחקנים והאמנים, זה כמעט בלתי אפשרי. פה זה לא אמריקה ואנחנו צריכים לעבוד מאוד קשה בשביל הפרנסה. יש לנו משכנתא כמו להרבה זוגות אחרים, יוקר המחיה ואינסוף המיסים לא פוסחים על אף אחד. אבל אני אוהבת לעבוד, ואוהבת את העבודה שלי מאוד. אני גם מבינה שבשביל להיות הורה טוב אתה צריך להרגיש שאתה מגשים את היכולות שלך, או לפחות למצוא דרכים להרגיש טוב עם עצמך. בכלל, בשביל להיות אדם טוב, כדאי להשקיע בהתבוננות פנימית ולראות מה עושה לך טוב, כל אחד לפי תחומי העניין שלו". 

 

זה עשוי להשתנות עם השנים

"בהחלט. היו שנים שכל מה שעניין אותי היה קשור לסביבת הבית ולחינוך הילדים. השקעתי בזה המון ואני מאושרת שזאת היתה הבחירה שלי. הרווחתי שנים נהדרות, אני מחוברת לילדים שלי בווריד, בכל הנשמה והגוף. אבל אני מצליחה היום לתת יותר מקום גם לעצמי, לא רק ליעל האמא, גם ליעל האישה, ליעל הקרייריסטית ואני מגלה שהשילוב הזה אפשרי. בעבר נבהלתי ממנו. אחרי שנים שבהן עבדתי כל כך קשה ובאינטנסיביות, רק רציתי שקט. הייתי צריכה אוויר. אז לקחתי את האוויר הזה, פרגנתי לעצמי, ועכשיו אני עם אוויר חדש במפרשים ומוכנה לחוויות חדשות ולהישגים חדשים. גם בתחום העבודה וגם בתחום המשפחה".

 

להצליח לאורך זמן דבר לא תמיד פשוט, איך את ממליצה לעשות את זה נכון?

"להצליח לאורך זמן זה דבר שהוא קשה בכל מקצוע ובכל עסק. גם להחזיק הצלחה זה לא פשוט. בתקופת הקורונה גם לעסקים שקיימים ארבעים וחמישים שנה היה קשה. אני חושבת שהעיקר זה להתפתח ברמה האישית. כל עוד אנחנו בהתפתחות אישית אני מאמינה שהדברים קורים. זה עושה אותנו אנשים טובים יותר, והתפוקה שלנו בעבודה משמעותית יותר. חשוב לייצר התחדשות קודם כל בשביל עצמנו, בסופו של דבר זה מה שייצא מאיתנו החוצה".