ניצי הגיעה באיחור קל. היא יצאה מחבל חלוצה עם טרמפ לאשקלון, ומשם החליפה כמה אוטובוסים, כדי להכין את עצמה לקראת החתונה הקריבה ובאה. היא מתיישבת, מתנשמת, גומעת בלגימות גדולות מבקבוק המים שנשאה בתרמיל הענק שלה, מסיטה תלתל תועה מהמצח המיוזע שלה, ובקשה אחת בפיה: "דוקטור, סדרי לי את הווסת. לא רוצה חופת נידה".
בתשאול היא מציינת מיגרנות, ומעשנת רק חמש סיגריות קטנות. "בקטנה, דוקטור". לאימא היה תרומבוזה [קריש] בוורידי השוק העמוקים לאחר הלידה שלה [היא בת זקונים] ומקבלת מאז טיפול 'לדילול הדם'. אני יוצאת למסע.
מנסה לדלות מה'אין יומן' שלה רשימת תאריכי ווסתות כדי להכיר מקרוב את האופי שלהם. לראות עד כמה הם לא צפויים. האם מזגזגים מידי פעם? אני מגלה שהווסת מאפשר לי לטפל בתכנית שתהיה 'קלה' יחסית לגופה של ניצי. אחרי עלעול ביומן והצלבה עם התנהלותן של הווסתות, אני בונה לי תכנית שדי מוצאת חן בעיני. מעט מאד התערבות הורמונלית ובטחון די מלא שחופת נידה לא תהיה. ואז נעבור על נושא החיבור לגוף וגם נשלח את ניצי לבדיקת דם לקראת הריון עתידי.
"לא לא דוקטור. אני ממש לא רוצה להיכנס להריון. אין מצב!".
את משפט הזה מאד קשה לי לשמוע, במיוחד בכובע של רופאת נשים המטפלת בזוגות שחולמים על הריון, ופועלים עם א-ל [וקצת גם אתי], ללא לאות, כדי להגשים את החלום. אני לא תופסת עמדה שיפוטית כמובן. זה לא ענייני. אבל אני כן מציעה לשאול רב, לגבי הנושא של מניעת הריון לפני הולדת ילד ראשון. ואני מוסיפה ממה שידוע לי מניסיוני עם כלות רבות, ודווקא אומרת לניצי שהיום הרוב מתירים לתקופה קצרה.
אצל נשות החאקי יש יתרון אחר בשימוש בגלולות. כך נוכל 'להנדס' את המחזורים בהתאם ליציאות של האיש, כדי שהיא תהיה טהורה עבורו כשהוא מגיע, וזאת תרומה עצומה וקיומית לזוגיות הצבועה בצבעי הזית.
אני מספרת לניצי שחשוב לדעת שברכת הפריון איננה מובנת מאליה, ושהסיכוי להרות מידי חודש בגיל צעיר ופורה הוא סביב 15 אחוז, אם הכול תקין. היא פותחת עיניים גדולות בתימהון. "דוקטור, הייתי בטוחה שזה לפחות חמישים אחוז". היא פשוט מבוהלת מהרעיון שזה יקרה מיידית, ושחיש מהר יתווסף שותף שלישי לזוגיות המתרקמת, טרם זמנו.
אם הבחורה מבוגרת [מעל גיל 30] אני אעמיק אתה ואמליץ לשקול שוב אם היא באמת מעוניינת למנוע הריון, [ואולי זה החתן שמלא חששות?]. כן, זאת חובתי, למרות אי הנעימות הכרוכה בכך. השעון הביולוגי נושף בערפה, והוא עלול לתקתק ללא רחם, אבל ההחלטה תהיה שלה. אכן, במרבית המקרים, אני מוצאת שהחתן יותר מעוניין בדחיית ההיריון מהכלה ולכן ברור לי כשמש בצהריים, למה האיש נצטווה במצוות 'פרו ורבו' ,ולא האישה.
אני מוסיפה ומתריעה בפני ניצי, מתוך ניסיון עם עשרות אלפי נשים, ופז"ם של שלושים שנות עבודה כרופאה, שייתכן מאד והיא תרגיש לא טוב עם הטיפול ההורמונלי- ואילו ההיריון יכול לעבור דווקא בטוב. זה הרי משהו מאד אישי. כך שהיא מנסה לדחות הריון כדי שתהיה תקופה 'טבעית' של זוגיות בריאה, כשהגוף שלה והנפש שלה הם במיטבם ללא 'הפרעות' חיצוניות, ולא היא.
ועוד- תזכיר, ניצי, גם אם נכנסים להריון די מהר, שהתינוק לא פולש לחייכם מיד בהתחלה. תשעה חדשים שלמים [ובדרך כלל עוד קצת] מפרידים בין זוגיות בשתיים למשולש הביתי. בכל מקרה, בעידן בו הבילבול שולט, ותחומי המומחיות מתערבבים, אני ממש לא נוגעת בנושא ההלכתי. את זה אני משאירה להם ולפוסק שיבחרו.
לפני שנים רבות הגיע אלי זוג מתוק עם פתק מהרב - עליו היה רשום פמולן [שם של תרופה שניתנה אז למניעת הריון בזמן הנקה]. הנפקתי מרשם, כדי לכבד את הרב, אך לא הייתי שלמה עם המעשה. ואז הבעל שאל אותי, בדרך אגב- "דוקטור, מותר ליטול אמצעי מניעה לאחר לידה ראשונה?", ניסיתי להכניע את הצחוק שביקש להתפרץ מתוכי. "ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אתה מגיע לרב והוא רושם לך תרופה. ואז אתה מגיע אלי ומבקש עצה הלכתית", מזכיר קצת את סיפורי חלם, לא?