מבוא
את תפילת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט" חיברתי בקיץ תשס"ו. תפילה זו היא עתירה כלפי שמים לסיוע בהתרת העגונות ומסורבות הגט מכבליהן וממוסרותיהן. למרות המודעות ההולכת והגוברת בשנים האחרונות לגורלן של העגונות ומסורבות הגט באשר הן, ובאורח מיוחד בשנים האחרונות ממש, וחרף ההצלחות שניכרו ושנרשמו בהתרת עגונות אחדות, התופעה המצערת של הימצאות עגונות ומסורבות גט עודנה מהלכת בקרבנו, ועדיין מצריכה פילול עד לביטולה ולמיגורה כליל.
תפילת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט" אינה מזכירה באורח מפורש את המאמצים האנושיים שראוי שהציבור ינקוט לטובת העניין. אולם מובן שהיא כלל אינה באה לבטלם או להפחית מערכם, ונחוצה ודרושה בעת ובעונה אחת פעילות בשני המישורים והמרחבים הללו כאחד. באופן דומה, אפשר להזכיר כי תפילות למציאת הזיווג אינן מכלילות במסגרת תוכניהן את המוטיב של ההשתדלות שעל האדם הַתָּר אחר זיווגו לעשות, אלא מתמקדות בהיבט של הבקשה שהקב"ה ימציא לו את זיווגו הראוי.
תפילת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט" מיוסדת על מקורות רבים. היא מיועדת בראש ובראשונה להיות נישאת בציבור בבתי הכנסת בשבת כאחת מבין תפילות "מִי שֶׁבֵּרַךְ" הנאמרות. נראה כי מקום מתאים לאמירתה הוא לאחר תפילת "מִי שֶׁבֵּרַךְ" לחיילי צה"ל. המועד הראשי לנשיאת התפילה אמור להיות השבת הקודמת ליום העגונה הבין-לאומי, הֶחָל מדי שנה בתענית אסתר. תפילת ה"מִי שֶׁבֵּרַךְ" פורסמה והופצה לראשונה בשנת תשס"ז לקראת יום העגונה הבין-לאומי, והיא נקלטה והתקבלה ברבים בפרק זמן קצר, והיא נאמרת עתה בקהילות רבות בארץ ובחו"ל. היא נדפסה בספר "ממך אליך - ספר השבת", בעריכת יונדב קפלון (עמ' 260).
יש לציין כי התפילה ככלל מתאימה להיות נישאת גם לעתים מזומנות יותר, וייתכן לדוגמה שיהיו קהילות אשר ימצאו לנכון לאומרה מדי שבת מברכים, או אפילו מדי שבת בשבתו, או כתפילה למען התרת עגונה ספציפית.
אפשר להוסיף בקטע הפותח נוסח שיתאים לתפילה על עגונה ספציפית ולומר אחרי המילים "הוּא יִזְכֹּר וְיִפְקֹד לְטוֹבָה אֶת כָּל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט": "ובכללן פלונית בת פלונית".
תפילה זו להתרת עגונות ומסורבות גט כתובה בתבנית דומה ל"תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן", שנתחברה על ידי בשנת תשס"א. תפילה זו נאמרת בשנים האחרונות בבתי כנסת רבים בשבת הקודמת ליום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים, הֶחָל ב-25 לנובמבר, וכן במסגרת טקסים שונים שנערכו בהקשר ליום זה.
בהקשר לנשיאת תפילות שנתחברו בידי נשים, אפשר להזכיר כי בצפון אפריקה לא נמנעו מלומר פיוטים שחוברו בידי המשוררת העברייה ממרוקו, בת המאה השמונה עשרה, פריחא בת רבי אברהם בר אדיבה. [ראו באריכות י' לוין, "נשים יהודיות שחיברו תפילות לכלל ישראל - עיון היסטורי", כנישתא ב (תשס"ג), עמ' פט-צז].
למרות הפתיחות בזמננו בקהילות רבות לאמירת תפילות שנתנסחו בידי נשים, נשיאת תפילה שנתחברה בידי אישה עדיין אינה זוכה לאישור בכלל בתי הכנסת אשר באיהם נמנים עם הציבור הדתי. עמדה מעין זו מצערת, והגישה היאותה לדידי היא כי יש לקבל את האמת ממי שאמרה וכי אין כל איסור שנשים תחברנה תפילות. באותן קהילות שבהן נאמרים "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" ו"מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט" התקבלותן הייתה לעתים החלטת הרב ולעתים החלטת הגבאים או הציבור. גם בקהילות שבהן עדיין אין הסכמה רחבה לומר תפילות שנתחברו בידי נשים, מי שמבקשים לומר את "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט" יכולים לעשות כן בִּיחִידוּת בתוך בית הכנסת גופו, או לחלופין לאומרה בבתיהם לאחר התפילה בבית הכנסת.
לאור האמירה בפועל של "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" בקהילות רבות מאוד ובמספרים גדלים והולכים, וכן על רקע התקבלותה הרחבה והמהירה של "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט", נראה כי מסתמנת פריצת דרך ומגמה של יתר פתיחות לאמירת תפילות רשות שנתחברו בידי נשים ולקליטתן אל תוך הליטורגייה הנאמרת במעמד ציבורי וקהילתי בתוככי בית הכנסת.
בשנת תשע"ו התפרסמה תפילת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט" לראשונה בתרגום אנגלי פרי עטי בעיתון ג'רוסלם פוסט.
נוסח התפילה
מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יִזְכֹּר וְיִפְקֹד לְטוֹבָה אֶת כָּל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט, וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לָהֶן, וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁן לְחַיּוֹתָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
הָאֵ-ל הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, הַפּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה, הוּא יַעֲנֶה אֶת הַנָּשִׁים הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָן, וִיבַטֵּל וִישַׁנֶּה לְטוֹב אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַבְּעָלִים הַמְּסָרְבִים לָתֵת לִנְשׁוֹתֵיהֶם גֵּט, כִּי הוּא אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר, הֲמִמֶּנּוּ יִפָּלֵא כָּל דָּבָר.
אַחְיוֹתֵינוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנוֹת בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה - הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
הָאֵ-ל הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, יִתֵּן בְּלֵב דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה' לְהַתִּיר אֶת כָּל הַנָּשִׁים הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט מִכִּבְלֵיהֶן, לְהָקִים שְׁכִינָה מֵעֲפָרָהּ, שֶׁכָּל הַמַּתִּיר עֲגוּנָה אַחַת כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחֻרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה. וִיקֻיַּם בָּהֶן מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ".
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יַעֲמֹד לִימִינָן, יָרִים אֶת קַרְנָן, יַעֲלֶה לָהֶן אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא, וְלֹא יִהְיוּ לָהֶן עוֹד שֵׁאת וְשָׁבֶר. וְיִזְכּוּ לִבְנוֹת בָּתִּים נֶאֱמָנִים בְּיִשְׂרָאֵל. בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.
מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט
מראי מקומות למקורות התפילה -
וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לָהֶן - על משקל הנאמר: "וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ וְנֹאמַר אָמֵן" (שחרית של שבת, סדר הוצאת ספר תורה). והשוו עוד עם הנאמר בברכת "אבות" שבתפילת העמידה: "מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן".
וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁן - על משקל הנאמר: "הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי. הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי" (תהלים קמב, ז-ח). ועיינו עוד ישעיהו מב, ז: "לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ".
לְחַיּוֹתָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה - על משקל הנאמר: "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינו. וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ו, כג-כד).
הָאֵ-ל הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, הַפּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה - נוסח תפילת "עננו", המובא בירושלמי תעניות פ"ב ה"ב, סה ע"ג: "ומה הוא או'. ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו. ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו. כי אתה ה' אל חנון ורחום עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צוקה. 'ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם' (תהלים קז, ו). בא"י העונה בעת צרה". והשוו עם נוסח דומה בירושלמי ברכות פ"ד ה"ג, ח ע"א.
הַנָּשִׁים הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת - "וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת" (שמואל ב כ, ג).
הוּא יַעֲנֶה אֶת הַנָּשִׁים [...] וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָן - על משקל נוסח סדר תעניות. ראו משנת תענית ב, ד, מהדורת אלבק עמ' 334-335: "עַל הָרִאשׁוֹנָה הוא אוֹמֵר: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל'. עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת'. עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה [...]'".
וִיבַטֵּל וִישַׁנֶּה לְטוֹב אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַבְּעָלִים הַמְּסָרְבִים לָתֵת לִנְשׁוֹתֵיהֶם גֵּט - על משקל הנאמר: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינו"; "וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים" (אסתר ב, ט).
כִּי הוּא אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר, הֲמִמֶּנּוּ יִפָּלֵא כָּל דָּבָר - "הִנֵּה אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר" (ירמיהו לב, כז).
אַחֲיוֹתֵינוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנוֹת בַּצָרָה וּבַשִׁבְיָה - הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה - על משקל התפילה: "אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. הַנְּתוּנִים בַּצָרָה וּבַשִׁבְיָה. הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה. הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה. וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְנֹאמַר אָמֵן". בסדר רב עמרם גאון מצוי נוסח קדום ומורחב יותר של תפילה זו: "אחינו ישראל ונשיאי ישראל הנתונים בצרה ובשביה. הקב"ה ירחמם ויחון אותם ויושיעם בעבור שמו הגדול ויוציאם מצרה לרוחה ומאפלה לאורה ואמרו אמן". ראו סדר רב עמרם גדול, מהדורת גולדשמידט, סדר שני וחמישי וקריאת התורה, עמ' נט. ועיינו נוסח דומה, שם, סדר ראש חדש, עמ' פח.
הָאֵ-ל הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת - "אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱ-לֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁו. אֱ-לֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תהלים סח, ו-ז). ועיינו רד"ק לתהלים סח, ז: "'מוציא אסירים בכושרות' - אותם שהיו אסורים בשלשלאות של ברזל, הוא מוציא אותם מקשריהם, כמו אותם השבויים שהיו במחנה אשור מכוש וממצרים [...] ו'כושרות' - הם הכבלים והשלשלאות, וכ"ף כענין קו"ף 'קשורים' (בראשית ל, מב), כי הכ'ף והקו"ף הם ממוצא אחד; וכן 'מי תכן את רוח ה'' (ישעיהו מ, יג) - בכ"ף; 'תקן משלים' (קהלת יב, ט) - בקו"ף, והענין אחד" (מקראות גדולות, הכתר, מהדורת מ' כהן, רמת-גן תשס"ג, תהלים [א], עמ' 203). בהקשר לשימוש במילים "הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" בתפילת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט", ראוי להזכיר עוד כי בספרות חז"ל נדרשות התיבות "מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" על זיווגם של בני אדם בידי הקב"ה. ראו בין היתר ירושלמי קידושין פ"ג, הי"ב, סד ע"ג; בראשית רבה סה, ב, מהדורת תיאודור-אלבק עמ' 714; שם, סח, ד, עמ' 771-773; ויקרא רבה, מהדורת מרגליות ח, א, עמ' קסד-קסז; סוטה ב ע"א; סנהדרין כב ע"א. (מפאת ריבוי המקורות ציינו למקורות הקדומים ביותר בלבד).
יִתֵּן בְּלֵב דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה' - "וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'" (ישעיהו יא, א-ב).
שֶׁכָּל הַמַּתִּיר עֲגוּנָה אַחַת כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחֻרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה - לעיון באמירה זו, שהוזכרה בשאלה שהופנתה אל ר' יואל סירקיש (1561-1640), הב"ח, בידי אחד מתלמידיו, ראו באריכות י' לוין, "כל המתיר עגונה אחת כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים העליונה", דיני ישראל כג (תשס"ה), עמ' 163-197.
וִיקֻיַּם בָּהֶן מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ"- תהלים צא, טו.
יַעֲלֶה לָהֶן אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא - "הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת" (ירמיהו לג, ו).
וְלֹא יִהְיֶה לָהֶן עוֹד שֵׁאת וְשָׁבֶר - "פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר" (איכה ג, מז).