איך ניתן את הנשמה ואת הלב מבלי לעבור את הקו הדק של הריצוי?

אנשים מנסים לחנך אחד את השניה, ביקורת, ניזקקות ועוד. שורה תחתונה – זה לא עובד ופוגע אנושות בתשוקה. הגיע הזמן לעשות סדר ולהחזיר את הזוגיות למקומה. אם אני אוהב את בן/בת הזוג, ארצה שיהיו שמחים. ארצה להביע אהבה דרך מילים ומעשים. אבל אני חייב להיזהר מלחצות את הקו הדק לריצוי.

חדשות כיפה יהונתן ויסכה שומר 14/11/19 15:43 טז בחשון התשפ

איך ניתן את הנשמה ואת הלב מבלי לעבור את הקו הדק של הריצוי?
יהונתן ויסכה שומר, צילום: באדיבות המצולמים

בואו נדבר קצת על ריצוי. בואו נשים את זה על השולחן – זה לא עובד. לעיתים ריצוי מספק הקלה זמנית, אולם בטווח הארוך היא פשוט אסון. ויש לזה כמה וכמה סיבות וגורמים מהם הריצוי מורכב שהם לא מתאימים כלל למערכת יחסים זוגית.

השורש הלשוני ר.צ.ה
המילה ריצוי באה מהמילה רצון, אולם באמת מסמלת את ההפך הגמור. כשאני מרצה מישהו אני מתעלם מרצוני (ולעיתים פועל ממש בניגוד לרצוני) על מנת לעשות משהו שנדמה לי שאדם אחר רוצה. וכל זה כדי שהוא יהיה "מרוצה" ממני וירצה בי. באופן טבעי זה קורה לנו בשלב מוקדם בחיים, בבית בו אנחנו גדלים. הילד מחפש למצוא חן בעיני הוריו כדי להרגיש שייך, בעל ערך, וכדי לקבל את אהבתם ותשומת ליבם של ההורים – שעבור ילד זה עניין קיומי-הישרדותי. גם אם הורה אוהב את ילדו ללא תנאי, עדיין הילד צריך להתאים ולהכפיף את עצמו למסגרת הביתית ולכלליה.

גם בהמשך – בבית הספר, בצבא, בעבודה וכד', גם שם ישנה היררכיה שמולידה את ההתנהגות המרצה של האדם מול מי שממונה עליו. שם אולי יש פחות רגש מעל פני השטח, אולם מתחת לכל זה יש את אותו ילד שרוצה להיות רצוי ואהוב ומקובל.
בתרבויות רבות בעבר (ובחלק עד היום) ישנה גם היררכיה בזוגיות. אולם בתרבות המערבית המודרנית הזוגיות מקבלת אופי שיוויוני יותר ויותר. התלות הכלכלית והרגשית שהיתה בעבר מפנה את מקומה להתקשרות מהותית אישית, נפשית, רגשית ואף רוחנית. היום מערכות יחסים רבות מבוססות על הדדיות ורצון. במערכת יחסים זוגית שכזו לריצוי אין מקום. הוא לא מביא קירבה ולא שקט נפשי. הוא מדרדר את הקשר למקום הילדי וההיררכי הנ"ל והיסוד הזוגי הולך ומתפורר...

בספר בראשית מסופר על מערכת היחסים המורכבת בין יעקב ונשותיו. אחד הפסוקים היותר קשים להבנה הוא: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה...”. הייתכן שיעקב שנא את לאה? אולי היא לא מי שהוא רצה לכתחילה. אבל שִׂנאה?
מסביר הזוהר הקדוש: “מהכא דסאני בר נש עריין דאמיה" (מכאן, ששונא אדם ערוות אימו). אימו? אימו של יעקב היא רבקה. אלא, מגלה לנו זוהר, שבתנועה הפנימית והרוחנית שביניהם, יעקב מגלם את המידה הא-לקית "תפארת" ולאה את הבינה, שנקראת גם "אמא עילאה" (האִימָהוּת העליונה). ובמערכת יחסים זוגית התשוקה (והזוגיות) מתפוגגת כאשר האינטימיות הזוגית מפנה את מקומה ליחסים של הורה – ילד, יחסים היררכיים.

יש לעניין הזה עוד תופעות. מנסים לחנך אחד את השניה, ביקורת, ניזקקות ועוד. שורה תחתונה – זה לא עובד ופוגע אנושות בתשוקה. הגיע הזמן לעשות סדר ולהחזיר את הזוגיות למקומה. אם אני אוהב את בן/בת הזוג, ארצה שיהיו שמחים. ארצה להביע אהבה דרך מילים ומעשים. גם להרגיש אהוב זה חשוב מאד. אבל אני חייב להיזהר מלחצות את הקו הדק לריצוי, בו אני צמא להכרה ואישור הוריי. 

הרפואה לכל זה מתחלקת לשלוש:
הבעת רצונות – לעודד ביניכם שיח שבו הרצון הוא לגיטימי ואפילו "עמוד האש לפני המחנה". להיות מרוצה מהחיים קשור ליכולת שלי להביע רצונות לגביהם.
לקחת אחריות – הרצון שלי והגשמתו הם בידי. זה סבבה לבקש עזרה. זו טעות להטיל אחריות. אחריות זה משהו שלוקחים ולא משהו שמטילים.
נתינה/קבלה – אהבה עסוקה בלתת ולקבל, לא בלקחת. או כמו ששר בועז שרעבי "לתת את הנשמה ואת הלב / לתת, לתת כשאתה אוהב / ואיך מוצאים את ההבדל / שבין לקחת ולקבל...”. לדרוש ציות בזוגיות זה לקחת, לא לקבל.

שנזכה כולנו לאהבת אמת. אהבה בה מתגשמים הרצונות והחלומות – האישיים והזוגיים גם יחד.

 

לטורים קודמים

הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.

מוזמנים להצטרף לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי". לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן