לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ - גם עין אחת טובה עדיפה על שום דבר

אני מרגישה את הייאוש חזק בימים האלו. וזה איזון עדין, לא לטבוע בתהומות הייאוש. אז אני משתדלת להרים את עצמי, אפילו שהעצבות תוקפת, משתדלת להרבות במעשים טובים. ואני מאמינה, שגם אם רגע וקצת אחרי המעשה הטוב הייאוש שוב גומר עלי, לפחות השתדלתי.

הדסה סאסי
ד באב התשעט
,
05 באוגוסט, 2019 10:20

צילום: הדסה סאסי, סטודיו כיפה

אני מרגישה את הייאוש בימים האלו. כאילו מישהו נתן לו את המפתח אלי ללב, והוא התיישב בו ושותה לו בניחותא את התקווה שלי בכוס גבוהה עם קש מתקפל בצבע תכלת. ומצד אחד, אני לא מרשה לו להרגיש שם כמו בבית, ״סליחה חביבי״, אני זורקת לו, ״אבל ה׳ היה פה הרבה לפניך. טנק יו ורי מאץ׳״. ועדיין, אני יודעת, שהוא יודע, שאני לא חזקה כמו שזה נראה מבחוץ. שכל המילים היפות הן כיסוי למה שמשתולל עמוק בבטן, במקומות שאף אחד לא רואה.

אז אני נלחמת בחצוף. עד חרמה. עושה מעשה טוב, גם כשאני גמורה ואין לי שמץ חשק, ומגלה שאין לי מזומן בדיוק כשאני רואה את הקבצן המבוגר שאני אוהבת יושב ליד המרכזית. אז במקום לתת לייאוש לנצח, אני קופצת לקנות שתיה בחנות ליד וחוזרת אליו, אפילו שתכף הרכבת בורחת. זה די מצחיק לאיזה רזולוציות הגעתי. עוזרת לאיש מבוגר ברכבת לנתב״ג שנראה קצת אבוד, אפילו שהוא לא פנה אלי. או מחלקת טישו בשרותים הציבוריים של הרכבת לכל דורשת כאילו אני גמ״ח של נייר טואלט. מצחיקה את אמא שלי כשהיא מדודכדת. מדברת שעות, באמצע הלילה, עם חברה שבורה. מקוששת מעשים טובים כמו איש רועד בסופת שלג שמחפש עצים להתחמם לאורם. ועדיין אחרי כל מעשה כזה כועסת על עצמי שזה לא היה בלב שלם. שיש לי בעצם אג׳נדה נסתרת. ״מתי תעשי רק כדי לעשות?״ אני שואלת. וכל ורידי הלב שלי מחווירים ולא מוצאים תשובה.

הרבנית ימימה מלמדת שבימים בין המצרים אמורים לומר ״נורא. פשוט נורא״. כי החורבן נורא. נוראה הבדידות. נוראים הכאב והעצב והייאוש. נוראות המחלות. נורא מכולם הפחד. שלושה שבועות במקום להרים ראש, מבקשים שנשקע קצת. וזה לא פשוט כמו שזה נשמע. כי אמורים למעט בשמחה. אבל לא להרוג אותה. וזה איזון עדין, לא לטבוע בתהומות הייאוש. אז אני משתדלת להרים את עצמי, אפילו שהעצבות תוקפת, משתדלת להרבות במעשים טובים, לפעמים עד כדי טמטום. כאילו פניתי למעריב לנוער בשאלה: ״שלום, אני רוצה לעשות טוב. מה עושים עם זה עכשיו?״ קונה מאתיים קרטיבים לשבת אפילו שאנחנו רק ארבעה סועדים.

רבי נחמן אומר שעדיף להיות פתי שמאמין לכל דבר על פני מי שלא מאמין בכלום. אז אני מאמינה, שגם אם רגע וקצת אחרי המעשה הטוב הייאוש שוב גומר עלי, לפחות השתדלתי. ועם כמה שנוראים הימים האלה, ועם כמה שנורא היצר (שכמו שחנניה אומר, הוא מכר ותיק), לפחות ה׳נורא׳ הזה דוחף אותי להרבות בטוב. לפחות אני מתעקשת על משהו והמשהו הזה הוא לא לדחוף את הראש מתחת לכרית. איך שלמה המלך כותב בשיר האהבה היפה בעולם? לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ. רק בְּאַחַת. אבל גם עין אחת טובה עדיפה על שום דבר.

לטורים קודמים

 

06.08.2019

1. מהמם (א)

דווח על תגובה לא ראויה
08.08.2019

2. מדהים (יוסי לוי)

יסוד גדול כיון שהעולם הזה אחרי אכילת האדם מעץ הדעת טוב ורע אמרו חז"ל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא
כונת המאמר הזה הוא אין צדיק בארץ הינו אין מציאות בבריאה הזו של אחרי אכילת עץ הדעת טוב ורע אין מצב של טוב מוחלט ,טוב מוחלט זה מעל העולם הזה ועולם הבריאה יצירה אצילות שם טוב אפסלוטי כאן הטוב משולב מחובר עם הרע אי אפשר לעשות רק נקי וטוב אם תנסו לא תצליחו ,הדברים עמוקים אי אפשר אין מציאות כזו כאן העולם הזה הוא כולו רע כולו חומר וגשם אז מה שייך כל ההתחשבניות האלו כן טוב לגמרי כן בסדר מאה אחוז
כל זה ממש גרוע
עושים מעשי מצוות כמו שהתורה מצווה תעשה ותעשה עוד ולא משנה הכונה ולא משנה למה ומה תעשה תריג מצוות ואז הרע יתפרק לבד כל המחשבות האלו הכניסה למקום הזה אינו נכון בעולם הזה עולם הבירור והתיקון יעשה תוך שש אלף שנים לבד מעצמו עלינו לשאוף לעשות טהור אבל ממש לא הרבה מחשבה לא הרבה הרהור בנושא זה לא מציאותי בעולם הזה זה לא נכון זה אסור זה בלתי אפשרי זה מפיל ושובר ולכן באה מצוה תעשה את המצוה לא משנה הסיבות והכונות בא עבירה תימנע לא משנה למה אם בגלל ובגלל ממש לסגור את המחשבה ולעשות נעשה ונשמע נעשה בלי חשבונות משך השנים משך הדורות הרע יתפרק וידעך המשך הצלחה

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מערכת הגנה אווירית. ארכיון צילום: הדס פרוש, פלאש 90

כיפת ברזל יירטה 4 רקטות ששוגרו מסוריה

קרא עוד