מעצבות דתיות גוזרות עלינו קופון?

חווית קניות אחת יש לי, אותה כנראה לא אשכח לעולמי עולמים. אי שם בימי התיכון העליזים, שוטטנו מספר חברות בקניון, עסוקות בליקוט או בציד, תלוי איך מסתכלים על זה. האופנה השלטת אז עוד היתה חולצת בסיס ומעליה חולצה קצרה, לפני עידן השרוולונים שהפציע בדרמטיות לתוך זירת הקרב של הדוסיות. עת התגודדנו בחנות עמוסה תאי ההלבשה היו מלאים; אך זו יוצאת מן הקודש, זו קרבה ובאה. החברה שרצתה למדוד חולצה קצרה, פשוט לא הצליחה למצוא דרכה אל התא. המתנה ארוכה יחד עם טווח יאוש קצר הביאו למסקנה ש-יאללה, והחברה פשטה את החולצה הקצרה שהיתה עליה, והופס - נותרה בחולצת הבסיס בלבד.

(צילום: יחצ)

או אז קרה הדבר הבא: בטון חצי רציני חצי אירוני, חיבקה החברה את גופה בשתי ידיים ואמרה את המשפט האלמותי הבא: “אני מרגישה ערומה".

להזכירכן, הנערה היתה מכוסה בחולצה שחורה אטומה לחלוטין, מכסה מרפקים וסוגרת מחשופים ומצניעה עצמות בריח. כמובן שציחקקנו לנו, צווחנו קצת (בכל זאת בנות אולפנא בחנות בגדים), והמשכנו למדוד חולצות שכבה שתיים מעל חולצות שכבה אחת. אך התובנה המשיכה והדהדה בראשי - איך יתכן שאנחנו מרגישות ערומות כשאנחנו עטופות לחלוטין? האם חולצות הבסיס הן עורנו השני? ואם כן - איך אנחנו לובשות חולצה קצרה מעל, הרי זה לא צנוע, היא חושפת את עורנו השני מהמרפק חמישה סנטימטרים למעלה!

די לאופנה התל-אביבית!

בנות ונשים רבות, דתיות מכל הגוונים, הסוגים והגילאים חיות בעולם בו הפעולה הכה-טריוויאלית-לכאורה של לקום בבוקר ולהחליק מהפיג'מה אל בגד שראוי להיראות בו בציבור, הפכה לפעולה מייגעת וטרחנית. שכבות על גבי שכבות, הזוללות מאיתנו כסף רב, זמן ומאמץ בחיפושים, מחממות אותנו בקיץ ובדרך כלל גם לא מחמיאות, במיוחד בשלבים הללו של אחרי החגים ולפני ה"עוד מעט דיאטה".

בימים האחרונים עלתה לאוויר תופעת רשת ויראלית שהחזירה אותי לרגע המנצח ההוא, בו קלטתי שחולצת בסיס היא לא פתרון אלא עול. קבוצת הפייסבוק "מחאת הבסיס" קוראת: "דף זה הוקם על מנת להפסיק את תופעת הבסיס - שהיא מציאות של בדיעבד שהפכה ברבות הימים למציאות של לכתחילה”. הדף צבר מעל אלפיים לייקים תוך ימים ספורים ועורר תגובות נלהבות וכואבות של בנות ונשים החייבות להזדהות עם המצב. מקימות הדף לא מסתפקות בדיבורים ומעלות מדי יום סשן תמונות של "השיקית הצנועה היומית" - עד כה כיכבו במדור סלבריטאיות כגון מרי-קייט אולסן, נטע גרטי המקומית, ונסיכת השלושת-רבעי, קייט מידלטון כמובן.

מה גרם לבנות האלו להרים את הכפפה? היוזמת שמעדיפה לא להיחשף בשמה, מספרת:

"אנחנו ממש לא קשורות ישירות לעולם האפנה, אנחנו פשוט אוהבות את זה וחשוב לנו להראות טוב, כמו לכל אחת. יש גם נגיעות אישיות, אצלי זה נובע בעיקר מכך שאני חוזרת בתשובה, באתי מרקע של עולם אחר, הסגנון הזה לא דיבר אלי והתבאסתי ממנו. אני מנסה בכל מאודי למצוא פתרון יצירתי כמה שאפשר, למרות שבקיץ זה מאוד קשה. החברות האחרות הן דתיות מבית אז אצלן זה לא קשור ישירות לזה. המצב פשוט מעצבן אותנו ולקחנו צעד קדימה".

היה טריגר? איזה בגד מעצבן במיוחד שגרם לכן להגיד - יאללה?

"זו הרגשה שעולה תמיד, כל פעם שקונים בגדים, ואולי יותר לקראת החגים, וברור שגם לקיץ יש השלכות משלו וההרגשה שהגיעו מים עד נפש. את כבר מייחלת לחורף שיגיע ושיהיה אפשר לשים צעיף…”

יש חרם צרכניות באופק?

"אני לא חושבת שזה יעזור שנגיד עכשיו לכל האלפיים בנות 'אל תקנו בקסטרו'. צריך להגיע לידיעת מקבלי ההחלטות, לעורר גל. אם זה נהיה אופנתי אז הם פתאום מתחשבים. כמו המחאה החברתית, לא שיש מה להשוות כמובן, אבל עד שלא היה אותם לא היה פוליטיקאי אחד שדיבר על נושאים כלכליים וחברתיים. אתה קובע שיח ברגע שאתה מעלה את זה למודעות, לדרגים בכירים. המטרה היא שיהיה שיח. רוב המעצבות האלו הן לא הסגנון שלי, אבל אני כל פעם בהלם מעזות המצח, למכור תחתיות בקרוב למאתיים שקלים. איך הן מעזות למכור דברים כאלו כשהתפקיד שלהן זה למצוא פתרון?”

אתן מצפות מבנות להפסיק לקנות חולצות בסיס ותחתיות?

"אני לא נכנסת לאנשים לכיס או לארון, שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. אנחנו מנסות להראות שיש אלטרנטיבה, שלא הכל מתחיל ונגמר בקניון ואפשר למצוא אופציות ולחשוב יצירתי. בכל העולם אנשים מתלבשים ככה אז כנראה שאפשר. ברגע שתהיה מודעות בנות יחשבו פעמיים לפני שיבחרו בחולצת בסיס.

"הבנות מסכנות, הן קרבנות, והאשמים הם מי שמייצרים בגדים ולא יוצרים אופציה צנועה. הם לא מתחשבים באוכלוסיה שלמה שלא מקבלת מענה, שחיה וצורכת ועובדת ומשלמת מסים ומגיע לה לקנות בגדים שמתאימים לה. לא הכל צריך להיות נשלט על ידי אופנה תל אביבית של ימי קיץ לוהטים, יש עוד אנשים פה במדינה. אגב, זה לא רק בנות דתיות, גם המגזר הערבי הוא מגזר שמתלבש צנוע".

חשבתן על האופציה שאולי בנות דתיות פשוט אוהבות שרוולונים? אוהבות שכבות?

"שרוולונים הם פחות הבעיה, אני גם אוהבת אותם וחושבת שזה כן יפה, אבל לפחות שהפתח של החולצות יהיה נורמלי. זו אולי הבעיה המרכזית".

כולן מדברות על זה

בקבוצה מופיעות קריאות נגד אפנת השכבות, וקריאה למעצבות דתיות ליצור בגדים שלא דורשים "השלמות": "מעצבות דתיות יקרות- למדתן עיצוב לא כדי לעצב מה שיש בשפע בשוק הכללי, עליכן מוטלת האחריות להראות שעם קצת יצירתיות ניתן להיות צנועות ובסטייל. מעצבת דתייה שמעצבת תחתיות וחולצות בסיס משלה - זה כשל עיצובי שנועד לגזור עלינו קופון".

המחאה באמת מגיעה למעצבות? הן פנו אליכן, התייחסו?

"יש מעצבות קטנות שפנו אלינו, הייתה מישהי חילונית שאמרה שהיא נורא מתרשמת ורוצה לעשות ליין שלם בהשראה של הקבוצה. היא נורא התעניינה בגדרי הצניעות וכמה סנטימטרים בדיוק צריכים להיות בברך ובמרפק… אבל מהמעצבות הגדולות, שיושבות טוב טוב, אף אחת לא הגיבה.

"מבחינתי הן ממילא לא קהל היעד, אני לא מחפשת לקנות בגדים ב-500 שקל, צריך פשוט שבכל קניון תרגישי בבית, גם בחנויות הגדולות".

לו יהי. אבל למה אתן שומרות על חשאיות? למה לא להזדהות בשמכן כמובילות מחאת הקוטג' של המגזר?

"אנחנו רוצות להישאר בעילום שם גם כי זה מגזר מאוד קטן ולא בא לנו להיות מקושרות לנצח לעניין הזה, זה לא המקצוע שלי או תכלית חיי. אבל האנונימיות היא גם אמירה - כל אחת הייתה יכולה לעשות את זה, כל בחורה דתייה, ולא משנה בכלל מי עומדת מאחורי זה. כולן מדברות על הנושאים האלו, ולנו פשוט היה את האומץ".

באדיבות אתר הנשים הדתיות - ”משלך“