לא מזמן פגשתי אישה יקרה שאמרה לי בכאב, כי היא מרגישה תקועה: "כבר שנים שאני מתמודדת עם אותן הרגשות והקשיים, ומשנה לשנה אני מרגישה שההתמודדות לא משתנה". הוסיפה האישה בצער ותהתה בקול: "מה יהיה איתי? כל החיים אני אסתובב סביב אותו מעגל של התמודדות? מתי אתקדם כבר?". היא הרחיבה ואמרה שההתמודדות קשורה לעניין השמחה לעומת העצבות שנופלת עליה לעיתים קרובות. "כמה שכבר עבדתי על עצמי, אני נופלת שוב ושוב, ודורכת במקום".
כעת, בחודש אלול, היא סיפרה שהיא עוד יותר מרגישה "חלשה ולא שווה", כי היא רואה ששוב הגיע אלול, עוד רגע ראש השנה, עברה עוד שנה, אך נדמה כי היא עדיין נמצאת באותה נקודה, ומרגישה- תקועה.
דבריה עוררו בי מחשבה רבה, והזכירו לי את הדברים שאומר ר' נחמן, כי לכל אדם ישנה נקודה אחת מהותית (ר' נחמן מכנה זאת: "תיקון") ויסודית בהתמודדות של חייו. עניין זה יכול לקבל גוון אחר, רקע שונה, סביבה אחרת- אך במהות ההתמודדות קשורה לאותו עניין.
אצל אחד זה קשור לנושא השמחה, אצל השני לקנאה, השלישי לחוסר אמונה בעצמו, הרביעי לכעס וכדומה. העובדה כי יש לנו ציר מסוים של התמודדות המופיע בצורות שונות, יכולה לעורר חוויה של ייאוש, מכיוון שלכאורה נדמה, שאנחנו "תקועים" ולא משתנים.
אך חשוב לומר שזה רק "לכאורה". מדוע?
נמחיש זאת על ידי ילד שלומד אנגלית. בכיתה ד' כשהוא רק מתחיל, נראה לו מאוד קשה. "מה זו השפה הזו בכלל?..." לאט לאט, הוא לומד ומתקדם עד שבסוף השנה נדמה לו שהוא כבר שולט באותיות, ואנגלית זה כבר לא כל כך קשה. בכיתה ה', מתחילים נושא חדש ושוב קשה לו. "הרי כבר התגברתי על הקושי, מדוע שוב קשה?" הוא חש מתוסכל. בסוף השנה, שוב, הוא כבר מרגיש בעניינים. בהמשך, הוא עולה לחטיבת הביניים ושוב קשה לו מאוד, עד שמסתגל. כך קורה גם כשהוא עולה לתיכון ולקראת הבגרות, ובאוניברסיטה. בכל פעם שהוא עולה כיתה, עולה שלב בחיים, זה נהיה שוב פעם קשה. לעיתים נדמה לו שהוא אינו מצליח להתגבר על הקושי עם השפה האנגלית ושהוא "תקוע", אך האמת הפשוטה היא , שוודאי שהוא מתקדם, אלא בכל פעם הוא עולה כיתה, וממילא גם רמת הקושי עולה במקביל.
כך גם אצלנו, בחיים.
כשעולים שלב, כשמתקדמים בסולם החיים - התמודדות שכבר נדמה שעברנו, מופיעה שוב בצורה שונה. העובדה שמדובר בהתמודדות דומה, נותנת את הרושם (המייאש לעיתים) שאנו "תקועים". שלא התקדמנו. שכל המאמצים שלנו עד כה בעניין זה, היו "סתם. לשווא. אך כמו בלימודי אנגלית גם כאן. כששוב מתחיל להיות קשה- ייתכן מאוד כי עלינו כיתה. עלינו דרגה בסולם החיים האישי. מה שהיה קשה פעם, הפך להיות חלק מאתנו, חלק מהאישיות שלנו. כעת, בדרגה הנוכחית, ישנה התמודדות חדשה, גבוהה יותר.
אנחנו כל הזמן עולים כיתות ושלבים, גם אם איננו מרגישים כך. כך למשל אישה שהגיעה לשלב בחיים בו היא מצליחה לשמוח בחייה ובעצמה, השיגה קומה משמעותית בנפשה ובאישיותה. לאחר מכן, ייתכן שהיא תתקל בניסיון יותר מורכב ששוב יפגיש אותה עם הקושי לשמוח.
לכאורה ניתן לחשוב ש:"אני תקועה ולא מתקדמת ובכל פעם זו אותה התמודדות" אלא שכעת, זו פשוט כיתה אחרת. רמה אחרת. היכל פנימי יותר, גבוה יותר, בעבודת ה' האישית שלנו. ממש כמו ספירלה, שעולה ומתעגלת כל הזמן, למעלה. אמנם ציר ההתמודדות הוא דומה, אך הכיוון הוא כל הזמן למעלה...
דווקא כעת, בחודש אלול, זמן של התבוננות וחשבון נפש, חשוב לזכור את זה. להתבונן על עצמנו בעין טובה, ולזכור שגם אם נראה לנו שאנו "תקועים" באותה נקודה, זה אולי אותו הציר, אך כעת אנו במקום אחר. כבר רכשנו לעצמנו כמה דברים, כבר התגברנו, התמודדנו, צמחנו. כל מה שרכשנו לעצמנו נשאר עמנו, הוא חלק מאתנו, אשר לא נעלם לשום מקום. הוא שלנו, בתוכנו. אלא כעת, עלינו שלב נוסף בסולם של החיים...
חודש אלול מוגדר כחודש של רחמים, מלשון רחם. הכלה, חום, הזנה. הוא איננו חודש של דין, אלא חודש של חסד וסליחה. וכך כדאי גם להתבונן על עצמו.
את הביקורתיות העצמית להפוך לחמלה, את הכעס להפוך להבנה, ואת הפרשנות השלילית להפוך לאהבה וללימוד זכות. כך נעשה אנו כלפי עצמנו מלמטה, וכך בעז"ה, מידה כנגד מידה ירחמו עלינו מלמעלה. יהי רצון שנזכה לחודש מלא ברחמים, אשר יביא עמו שנה טובה ומבורכת בכל.
הכותבת הינה יועצת אישית וזוגית ומנחת קבוצות. מחברת הספר "אוצרות פנימיים"- מודעות עצמית יהודית.