ככל ששנות רווקותי הלכו והתארכו, כך הסכמתי יותר ויותר להגדיל את מנעד הבחורים איתם נפגשתי.
כמעט ולא סירבתי להצעות. כששאלו מה אני מחפשת, חששתי לומר תיאור ספציפי מדיי, שלא יגידו שאני "בררנית" ויתחילו להטיף לי מחד, ומאידך חשבתי שנכון לבוא בענווה ולומר: אני לא יודעת מה מתאים לי.
בגיל 25 הייתי כבר עם תואר שני וניסיון בחינוך, והחלטתי לעשות הסבה להדרכת טיולים. רציתי לחנך לאהבת הארץ דרך הרגליים. ואז התחילו לזרום להן כל מיני הצעות שידוכים של מדריכי טיולים מרשימים, כאלה עם שרירים שעושים כל יום פויקה בשטח ומתקלחים במי גבים. זה היה מאוד מתסכל, כי זה לא היה הכיוון שלי בכלל.
הייתי מדריכת טיולים מיוחדת במינה: לא רק שהיה לי רזומה עשיר ומכובד והגעתי ממקום נפשי מאוד מגובש להדרכת טיולים, (רוב המדריכים הרווקים שפגשתי פשוט סיימו הסדר ולא ידעו אנה פניהם מועדות, אז בינתיים זרמו עם להדריך ולחסוך להודו), אלא שגם הייתי מדריכה עם פחד גבהים, קלסטרופוביה, שבחיים לא עושה לינות שטח. לא היה שום קשר ביני לבין החתיכים האלה עם הפלציב על הגב.
יום אחד התגלגלו העניינים בצורה כזו (זה סיפור מופלא שאולי יסופר בפעם אחרת), ומישהי שעבדה בתחום של הטיולים רצתה לשדך לי. נתבקשתי למלא טופס. דמיינתי את שלל הגברברים השזופים שהיו לה במאגר, והחלטתי לשנות ממנהגי ולהיות מאוד מאוד ברורה, שלא תתחיל להציע לי גדוד של שביליסטים.
כתבתי לה שאני מחפשת גבר עם קומה נפשית מפותחת, בחיפוש רוחני, חום ורגש בעבודת השם, גישה חסידית, זקן ופאות. כתבתי הכי יפה שלי, כדי שהיא לא תתחיל עליי איזו סדרת חינוך ו"אל תהיי בררנית". היא התקשרה ואמרה לי: "כתבת יפה כל כך! לצערי אין לי מישהו כזה".
עברה שנה וחצי וזרמו הרבה מים בזוויתן, עד שנכנס למאגר של אותה שדכנית בחור עם זקן ופאות.
היא מיד נזכרה שהייתה אחת שביקשה דבר כזה (איזו בחורה הזויה! מי זו?), דפדפה ומצאה אותי.
וככה, רק כשהעזתי לומר מה באמת אני רוצה, קיבלתי את בעלי.
נישאנו. הייתי מורה לאנגלית בתיכון ולא אהבתי את המקצוע. הרגשתי שזה פשוט לא אני. יום אחד שוחחתי עם אברכית חדשה שהגיעה לשכונה. היא שאלה אותי במה אני עובדת, והתביישתי לומר לה. אז עניתי כך: "אני מורה לאנגלית, אבל יבוא יום ואהיה מורה לריקודי בטן".
חשבתי שהיא תתחלחל ותתעלף לי על המקום, בחורה דוסית שכמותה, אבל במקום זה היא פשוט ענתה לי: איזה מגניב! גם אני למדתי ריקודי בטן, אצל מורה שמכשירה מדריכות בווינגייט. רוצה את המספר שלה?", משם העניינים החלו להתגלגל, והיום אני רקדנית, מנחה ומקדמת ריפוי בתנועה באמצעות ריקודי בטן הוליסטיים.
עכשיו אני שואלת אותך: מה את מחפשת? מה את רוצה? מה החלום שלך?
ספרי לעולם, ותראי איך הוא מתגשם.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".