על המפגש בפייסבוק שגרם לי לגאולה אמיתית

בכל 4 שנות התיכון הוד מלכתה התעלמה מקיומי, אחרי שנים פתחתי פייסבוק וגיליתי אותה שם, אז שלחתי הודעה שהובילה לדיבור ולמפגש מחודש. כשבאנו להיפרד אמרתי לה: זו גאולה, אני חייבת חיבוק אחרון. חני כהן יהונתן בטור אישי.

חני כהן יהונתן 04/08/19 09:48 ג באב התשעט

על המפגש בפייסבוק שגרם לי לגאולה אמיתית
חני כהן יהונתן, צילום: רעות קורנברג

ציינתי כאן בעבר שבצעירותי סבלתי חברתית. למדתי בתיכון בשכבה של 180 בנות, הייתי דוסית מדיי ודי מוחרמת מהקולקטיב.
היתה תלמידה אחת, מלכת השכבה, שהיתה מוכשרת עד השמיים בהכל: סריגה (כיפות וזה, בכל זאת אולפניסטיות), ציור, נגינה, ספורט, תיאטרון ומה לא. 
דבר אחד היה חסר לה: לב.
פעם ניסיתי להחמיא לה על הנגינה שלה ושאלתי אותה אם היא למדה או שזה כישרון מולד.  
היא התעלמה לחלוטין מהשאלה שלי וממני, כאילו אני לא נמצאת שם בכלל, גם כשחזרתי פעם שניה ושלישית על השאלה. הייתי תמימה.
למעשה בכל 4 שנות התיכון הוד מלכתה התעלמה מקיומי, והתמקדה בלתת את תשומת לבה יקרת הערך לבנות הנכונות.

כמוה היו עוד רבות ורעות, מי יותר ומי פחות.
כשסיימתי את התיכון נפרדו דרכינו, וחשבתי שכל הסיפור הזה מאחוריי.

ואז פתחתי פייסבוק וחשכו עיניי:
פתאום עולים באוב הוירטואלי כל מיני שמות שהדחקתי וניסיתי לשכוח, ומגלים מחדש אנשים ישנים.
אחד מן השמות הללו היה שירה (שם בדוי. השם המלא שמור במערכת).
רצה הגורל ושירה גם התפתחה בכיוון של נשיות הוליסטית, כך שמצאתי אותה ואותי באותן קבוצות, מייעצות לנשים ומגיבות אחת לשניה.

מכיוון ששירה היתה לא ממש נחמדה אליי בתיכון (בלשון המעטה), היתה לי טראומה ממנה.
וכך אנחנו נפגשות פה ושם במרחבי הפייס, עד שמתישהו אזרתי אומץ ופניתי אליה בפרטי.

דיברנו על העבר, ולמרבה ההפתעה היא סיפרה לי שגם לה יש ממש טראומות מהתיכון.
היא סיפרה ששמעה שאמרו עליה שהיא "תופסת תחת", ומאז היא השקיעה את מירב המאמצים לבנות לעצמה תדמית פופולרית, מאמצים שכללו כמובן דריכה על כל מי שנתפסה כחלשה.

היא סיפרה לי שהיא היתה מגעילה מבחירה מודעת, אבל מדובר באינסטינקט הישרדותי ושהיא מתנצלת מעומק ליבה.
אמרה לי שהיא מתפעלת כל כך מהעשייה שלי, מעריצה ומעריכה את האומץ.
התכתבנו במסנג'ר כמה שעות, ונפרדנו בחיבה.

שבוע שעבר פגשתי את שירה פנים אל פנים לראשונה מאז התיכון.
יצאנו למסעדה, והיא ישבה שם, לא השתנתה בכלל.
באינסטינקט ראשוני הסתובבתי לעשות "ויברח", ואז נזכרתי שאנחנו כבר לא אויבות.
סיבוב של 180 מעלות הפך ל360, מבטינו נפגשו, ובירכנו זו את זו לשלום.
התחבקנו, דיברנו, והתחבקנו שוב.
היא במכנסי ג'ינס ובלי כיסוי ראש, אני עם כיסוי מלא וחצאית ארוכה.
דיברנו על החיים.
כשבאנו להיפרד אמרתי לה: זו גאולה אמיתית, אני חייבת חיבוק אחרון.

שנזכה לגאולה שלימה.

 

לטורים קודמים

 

ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר