כדורגלניות דתיות? יש דבר כזה

המגזר הדתי אף פעם לא הוביל בספורט וליגות בתי הכנסת נוטות להשכח, אולם באופן לא מפתיע ישנן לא מעט בנות דתיות שמשחקות בליגות הכדורגל - והדשא כלל לא זר להן.

אסתר הינדין (24) היא אחת מהן, בחורה דתיה שלומדת משפטים באוניברסיטה בר אילן, אך כזאת שלא הפקירה את התחביב שלה עוד מימיה בארה"ב שכמעט הפך למקצוע. ”יש לנו אימונים של טכניקה ושליטה בכדור כמו כל קבוצה מקצועית“, היא מתארת את שגרת האימונים כקפטן נבחרת האוניברסיטה, "אני משחקת כבר הרבה זמן עוד מאז שהייתי קטנה בחו"ל".

משחקת רק בחצאית, הינדין על המגרש (צילום: פרטי)

כשלמדה במדרשת מגדל עז לא היה לה זמן לשחק מפני שאת זמנה היא הקדישה ללימודים, אולם דווקא בבר אילן נפתח חלון ההזדמנויות. ”כשהגעתי לארץ הייתי בשוק“, היא מספרת, "בחו"ל ספורט נשים הרבה יותר חזק גם בקרב הקהילות היהודיות. אין סתירה בכלל בין להיות דתיה ולשחק כדורגל. אני משחקת בחצאית ורק עם נשים. אני מאמינה שיהיו כאלה שתהיה להן בעיה עם מאמן גבר אך אני מתייחסת לכך כמו אל רופא או גורם מקצועי ומי שמפריע לה יש הרבה מאוד קבוצות עם מאמנות ואפילו מאמנות דתיות. ובכלל, יש הרבה בנות שלא כל כך מוצלות בלימודים אבל במגרש הן כוכבות“.

מי שלקחה את הכדורגל צעד אחד קדימה היא רות כהן (28) מגבעת שמואל, שחקנית במכבי כפר סבא שכיום ממוקמת בליגה השנייה, אך מבחינתה הגביע הוא שלהם. כמו הינדין גם רות אינה ילדת ישראל: "נולדתי באנגליה וכבר בתור ילדה שיחקתי כדורגל ואבא שלי היה נוהג לקחת אותי למשחקים“. מאז שרות נכנסה לקבוצה בתפקיד קשר ימני, מכבי כפר סבא לא משחקת בשבתות וחגים וגם דואגת לספק רק אוכל כשר.

הבנתם נכון - נראה כי רוב שחקניות הכדורגל הדתיות אינן ילידות ישראל. "אני חושבת שבחו"ל החברה הדתית לאומית יותר פתוחה, זה ברור", מסבירה רות את התופעה, "הייתי בבני עקיבא באנגליה, כולם שומרים שבת והולכים לבית כנסת אבל כל היהודים עוסקים בספורט וכמובן גם הבנות. אנחנו דתיים אורתודוכסים מודרניים עם ראש פתוח וכשבארץ שומעים שאני כדורגלנית דתיה רואים בי משהו מסוים אבל באנגליה זה דבר של מה בכך“.

לצד ארה“ב ואנגליה, אי אפשר לפספס גם את ג'וליה מוסרי (22) שמגיעה אלינו מבירת הכדורגל - איטליה. ג'וליה היא השוערת של נבחרת אוניברסיטת בר אילן וכשהיא מזנקת אל כדורים, גם הגברים ביניכם יעדיפו לפצח גרעינים ביציע. גם היא מצאה את אהבתה לכדורגל עוד בילדותה באיטליה, שם שיחקה בקבוצת כדורגל של נשים. "אני ממש אוהבת לשחק", מכריזה ג'וליה, "זה משחק קבוצתי שמאחד אנשים ובאותו זמן מוצא את המקום האישי שלך במגרש כי היחיד צריך לדעת בדיוק איך להתנהג עם הכדור וליצור קשר טוב עם שאר הקבוצה". אצל ג'וליה הכדורגל הוא לא עוד תחביב אלא דרך חיים של ממש: ”אני משתדלת לשלוט על החיים שלי ועל המשחק הפרטי שלי ובאותו זמן ליצור קשר טוב עם החברה שלי כדי ליצר משהו יותר טוב ומושלם בעולם. ליצור איזון בין העיסוק בעצמי לבין הדאגה שלי אל הסובבים אותי, כמו בכדורגל“.

דווקא נהנית מהתגובות, ג'וליה בשער (צילום: פרטי)

שאני שואל את ג'וליה מדוע אנחנו לא רואים יותר מדי שחקניות דתיות, היא מסבירה כי דבק בכדורגל סממן גברי, שלא מאפשר לבנות דתיות להרגיש בו בנוח. "זה ענף ספורט שהוא בדרך כלל לא כל כך נשי כי לרוץ ולבעוט בכדור לא הולך יחד עם עדינות ורכות וזה פחות יפה ונשי בעיני החברה", היא טוענת. יחד עם הכדורגל ג'וליה לומדת בבית המדרש לבנות שבבר אילן. "היה לנו טורניר באילת ונאלצתי להיעדר מהלימודים במדרשה", היא מספרת, "כשחזרתי כולן ניגשו אלי, גם סגנית מנהלת המדרשה, והתעניינו איך היה והאם ניצחתי ואמרו לי כל הכבוד שאני דתיה ומשחקת ולקחו את זה כצד מאוד חיובי שיש בי וזה שימח אותי".

כיצד בחורים דתיים שאתן יוצאות איתם מגיבים לתחביב הבלתי שיגרתי שלכן?

"לא נתקלתי במי שחושב שזה מוזר או שהיה נגד וכולם מעודדים ואוהבים את זה", מספרת אסתר, "אני לא הולכת להשוויץ ולשחק נגד בנים, זה לא האופי שלי. יש שחושבים שזה מגניב 'דוסית שמשחקת כדורגל' וזה עצוב כי חבל שזה לא יותר נפוץ. מעבר לכך, אם יש מישהו שזה מרתיע אותו לא הייתי רוצה לצאת איתו".

"כשסיפרתי לבחורים על הכדורגל הם הגיבו בדרך כלל 'וואו, יפה'. אבל כשאומרים לבחור לפני הדייט הוא בוודאי חושב לעצמו 'רגע, למה היא משחקת במשחק של גברים'", מספרת השוערת ג‘וליה, ”כעולה חדשה אני רוצה לאחר התואר להתגייס לצה"ל כדתייה. כשאני מספרת את זה, יש מי שמגיבים באהדה אבל יש לא מעט שמבחינתם זה קצת יותר מדיי. אנחנו כנראה עדיין לא מבינים שאין בעיה בבחורה שמשחקת כדורגל. זה יכול להיות ספורט מאוד צנועה רק תלוי כיצד מתנהגים במסגרתו".

בין לימוד תורה במדרשה או לימודים באניברסיטה משקיעות הכדורגלניות הדתיות את מירב זמנן על הדשא. "אם רק ישקיעו בספורט נשים נזכה לשחקניות דתיות מהשורה הראשונה", הן אומרות פה אחד. עוד לא בטוח מתי תקום לנו ה"מסי" של הדתיות, מה שכן בטוח, שהאליפות מגיעה להן רק על פריצת הדרך.

לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il