לפעמים התזמון קובע. ספק גדול אם מחאת האוהלים היתה פורחת אלמלא חופשת הסמסטר של הסטודנטים וכבר לימדונו חז"ל כי דווקא בסתיו, התקופה הכי לא נוחה בשנה, יוצאים לסוכה.
ספק גדול לא פחות אם היו אימהות ישראל חשות את עוצמת שלושת השבועות אלמלא היה דבר מתרחש בעיצומו של החופש הגדול. שדה מוקשים אחד גדול של אטרקציות ואתגרים שלא ניתנים למימוש. הרי איסורי כביסה, בריכה, וארוחות בשריות לא היו מנענעים אותנו בכזו עוצמה בתקופת טבת החורפית.
פתאום תחת השמש הקופחת, לצידם של הילדים שחזרו הביתה כל כך מוקדם, נדמה כי איסור רחצה בבריכה הוא איסור קשה מנשוא. הלונה פארק גם הוא מוקצה ואפילו הג'ימבורי מרגיש - לא ממש לרוח ההלכה, כך כשאת מחליטה לצאת לגינה הציבורית במקום, ונוטפת במרדף אחר הזאטוטים, עולה ומהדהדת השאלה היכן בית המקדש ומדוע לא זכינו לבניינו. כאשר כעבור שעתיים יראו המחוגים בשעון שעברו רק עשר דקות, תוכלי להפנים מהן אלפיים שנות גלות. גם העובדה שכל שלושת הארוחות בכל יום מימי השבוע יכולות להיות מבוססות על קורנפלקס עם חלב בלבד גורמת לך לפזם "אמת מה נהדר היה כהן גדול".
אגב, לצערנו, רוב הנשים מתקשות לקבל את גזירת הכביסה למרות שזה בהחלט יכול להמחיש לכמה וכמה משפחות כיצד הבית חרב. ואם תמצאו את האיש המקפיד שלא להתקלח בתשעת הימים - שימו לב כי ההיענות לחלוקת מסכות אב"כ בסניפי הדואר עולה בסביבתו. הדיונים הארוכים שנפתחים בשו"ת סמסים סביב ללכת לקולנוע בשלושת השבועות הם בעצם רק הרמה להנחתה לרבנים שרצו להגיד מה אתם הולכים לקולנוע בכלל.
בכלל, אם כבר מדברים על שאלה של תזמון. המבצעים המטורפים לבתי מלון וטיסות עד ה-9.8 מאותתים בקול כלכלי משהו שעם ישראל ממשיך לזכור. קבלנים מרוצים שהמחאה יצאה בתקופה שגם ככה אנשים לא באמת חותמים וקונים דירות, ואפילו המנקה החדשה סירבה לבוא עד 12 בצהריים של יום רביעי.
אבל בימים שבהם משרד החינוך החליט שהדרך הטובה ביותר לחזק את הזכרון לזוועות ההיסטוריה זה מימון כרטיסי טיסה לפולין שווה לעיין במה שחז"ל שמו על הכוונת כדי שלא נשכח את בית המקדש.
המסעדות, הביגוד, הטיולים, האטרקציות, הדיור, הפריזורה, והמוסיקה. קשה לומר שזה עובד מספיק. חסר עוד המון כדי שנקלוט ונצא לרחובות במחאה על מצבנו הרוחני.אבל כשנוגסים ל'מעמד הביניים' במובן הדתי, דווקא באהבותיו אולי בסוף זה יקרה.