"מאז שהתחתנו בעלי עלה מאוד במשקל. מבחור די רזה הוא גידל כרס שמנמנה ולמרות שלא משנה מה, אני עדיין אוהב אותו - זה מפריע לי. אני מוצאת את עצמי פחות נמשכת אליו מבעבר ופחות רוצה בקרבה פיזית אליו. לא ממש יודעת מה לעשות - לומר לו או פשוט להתעלם?"
-
עוד באותו נושאממש כמו בזוגיות: מותר לא להסכים ואפילו לכאוב
29/03/23 10:46
החיים המשותפים לצד אדם נוסף קרוב שהוא לא אנחנו מלאי הפתעות ושינויים. נסו להסתכל על זוג שהתחתן לאחר חודש ולאחר 5 או 10 שנים - ברור שהם לא יישארו אותו הדבר, פנימית וחיצונית. והשאלה הגדולה היא: איך בעצם אפשר להישאר מחויבים אחד לשניה על אף השינויים במהלך השנים?
בכל אחד מהשינויים יש לנו בחירה
זה יכול להיות כמו שמוצג כאן בשאלה- שינוי פיזי כגון עלייה במשקל, זה יכול להיות שינוי רוחני- התחזקות או חזרה בשאלה, זה יכול להיות שינוי תעסוקתי- מחיי אברכות לחיי הייטק (יאפ, כבר היה לי מקרה כזה בקליניקה).
ובכל אחד מהשינויים האלו יש לנו בחירה: האם לקבל את השינוי או שלא? יכול להיות שאתם שואלים את עצמכם, איך את משווה את עזיבת הדת להעלאה במשקל? מדובר כאן בשני תחומים שונים לגמרי: אחד ניתן לשינוי, השני פחות. אחד פנימי יותר (על אף ההשפעה החיצונית) והשני חיצוני (לכאורה, הרי גם להשמנה עלולים להיות היבטים נפשיים).
אבל אני חושבת כך: שינוי הוא שינוי. האם עוצמת השינוי דומה? כמובן שלא. אבל בסוף אותה אישה ששאלה את השאלה שלה מרגישה אחרת ויש השפעה על הזוגיות. לכאורה, בנושאים "חיצוניים ושטחיים" יש פחות לגיטימציה להרגיש שלא מתאים לי השינוי הזה (ומה אם הוא היה אומר לי שהשמנתי? הרי הייתי נפגעת כ"כ! או - איזו שטחית אני, זה מה שמעניין אותי, איך הוא נראה?) אבל להתבסס ברגשות אשמה או חוסר לגיטימציה לרגשות שגם כך ישנם - לא יקדם אותנו לשום מקום.
מה כן?
עלייה במשקל היא חלק מהחיים
ברמה הפשוטה - להבין שהרבה גברים, כמו הרבה נשים אגב, משמינים אחרי החתונה. חלק מזה קשור לזה להרגלי אכילה בשילוב ירידה בפעילות ספורטיבית אבל חלק מזה פשוט קשור ביולוגית לכך שקצב חילוף החומרים משתנה, מגיל מסוים (יש אומרים 30) קשה יותר לרדת במשקל, גנטיקה ועוד. אנחנו חיים בעולם שבו מקדשים את הרזון ומלא פילטרים שמטשטשים את הגוף הטבעי ולכן לפעמים שכחנו - עלייה במשקל היא חלק מהחיים ומלאות היא סימן לבשלות ובריאות לא פחות מגוף מלא שרירים.
ברמה הרגשית, אני שומעת ממך שאת לא נמשכת אל בעלך במראה הנוכחי ופחות רוצה בקרבה הפיזית אליו, האם זה רק בגלל השומן או שיש גם תוצאות נלוות לעלייה במשקל שמשפיעות עליך? כמו לדוגמה שינויים במצב הרוח או בהתנהגות (במיוחד במידה והוא עצמו מרגיש לא בנוח עם דימוי הגוף שלו כיום) האם את מרגישה שהעלייה במשקל היא משהו שמפריע לך אבל את יכולה לחיות לצדו ולהתרגל אליו, גם אם לא לאהוב אותו או שמדובר במשהו שממש מעסיק אותך ביומיום ולא נותן אפשרות להמשך חיים תקינים?
בעיני אם מדובר במשהו שמשפיע זוגית או מינית, כדאי לדבר עליו. כי בינינו, ברור שזה משהו שבעלך מן הסתם מרגיש, במיוחד אם את כותבת שאת פחות מעוניינת בקרבה פיזית אליו. אבל אם זה משהו שאת יכולה לפתור בינך לבינך- לדעתי לא חובה לשתף. לפעמים בשם הכנות אנחנו חושבים שבני זוג חייבים לשתף הכל, ולא כך היא. אני מאוד נזהרת לכתוב את זה כאן קבל עם ועדה כי מדובר באיזון מאוד דק, אבל חשוב לי לשים גם את הקול הזה כאן.
אז איך משתפים?
בעדינות. מאוד בעדינות. להבין שדימוי גוף הוא אישיו אצל הרבה אנשים ונשים. לדעת שגם אם בעלך הוא גב-גבר זה לא אומר שהוא חסין כל וברור שגם הוא רוצה למצוא חן בעיניך ולהרגיש שהוא מושך אותך. לדעת שגם אחרי שתאמרי את הדברים, בסוף, זה הגוף שלו ולו יש את הבחירה. נסי לרגע לחשוב מה היה קורה אם גבר היה שואל את השאלה הזו על אשה, כמה היו שופטים אותו ואומרים לו לקבל את אשתו כפי שהיא? אז בעיני הדברים תקפים גם לאישה כלפי בעלה.
כדאי מאוד לפתוח את הנושא כשאתם בטוב, בזמן רגוע ונקי ממסיחים. את יכולה להקדים ולומר שחשבת הרבה אם לשתף ואיך. ואז לומר בפשטות: אני מרגישה שהעלייה במשקל בתקופה האחרונה משפיעה עלי. אני עדיין אוהבת אותך מאוד ומעריכה אותך. משתפת אותך כי מן הסתם שמת לב שאני פחות מבקשת קרבה והייתי רוצה שנדבר על הנושא ונפתח אותו בינינו כדי לראות איך להתמודד איתו.
יותר חשוב ממה שתאמרי זה התודעה שתהיי בה: אין צורך להתנצל בתחושות שלך, הן לגיטימיות. והן לא סותרות את זה שאת אוהבת ומעריכה אותו. זכרי שגם אם הוא יתגונן או יסתגר, זו זכותו ובעיקר שאתם כאן שניכם עבור הזוגיות שלכם והטוב שלכם- ביחד.
בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.