“אם זה רק יעזור למישהי אחרת... אם אחרות לא יצטרכו לעבור את מה שאני עברתי...." את המשפט הזה אמרו לי עשרות נשים, כשפילסתי את צעדיי המחקר הראשון שלי אי אז לפני 7 שנים.
היום, קשה לזכור את הימים שבהם הבדידות סביב הנושא הזה הייתה מזהרת. הנושא לא דובר בשום כנס שנתי, לא נכתבו טורים, מחקרים, קורסים שנתיים וחצי שנתיים, הרצאות וסדנאות וכמובן שלא דובר בגני השעשועים. אם הייתה למישהו או למישהי בעיה, או סתם שאלה אפילו, סביב נושא המיניות, הם נשארו לבד.
[embed]
1) משחקים בין בני הזוג: יהודית ירס-וויינשטיין
2) איך להתכונן לליל הטבילה? אלה בן שטרית
לא רק המיניות הבריאה היתה נסתרת, גם המיניות החולה. סיפורי ההטרדות המיניות שמתפרצים בקול רעש גדול במהדורות החדשות בתקופה שלנו, הם התפוצצות של נושא שמרוב שלא דובר כל כך הרבה שנים, הגיע למימדים של מגפה. כשאנחנו לא מכירים את הצד הבריא, רק כשהמחלה גדולה, מכאיבה וממארת, אנחנו יודעים להגיד שכואב לנו. כשאנחנו לא יודעים איך אמורים לדבר מיניות באופן בריא, טוב ומשמח, רק כשהתקיפה מהדהדת חזק וברור, אנחנו נזכרים שאולי משהו היה צריך להבהב לנו כבר בשלב מוקדם יותר. זה לא ישתפר אם נמשיך לשמור הכל בסוד. אין סודות טובים.
היום, שש שנים אחרי הפרסום של המחקר הראשון וחמש שנים אחרי הקמת מרכז יהל, ברור לחלוטין שהאתגר המיני אצל זוגות נשואים במגזר הדתי רחוק מאוד מהמנוחה והנחלה. אנחנו רחוקים מאוד מהחלום האוטופי שציירו לנו מדריכי הכלות והחתנים אודות הקשר הפיזי-מיני שמהווה תשתית בריאה ונעימה להתנהלות זוגית-יהודית.
זו הנחה נכונה אבל הדרך מורכבת, עולה ויורדת, ואת זה קשה מאוד להרגיש בשלב היחיד שבו המיניות מתווכת לנו: הזמן אולי הכי לחוץ ומורט עצבים שיש לנו בחיים - רגע לפני החתונה, הזמן שבו אנחנו חווים את אחד האירועים הכי משמעותיים שיש לנו בחיים, אבל יש היעדר קיצוני של תיווך לאחריו: של נירמול, של מענה לשאלות ותהיות, של סקרנות, ובמקרה הצורך - מתן פתרונות לבעיות שצצות.
מרכז יהל מקבל בכל שבוע עשרות רבות של פניות של זוגות שמבקשים הדרכה. לרוב הזוגות האלו אין בעיה מינית. הם לא זקוקים לטיפול. הם זקוקים להכוונה, קצת מידע, קצת תיווך והם עולים על הגל. 2-3 פגישות והזוג המתוח שנכנס בפעם הראשונה במבוכה יוצא יד ביד בחיוך גדול אל עבר השקיעה. אין כאן קסמים, יש כאן מילים, הקשבה והרבה ידע שנצבר ממאות הזוגות שכבר סיפרו את סיפורם האישי. סיפור שכבר מזמן הפך לקולקטיבי, אך בדרכנו - אינטימיות בצניעות - הוא ממשיך להישאר פרטי, סגור בין בני זוג, ואינו מהווה שיחת סלון או מדובר בראש חוצות.
סיפור שלא דובר והולך ונחשף בשנים האחרונות. הצורך ברור, השיח משתנה, רבים וטובים מתגייסים לטובת שינוי חברתי-תרבותי משמעותי שייתן מענה להורים, צוותים חינוכיים, גברים, נשים ובני נוער כדי לתקן את העוול שהביא אותנו לפער כל כך משמעותי בינינו לבין הגוף שלנו. בינינו ובין בני הזוג שלנו. בינינו ובין התפיסה היהודית הכול כך בריאה ומציאותית של היהדות לגבי המיניות (ולא, במגזרים אחרים המצב לא יותר טוב, אבל שם הכלים לשינוי הם אחרים).
המהפכה מעלה שאלות, וכל יום שלא עולה לדיון השאלה "איך אנחנו מייצרים שיח על אינטימיות בצניעות" הוא יום שלא עבדנו כמו שצריך. מצד אחד, אנחנו רוצים להשאיר את האינטימיות במקומה הטבעי והבריא בין בני הזוג. מצד שני, יש לנו חובה קדושה לדבר, לייצר ערוץ פתוח ומאפשר שייתן מקום ולגיטימציה, וישאיר את האהבה, גם עשרות שנים אחרי החתונה. בדיוק בגלל זה אנחנו שמחות להציג את פרויקט הסרטונים הזה שנעשה עם כיפה בהרבה אהבה. צריך לדבר, אבל בצניעות, בטוב, בשפה ברורה אך נקייה ונעימה, באהבה.
הכותבת היא מייסדת מרכז יהל