"הייתי רוצה פעם אחת - לראות את עצמי דרך העיניים שלו"

אני לא באמת יודעת מה השם רוצה.. אבל חשבתי על זה, שאם יש משהו שהייתי רוצה פעם אחת לנסות, זה לראות את עצמי דרך העיניים שלו

חדשות כיפה הדסה סאסי 06/07/20 16:38 יד בתמוז התשפ

"הייתי רוצה פעם אחת - לראות את עצמי דרך העיניים שלו"
צילום: הדסה סאסי, סטודיו כיפה

אמרו לי פעם שלא ממש צנוע לאישה להתפלל במקום ציבורי. כמובן שהתקוממתי. דווקא לא בגלל השילוב בין ״צניעות״ ו״אישה״. בעיקר בגלל שבתור מי שמטיילת בין רכבות ותחבורה ציבורית, אם לא בדרך, אז מתי בדיוק אני אמורה להתפלל? אבל לפעמים, כשתופסים אותי מהצד בתמונה בזמן התפילה, זה נראה מהצד כל כך שברירי וחשוף, שאני מבינה למה התכוון המשורר.

יש רגעים בתפילה שהם כל כך אינטימיים בשיח עם הבורא, שמרגיש כאילו כל מי שמביט בך יכול לראות לך הכל. קצת כמו להסתכל למישהו עמוק בעיניים ולראות את כל הנשמה. הכל בחוץ. עירום, לא מתייפייף. בלי שופוני, בלי מסכים. רגע של תדר נקי בין הלב לבין השמים. וחשבתי על זה, שאם יש משהו שהייתי רוצה פעם אחת לנסות, זה לראות את עצמי דרך העיניים שלו.

כמו שבשבוע שעבר דיברתי עם אהובת לב, והיא אמרה לי שהיא לא מרגישה יפה. וכל כך רציתי, שלרגע אחד תראה את עצמה דרך העיניים שלי, ותראה עד כמה היא באמת יפה. איך כשהיא מחייכת, החיוך שלה מאיר את העולם. איך כשהיא מדברת בפתיחות ובכנות, או כשהיא שטותניקית למות, ואפילו סתם, כשהיא משתטחת על רצפה כדי לתת לחתול לשתות לה מהאייסקפה - היא היצור הכי יפה בעולם.

אני לא באמת יודעת מה השם רוצה. זו האמת. כלומר, ברור, הוא רוצה שנעשה חסד ומשפט ושנצניע לכת. אבל כשאני באה אליו ומבקשת, אני ענייה בפתח, מישהי שיודעת ששום דבר בעולם הזה לא באמת שלה, שלא יכולה לדרוש ממנו שום דבר, ואין לה שמץ של מושג מה לומר לו. איך מסבירים לאבא, לפלא הגדול והשמיימי והמופלא הזה שמה שיושב לי על הלב, לא פחות מהבקשה שלי (שהיא גדולה ועצומה ולא פחות מנס), זה שאני רק לא אעשה משהו, או אבקש משהו, שבדרך לא דרך, יאכזב אותו, חלילה.

בפרק ל״ג בתהילים, שהוא מהאהובים עליי בעולם, דוד המלך כותב ״הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם״, ה׳ מבין אל כל מעשי בני האדם. וכל פעם כשאני שרה אותו, יש שני דברים שאני דווקא כן יודעת, לשם שינוי - הראשון, שאם אבא יביט על עצמו דרך העיניים שלי, אז אפילו אם אני לא מבינה אותו, ואפילו שקשה לי לפעמים לנשום מעוצמת הגעגוע, הוא ידע שהוא תמיד, אבל תמיד, אהוב. והשני, שמה שלא יהיה ומה שאומר או לא אומר, היחיד שיבין ומבין אותי, על כל הבּלבּלוֹת והטרפת שלי, זה הוא.

הדסה סאסי

הדסה סאסיצילום: אוראל ואזנה

 

 

 

לטורים מופלאים נוספים