1. לצפות או לא לצפות - זו השאלה
בדרך כלל אומרים לא להנמיך ציפיות או לא לצפות בכלל. בינינו, זה לא יכול לקרות. לצפות זו פעולה אנושית וטבעית. לצפות זה אומר שיש כאן אדם שהוא חשוב לי והקשר בינינו חשוב לי. לכן – מותר לצפות אך לא שהציפייה תיצור לחץ או תחייב את בן/בת הזוג.
שניכם אחרי חודש ומשהו אינטנסיבי והדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות לעצמכם זה להקדיש רגע לתיאום ציפיות – תשאלו אחד את השנייה איך תרצו להעביר את האפטר הזה. ובכלל, רצוי לדבר מראש ולשתף לאורך כל הזמן, לא רק טכנית אלא בלב, שתדעו איפה אתם פוגשים אחד את השני אחרי הפעם האחרונה שנפגשתם (אז הייתם במקום אחר).
2. הרגע שהדלת נפתחת
זה רגע הפגישה הראשונה פנים אל פנים. איך אומרים? אין שני לרושם ראשוני. נסו רגע לראות את הצד השני – היא עמלה כמה שיכלה כדי שהבית יהיה מסודר - כדי שיהיה לך נעים להיכנס לבית וזה הדרך לה לבטא אהבה. הוא אולי לא שם לב, ואפילו זרק את התיקים המאובקים על הספה שעברה ניקוי היום, לא כי זה טבעי לו אלא הוא עיוור כי אתם מסנוורים אותו בקטע הטוב- כל מה שהיה לו בראש מאז שיצא בפעם האחרונה זה החיבוק והנשיקה לבני הבית ברגע שהוא נכנס לבית. שניכם מנסים לבטא אהבה, רק באופן קצת אחר.
3. השפם שלו (או שלך)
אל תהפכו את המראה החיצוני לאישיו. אם היא עדיין עם פיג'מה או גולגול ספונג'ה זה לא כי לא אכפת לה – היא השקיעה בך בדברים אחרים ולא הייתה לה שניה עבור עצמה (מקלחת בלי שאף אחד מהילדים פותח על הדלת, זה מצרך נדיר). אם הוא חוזר עם שפם - זה כנראה חלק מההתמודדות שלו עם מה שהוא חווה במילואים. זה חלק ממנגנוני החוסן שלו.
קבלו את זו וזו את זה כפי שאתם בדיוק.
4. למה לא ומה כן?
במקום "למה לא עשית כך וכך" פתחו במשפטים מקרבים כמו "מה שלומך?", "מה אני יכול לעשות כדי לתת לך מרחב ביטוי? להקל?". "מה אני יכול לעשות כדי לעזור?", "מה אני יכולה לעשות כדי שתרגיש שאתה יכול להרפות ולהיות רגוע בזמן הקצר שקפצת אלינו?" "מה אני יכול/ה לעשות למענך עכשיו שתבטא שאני כאן איתך ורואה אותך?". כן, השאלה האחרונה רלוונטית לשניכם. להוציא זבל או לכבס מדים - זו בקשה לגיטימית! נסו למצוא את הכוחות כדי לעשות את המעשה הזה בלב שלם, בלי להתחשבן. ואגב, אפשר לחשוב על משהו קטן, סמלי, לא יקר שתקנו זה לזו וזו לזה לעת המפגש. הקרבה באפטר מתחילה קצת לפני.
5. הכל עניין של מינון
לא להפיל את כל הבית על השני/ה בבקשה.
מרחוק זה נראה שהגברים במחנה קיץ מדהים! אבל זה רק כי הם לא רוצים שתדעו כמה קשה. לאו דווקא פיזית, גם אם לפעמים התנאים לא וולדורף אסטוריה.
מרחוק זה נראה שיש לאשתך כל כך הרבה תמיכה מבחוץ – ארוחות, מתנדבות בייביסיטר, הפתעות קטנות, אבל מרפי אומר שזה לא תמיד נכון והיא משתדלת לא להיות עול אלא לוקחת על עצמה קצת יותר ממה שהיא רגילה ומתאמצת בשביל להחזיק את הכל בהיעדרותך. אל תפיל עליה את הכל גם כשאתה שם - תנסה לחשוב באלו מטלות אתה יכול להוריד ממנה, אלו מטלות אפשר לעשות עם הילדים ואלו מטלות אתם יכולים לעשות כולם יחד כחוויה משפחתית בדרך משחק.
6. עם האפטר באה האחריות
תן לאשתך ליהנות קצת גם מהאפטר שלה - קח אחריות על הילדים. כמו מפקדת טובה היא שמה אותם לפני עצמה בכל הזמן הזה.
הכביש הזה הוא לא חד סטרי. הוא התגעגע לילדים והוא לוקח אחריות, אבל הוא לא בא להיות על תקן הפקוד או השוטר הרע. הילדים התגעגעו לאבא שלהם, אז תני לו להיות האבא שהוא, שאת רוצה שהוא יהיה, כפי שהוא. אם הוא יירדם עם הילדים, זה לא כי הוא לא רוצה להיות איתך - הוא משתדל להיות איתם קודם כדי שכשהוא יהיה איתך זה יהיה בלי הפרעות. ואם היא מעירה אותך, זה לא כי היא כועסת, היא רוצה לבלות איתך או אולי שתלך לישון כמו בן אדם, אז אל תתעצבן - תחווה זאת כהקפצה חיובית ולא עצבנית.
7. המרחב המיני
מה לא דובר על הנושא הזה, אז נאמר בקצרה: לשני בני הזוג יכול לקחת זמן להתקרב בחזרה. לא כל גבר שחוזר מעוניין לקיים יחסים (גם לו לוקח זמן לחזור למרחב האהבה הזוגי אחרי שיהיה מוקף בסביבה גברית), כמו שלא לכל אישה יש חוסר חשק דווקא כשהגבר חוזר (יש נשים שדווקא בגלל המרחק הפיזי והגעגוע החשק צף ועולה).
אז נכון יש כאן זמן קצוב ורוצים לנצל אותו באופן מלא – אבל תחשבו על זה: לנצל באופן מלא במה....? זוכרים מה אמרנו על ציפיות? תקראו שוב.
8. רק מילה טובה או שתיים או יותר מזה
תעופו אחד על השניה. תחמיא לה בלי גבול: כמה היא גיבורה, הוונדוומן שלך ואיך זה מדהים שהיא יכולה לעשות הכל. תראה לה כמה אתה רואה את הכוחות ויכולת ההסתגלות שהיא מגלה. היא יודעת את זה אבל היא רוצה לדעת שאתה רואה אותה. אוהב אותה. מעריך אותה. ואל תשכח את המובן מאליו - התגעגעת אליה, עם כל הדברים הקטנים שגם משגעים אותך.
תחמיאי לו בלי גבול: כמה הוא הגיבור שלך, (גם אם במקום לגדל שרירים הוא גידל שפם וכרס), איך זה מדהים שבתוך כל הלא נודע, האימונים, השמירות ושאר המשימות הוא עדין מוצא זמן לשאול מה הוא יכול לעשות מרחוק. תראי לו כמה את רואה את המאמצים שלו. ואל תשכחי את המובן מאליו - התגעגעת אליו, עם כל הדברים הקטנים שגם משגעים אותך.
9. מחוץ למשפחה הגרעינית
לפני שתענו לטלפונים תחשבו אם זה הכרחי. אפשר להתחלק עם המשפחה, גם שלך וגם שלך, אבל זה להתחלק. זה לא רק ענין של כמה זמן בטלפון אלא התחושה שמסביב. אם זה חורג מעבר למה שציפית תגידו את זה לשני/ה בעדינות. היא יודעת שיש מצב שהמשפחה תתקשר, החבר הכי טוב יתקשר, החברים מהעבודה יתקשרו כדי להציע עזרה. היא גם יודעת שיש מצב שהמפקדים יתקשרו ויצטרכו לשוחח איתך או אפילו להקפיץ אותך.
הוא יודע שגם כשהוא חוזר את עדין מנהלת את היומן המשפחתי, את מעגלי העזרה שאת כן מוכנה לקבל כדי להשאיר את הראש טיפה מעל המים, את העבודה שלך ואת המעגלים החברתיים בשכונה, בעבודה ומעבר.מתזכרו רק לא לשים את זה קודם ותמיד לשדר לשני/ה שהם הראשונים אצלך ברשימה.
10. סוף טוב הכל טוב
תביאו נשיקה וחיבוק ותראו לאן ואיך מתקדמים, תזכרו את תיאום הציפיות שלכם ולא את הציפייה האישית. אתם בו זמנית קרובים ורחוקים. הכל לא שגרתי. כל אחד מכם חווה אחרת את המלחמה וגם אם אתם לא מדברים באותה שפה בסוף - שניכם אוהבים אחד את השניה. שניכם מבקשים היום את הקרבה. אז תנו דקה להתרגל אליכם שוב.
בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.