התפשטות נגיף הקורונה פוגעת באנשים ועסקים רבים, גם מבחינה כלכלית וגם במישורים אחרים. ישנם אנשים נוספים שנפגעים מאוד מהמצב, חלקם גם בפן הכלכלי, אבל בעיקר בפן הנפשי- רגשי, מדובר בזוגות שהיו אמורים להינשא בימים אלה.
נראה שהזוגות שהיו אמורים להינשא בתקופה זו בחרו בשלל פתרונות, שונים ומגוונים, להתמודד עם המצב. חלקם קיימו חתונה בשלבים, כך שלכל שלב של החתונה יגיע מעגל אחר מחייהם. חלקם קיימו את החתונה בחוג משתתפים קרוב, הכולל בעיקר את המשפחה ואולי החברים הקרובים. וחלקם, החליטו לבסוף לדחות את החתונה.
זוג מהסוג האחרון, דוד ושירה (שם בדוי), שהחליטו לדחות את חתונתם, מה היה שם בשלבי החששות, הלבטים בקרב המשפחה וביניהם, ולבסוף, ההחלטה?
דוד סטודנט, ושירה כבר עובדת במשרה חלקית, הם חברים כבר למעלה משנה והיו אמורים להתחתן לפני פסח, שניהם מאזור ירושלים והכירו דרך חברים משותפים.
הם אומרים שלא הבינו ישר שהשפעות נגיף הקורונה תגענה עד אליהם: "לא ידענו שזה יגיע עד החתונה, כל פעם צמצמנו ושינינו את הקונספט. בהתחלה, כשהיו את ההנחיות שאסרו על יותר ממאה איש להתכנס, אמרנו שנעשה בשלבים, מאה בכל פעם". בסוף הם נאלצו לצמצם לגמרי: "צמצמנו לאט לאט והבנו שזה בלתי אפשרי, כשהאפשרויות הן או לעשות חתונה של עשרה אנשים בחצר או לדחות".
אילוסטרציהצילום: shutterstock
האם היה ברור לכם שדוחים? "לא היה ברור לנו שדוחים, ישבנו עם ההורים ודיברנו הרבה בינינו, וחשבנו מה יהיה לנו הכי מתאים והכי נכון. יש פה הרבה שיקולים, גם חברתיים וגם מה הכי מתאים ונוח לנו בזמן הזה."
הם מוסיפים, "לשנינו חשוב שהחופה תהיה הדבר המרכזי באירוע ועליה רצינו שיהיה הדגש. כך שרצינו שהיא תהיה עם כמה יותר אנשים שישמחו איתנו. בשלב מסוים הבנו שגם אם זה יהיה מצומצם זה יסכן את המבוגרים במשפחה, וגם יש לנו אחים עם ילדים קטנים, המצב המורכב לא מאפשר להם אפילו לראות את סבא וסבתא שלהם בכדי לא לסכן אותם. כך שמבחינתנו ירדה גם האופציה של חתונה משפחתית מצומצמת". ומדגישים, "בעיקר רצינו שהדור המבוגר יותר, סבא וסבתא, יזכו להשתתף איתנו בחופה".
כששאלנו את מי שתפו בדיונים ובמחשבות מלבד המשפחה הם אומרים: "שיתפנו את הרב שמחתן אותנו גם בלבטים. להפתעתנו, הוא אמר שיזרום איתנו עם כל החלטה שנקבל. ואמר שמחתן עכשיו כמה זוגות בהרכב של עשרים איש, וגם יצא לו עם זוגות אחרים לדחות, כלומר כבר היה לו את הכל".
לגבי השאלה האם היה מעורב בשיקולים גם השיקול ההלכתי - מנהגי, הם אומרים, שבעיקרון זה עלה בדיונים והיה אחד מן השיקולים, אבל לבסוף השיקולים האחרים גברו על המנהג שלא דוחים חתונות.
מבחינת התחושות, "הן באמת מעורבות, מצד אחד יש הקלה מאוד גדולה שקיבלנו את ההחלטה ואנחנו כבר לא בחוסר וודאות, וממש מקווים שעד יוני שזה התאריך שקבענו הכל יהיה בסדר. ואם לא, כנראה שכן נקיים חופה מצומצמת כדי לא לדחות ולדחות"
"אין ספק, זו הייתה תקופה מטלטלת שלא יודעים מה קורה עם הרבה חוסר ודאות. שירה אף מוסיפה שגם היה הרבה בכי. ושמהרגע שצמצמו מתחת ל- 100 איש הם באמת היו בהלם. "לפני זה אפילו לא תיארנו לעצמו שזה יגיע עד כדי כך ואפילו צחקנו על זה עם בעל האולם".
"בסוף מה שמחזק אותנו זה שאנחנו ביחד בזה, מקבלים את ההחלטות בצורה שקולה ואחרי מחשבות והתלבטויות, וגם כמובן המשפחות שלנו איתנו בזה ותומכות בכל החלטה שנקבל", הם מסיימים.
כשנשאלו איך הודיעו לחברים והקרובים על הדחייה, הם אומרים, שכמובן כולם שאלו כל הזמן מה יהיה ואם החליטו, ואחרי שהודיעו לכולם בהודעות, קיבלו תגובות מאוד מחזקות, "אנשים אמרו לנו שיגיעו לחתונה כשתתקיים באנרגיות גדולות יותר, וזה עושה אותנו מאוד אופטימיים".