יש בהתנהגות האנושית הרבה דברים שאפשר לטעון שמקורם בכימיה-ביולוגיה שבגוף. ומכיוון שהתודעה שלנו אזוקה לגוף חומר, יש בטענה גם הרבה אמת. ולכן כשאדם יוצא למסע פנימה, עליו לקחת בחשבון גם את הפאקטורים הגופניים.
כשהתחלנו להיכנס לתחום המיניות הזוגית הרגשנו שנינו (לא למדנו יחד) שהשיח הביולוגי והפתולוגי מקבל את מרכז הבמה, אולם הזוגיות, הרגש והנפש... פחות. ולמרות שלא נטשנו את ההבנה כי הגוף הוא שחקן מרכזי וחשוב באינטימיות, אנחנו בוחרים לשים גם זרקור משמעותי על מקומה של ההרמוניה הזוגית – הנפשית והרגשית על הבמה.
השבוע כשפגשתי נערים מתבגרים ואת הוריהם, היה לי חשוב מאד לספר להם את הסיפור הזה. נכון, גיל ההתבגרות מתחיל עם התעוררות ההורמונים (טסטוסטרון אצל בנים) וגילוי סימני המין המשניים. אולם הסערה הגדולה באמת היא דווקא הרגשית. שם נמצא הפלא שבגיל הזה, ושם נמצאים גם המצוקה והסכנות.
אנחנו רוצים שהתקופה הזו תעבור על ילדינו בשלום, אולם הסיפור מתחיל הרבה לפני. מכיוון שמה שהכי קשה לנער/ה בגיל ההתבגרות זה שכל כך הרבה קורה, כל כך הרבה שינויים מבלבלים, עומס רגשי גדול, כלים קוגנטיביים שטרם בשלו להתמודד עם הכל ובעיקר תחושה של "אני לבד עם כל זה". וזה המון.
הטעות שאנחנו המבוגרים עושים הרבה זה לזמן את המתבגר/ת לשיחת "בוא/י נדבר על זה". וזה לרוב לא עובד. למה? הנה כמה סיבות: א. זה מלחיץ, וזה מרגיש כמו מבחן או שיחת נזיפה. ב. זה מביך. כל הנושאים האלה. ג. ערוץ התקשורת בינכם חלוד כבר שנים. וכלי התקשורת שבינכם אינם עדכניים לצורך הנוכחי.
מה עושים?
ראשית כל – לא מתחילים בגיל ההתבגרות. תקשורת הורים-ילד חייבת להיות מפותחת לאורך כל שנות חייו. גם אם לא ראיתם את זה בבית, לא נורא. אפשר תמיד ללמוד, והיום יש הרבה מקומות נפלאים ללמוד את זה. ספרים, קורסים והדרכה אישית.
שנית – מייצרים שיח נפשי ורגשי פתוח בבית. איך? תתחילו אתם לשתף זה את זו ואת הילדים במה מתחולל לכם בפנים. נכון, זה קשה – לא נורא, זה עדיף להתאמץ עכשיו ולקבל קשר עמוק עם הילדים אח"כ. בהמשך תתחילו להביא שיח משמעותי לשולחן המשפחה. למשל - אפשר להביא שאלות אקטואליות לדיון. אנחנו ממש ממנפים את ההתכנסות סביב השולחן בשבת כדי לשחק וגם להעלות שאלה לדיון מתוך "פרשת השבוע". אם תשאלו (ובאמת תקשיבו לתשובה) מהרה תיווצר אצל הילדים התחושה שחשובה לכם הדעה שלהם ומה מתחולל בתוכם. וזו הדרך הנכונה לתקשורת פתוחה ובריאה.
אל תיבהלו מהתנגדויות. בהתחלה הגדולים יגידו: “נו אבאמא... די, אתם חופרים". ואתם תגידו – נכון, אנחנו חופרים כי חשוב לנו לשמוע מה דעתכם...”. אם תהיו אמיתיים, המסר יקלט (או כמו שאומרת מורתי, מיכל דליות: “ילד מקשיב גם כשהוא לא מגיב או מביט בעיניים"). ולאט לאט השיח יתאפשר.
אתם מוזמנים להתנסות ולכתוב לנו מה קורה. תוכלו גם לקבל רעיונות מה"עונג שבת זוגי" בו יש גם חברותא זוגית, גם שאלה לשולחן שבת וגם משחק משפחתי/זוגי. העיקר – תתחילו להניע את השיח בבית – ביניכם כזוג ועם הילדים. אתם תראו, זה יתן פירות מהרה.
חנוכה בפתח - חג של חינוך, חג של משפחה. התרבות ההליניסטית (יוונית) שמה את הגוף במוקד אחד ואת הנפש והרוח בנפרד במוקד אחר. היה מי שהתפלסף והיה מי שטיפח את גופו. בבואם לכוף את תרבותם על אבותינו בקשו לפרק את המקום בו הדברים נפגשים - בבית, בזוגיות, במשפחה. דרך הפגיעה בשבת ובחגים - רגעי המפגש. התחילו כבר עכשיו להתכונן לחנוכה שיש בו שיח, שיתוף ומשחק. זו דרך נפלאה להתניע שינוי.
הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.
מוזמנים להצטרף לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי". לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com