הקשר הזוגי אינו בא מאליו, ותלוי במידה רבה במודעותם של השותפים בו. אישה ואיש המקבלים זה את זה ומסוגלים לתת מענה זה לזה באותם חלקים שחסרו להם בימי רווקותם. אותו חסר מוליד רצון להשלמה ושוקק כל העת לחבר, לגשר ולקשר. כל אחד מבני הזוג נדרש לעשות מאמץ ליצירת הגשר ללב, להבין לרגשותיו ולנפשו המיוחדת של זולתו, ולדעת מה גורם לו נחת והתרגשות.
הפסיכולוגיה מגדירה את מושג האהבה בשלושה מישורים: במשיכה, במחויבות ובחברות. האנתרופולוגית, הלן פישר, טוענת שהאהבה טבועה עמוק במוח האנושי. ומציגה את האהבה הרומנטית כתמהיל של שולשה מרכיבים: המשיכה הרומנטית התשוקה וההתלהבות, המחויבות והבלעדיות עם בן הזוג, והחברות שהיא רעות עמוקה שנוצרת בין אנשים לאורך זמן.
השלב הראשוני הוא מצב של השתנות רגשית וטמון בהשתוקקות ובמשיכה המתבטאים בתחושות של רוממות רוח, רינת לב ואופוריה זוהרת ורוחשת פרפרים בבטן. בכל שעות היממה חושבים על מי שאהבה נפשנו, רוצים להיות בחברתו ויחדיו לגמוע מצוף האהבה.
השלב הבא הוא במחויבות ההדדית, בחיבור הנפשי העמוק, בהבשלת ההתאהבות הבוסרית הבראשיתית. האהבה מתגבשת בשלב הקמת הבית הנישואין וההורות המעניקים לשני בני הזוג ערך מוסף לחייהם. העמקת הקשר הזוגי טמון במחויבות זה לזה.
קשר זוגי נבנה, נטווה, מתרקם, מבשיל ומשדר בתדר חזק שהקשר יתמיד ויתעצם כדכתיב: "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ”. דוד המלך מדמה את הרעיה לגפן ואת הילדים לזית. כלומר, קשר זוגי נבנה בדומה לתהליכי ייצור היין הכרוך בשלבים רבים: בציר, הפרדה, דריכה, תסיסה, מעיכה ויישון - כל אלה פעולות מיוחדות הדורשות התמדה וסבלנות עד הבשלתו ליין ישן ואיכותי. "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה..". לעומת זאת, אהבת אב ואם לילדיהם נוצרת מהרגע הראשון, בדומה לשמן זית זך שתהליך עיבודו צריך להיות מינימאלי - הטיפה הראשונה היוצאת מהלחיצה הראשונית על הזית נקייה וברה ומשובחת לכתחילה, השמן הבוסרי הבראשיתי הוא השמן הזך והמשובח.
השלב הבא הוא שלב השותפות, ההתרגלות זה לזה, ביסוס החברות, הכלת השני, הזמנת כבוד והבנה עמוקה למקום של השני, לקבל את השונות; את הצדדים החסרים לצד הצדדים החיוביים. חוויית המימוש ויצירת אהבת אמת משרה נעימות גדולה, בניחוח של התחדשות, שהגענו אל פסגת ייעודנו שתעצים את משכן חלומותינו לבית יהודי ערכי שמתקדם כל העת בבניית קשר זוגי קבוע אך מתחדש.
המשורר הנבואי בשירת הקודש משרטט קווי מתאר להרמוניה זוגית בשיר השירים: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". כלומר על האוהב לראות את רעייתו שהיא יעוד אהבתו. לדעת את אישיותה, להבין את הראש שלה, להיות רגיש לכבודה, לעודד את חן הודה ולתמוך בתבונתה. ורק לאחר שהוא חש הזדהות הוא מגלה את רגשותיו הנאים, המאפשרים לאהבה להירקם ביניהם להיות אחד - "וימינו תחבקני", למצוא זווית מרעננת להניח ידיהם בעדינות וברגישות לתמוך זה בזה.
ישנם מחקרים מדעיים המפרטים כיצד הזמן החולף מאיים על האהבה. וככל שהקשר נותר במרחבי הריגוש שבהתאהבות עלולה האהבה להידלדל. אלא שבהחלט ניתן לא לאפשר לאהבה לדעוך. פרויד הגדיר את האהבה כפסיכולוגיית המעמקים כאשר הנפש שלנו היא תל ארכיאולוגי והמוח שלנו הוא תל ארכיאולוגי, השכבות הקדומות מכוסות ע"י השכבות החדשות. פרויד דימה את עבודתו האנליטית לעבודת ארכיאולוגיה בה מסירים שכבה אחר שכבה בכדי להגיע לממצאים החבויים בבטן האדמה, או בנפש האדם. עלינו להכיר בחוק הנסתר ולהזכיר לעצמנו שהרינו מתחייבים לזכור שיש בבני זוגנו רבדים שאני לא מכיר וגם אם אכיר יותר ויותר יש אוצרות שיתחדשו ויתגלו לי במרוצת הזמן.
אפשר לבנות בלבנו תחושות שהולכות ומתעצמות כלפי בני זוגנו, לקלף ולגלות עומק וגם לבנות קומה ועוד קומה בבניין הזוגי. לאפשר לאהבה להבשיל ככל שנתפתח לקראת המקום של השני. ככל שנרחיב את העצמי לקראת בן הזוג נאפשר צמיחה של משהו חדש שנוצר ביחד בין שני בני הזוג. עלינו להשכיל ולהבין שככל שהתוודענו אל בני זוגנו, עלינו לזכור שאנו שני אנשים עם מפות עולם שונות שבהתאחדותנו תתעצם ותפרח ותתמזג האהבה במעגלים השונים בחיינו.
המפתח הוא במבט כלפי מעלה - בתורה, וכלפי מטה - בחסד. וכן מלמד הרב דסלר בקונטרס החסד שלו (מכתב מאליהו ח"א) - "כי אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה... על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה - יאהבו זה את זה... כי הנותן יאהב, וזהו אשר באהבתם כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת וענג זה לזה". והוא מוסיף "וכך אני אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולותיהם: היזהרו יקרים שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה כאשר תרגישו בכם בשעה זו. ודעו, אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה הנה כבר אושרכם מכם והלאה".
הכותבת הינה אמנית, אשת עסקים, ואשת חינוך, מחברת הספר 'הדרך לחופה'