פולמוס שבעה נקיים זוגות מטילים את האחריות על ההלכה במקום על עצמם

בניגוד למה שרוב בני האדם חושבים, ימי הווסת וימי שבעת הנקיים אינם קשורים זה בזה. בעוד שבימי הווסת האישה מכונסת בתוך עצמה, הן ברמה הרגשית והן ברמה הפיזית, ימי שבעת הנקיים אלו ימים שבהם בני הזוג עושים את המעבר מהתמקדות אישית של כל אחד בעצמו ובתחושותיו להתמקדות זוגית

בת חן וייל בת חן וייל 03/05/22 09:31 ב באייר התשפב

זוגות מטילים את האחריות על ההלכה במקום על עצמם
צילום: shutterstock

"השורות הבאות מופנות לאישה שעבורה טיפת הדם הראשונה בתחילת הווסת היא מקור לדיכאון, לאישה שבמהלך שבעת הנקיים היא משתוקקת ונכספת לבן הזוג שלה, לאישה שהביוץ שלה מתרחש במהלך השבעה נקיים", כך נכתב בטור הקודם בנושא. 

לא, זו לא עוד כתבה שמעודדת זוגות לשמור נידה דאורייתא, השורות האלו גם מופנות עבור אותן נשים בדיוק, רק עם תוספת אחת: נשים שמאמינות בלב שלם שמה שהורונו רבותינו הוא לא סתם אוסף של הלכות בדויות מלב. שמאמינות שאלו דברי אלוקים חיים. שמאמינות בלב שלם שגם אם הדרך קשה – פירות ההשקעה והמאמץ מתוקים לאין ערוך. 

ממש כמו כותבת המאמר אודות זוגות השומרים נידה דאורייתא, אינני מתיימרת להקיף את הנושא מזווית הלכתית. אשאיר זאת לגדולים ממני בתורה ובחכמה. בהחלט תהיה כאן האזנה לקולות שאני פוגשת במסגרת שליחותי כמדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, כמו גם התייחסות לספרות המקצועית והלא דתית דווקא. עוד אוסיף כי אם את קוראת את הדברים שכתבתי ומרגישה שהם אינם מדברים אליך – אל תרגישי רע ויחד עם זאת, אל תוותרי על התשובות לשאלות שבוערות בך. שאלות אלו ראויות למענה והתייחסות וגם אם התשובות שאתן לא יתיישבו לך על הלב, המשיכי בבירור ובחקר שייטיב איתך. זה יהיה קצת ארוך, אז פני לעצמך זמן רגוע לקרוא בנחת. מוכנה? יאללה, מתחילים. 

כאשר בני זוג נישאים אחד לשני, הם גם נישאים על גלי האהבה. ד"ר לואן בריזנדיין בספרה רב המכר "המוח הנשי" מסבירה כי ההתאהבות היא אחת ההתנהגויות הבלתי הגיוניות, המוח נעשה "בלתי הגיוני" והוא עיוור – פשוטו כמשמעו – לחסרונותיו של האהוב. במצב כזה, כך כותבת בריזנדיין, טובת האדם האהוב, רווחתו, והישרדותו מקבלות חשיבות דומה לזו של טובתו, רווחתו והישרדותו של האדם האוהב, או אף למעלה מזה.

הבעיה מתחילה כאשר בני זוג נשארים רק במצב של התאהבות

ההתאהבות היא לא הבעיה, כמובן. להפך, זהו מצב טבעי ונורמלי. הבעיה מתחילה כאשר בני זוג נשארים רק במצב של התאהבות, כאשר הם נשארים במצב של תלות הדדית אחד בשני. הרבה פעמים בשלב כלשהו המוח "יתעורר" ונתהה לעצמנו: "איפה אני בתוך כל הקשר הזוגי הצמוד-צמוד הזה?". יהיה קשה לזהות איפה אני נגמרת ובן הזוג שלי מתחיל, פתאום אחד מבני הזוג אומר לעצמו או לבן/ בת הזוג שלו: "שכחתי איך הייתי לפני שהתחתנו, אני לא מכיר/ה את עצמי", או לחילופין "אני מרגיש/ה מחנק וצורך במרחב". גם מצב זה הוא מצב טבעי, נורמלי ותקין מבחינה התפתחותית. זהו השלב שבו בני הזוג עוברים ממצב של אינטימיות למצב של אוטונומיה, וכך למעשה בני הזוג "רוקדים" את ריקוד הזוגיות, נעים על ציר של קרבה ומרחק. 

עוד לפני כל התיאוריות הללו, תורתנו הקדושה וחכמינו זיכרונם לברכה הבינו לנפש האיש והאישה. הם הכירו בצורך של בני זוג להיות ביחד אבל גם לחוד. להיות באינטימיות ולהיות באוטונומיה. להיות בקרבה ולהיות במרחק. והם למעשה יצרו מעין מודל בילד-אין, מסגרת מחייבת שבה לבני זוג יש זמנים מוגדרים שבהם הם ביחד וזמנים שבהם הם לחוד.

שימי לב להלכות טהרת המשפחה שלא רק אוסרות מגע בין בני זוג אלא גם סוגי קרבה שונים שינה או אכילה משותפת. אלו לא סתם הלכות שנזרקו לחלל האוויר, הלכות אלו נועדו למעשה להחזיר לכל אחת מהם את עצמיותו. את תחושת הראויות. את ההבנה שכל אחד עומד בפני עצמו ומתוך כך נוצר החיבור הזוגי, כאשר לכל אחד מבני הזוג ברור מי הוא ומה הוא.

כאשר אני מלמדת, כמדריכת כלות, את הכלה או הזוג הבאים אלי את "הלכות הקרבה" (הידועות גם בשם: דברים האסורים בזמן נידתה) אני מסבירה להם את החכמה הטמונה בכל הלכה והלכה, את המתנה שהלכות אלו מזמנות לבני הזוג – היכולת להישאר נאמן לעצמי בתוך קשר רגשי קרוב ארוך טווח, שזו אגב ממש ההגדרה למה שקוראים בשפה המקצועית "מובחנות".  

למה לא מספיק שבוע אחד? למה צריך להוסיף על זה עוד שבוע של נקיים? 

כאשר אני מסתכלת על זמני החודש, אני מחלקת אותם לארבעה שלבים: 

  • שלב האני- השלב בו אישה רואה את דם הווסת
  • שלב האנחנו – ימי שבעה נקיים
  • שלב האחד – הימים בהם בני הזוג מותרים אחד לשנייה
  • שלב הפרידה – הימים בהם בני הזוג מתכוננים לווסת הבאה ולהתחדשות

לכל אחד משלבים אלו יש את המאפיינים הייחודיים לו ובניגוד למה שרוב בני האדם חושבים ימי הווסת וימי שבעת הנקיים אינם קשורים זה בזה. בעוד שבימי הווסת האישה מכונסת בתוך עצמה, הן ברמה הרגשית והן ברמה הפיזית, ימי שבעת הנקיים אלו ימים שבהם בני הזוג עושים את המעבר מהתמקדות אישית של כל אחד בעצמו ובתחושותיו להתמקדות זוגית. ימים אלו נקראים בהלכה גם ימי ליבון והכוונה היא לא רק מלשון לבן אלא מלשון ללבן, לברר. אילו ימים המיועדים לבירור זוגי עמוק, נטול מגע שממסך לעתים את התחושות: מי אנחנו כזוג, לאן אנחנו שואפים כבני זוג וכמשפחה, מה חשוב לנו, מה כואב לנו, איך להתקרב אחד לשנייה במילים ולא רק במעשים. כיועצת זוגית אני רואה עד כמה זוגות חסרים את הדיבור הזה, ועד כמה ברגע שמאפשרים זמן לליבון – הם מצליחים לפתור הרבה מהאתגרים העומדים בדרכם.

ומה עם התשוקה והקושי בשמירת המרחק בימים אלו? עד שאני רוצה להתקרב לבעלי אסור ואז בזמן שאנחנו מותרים פתאום אלא מתאים לי?

נכון, בימים אלו נשים רבות חוות השתוקקות מיוחדת, ואני לרגע לא מזלזלת בקושי שיש בדבר, באמת נדרשת גבורה אמתית לגור בבית עם אדם אהוב ומושך מאוד ולא לגעת בו רק מפני שכך ציוותה התורה והורונו רבותינו. אך יחד עם זאת, כיועצת מינית, דווקא הזמן של האיפוק ואפילו המתח, הוא זה שיוצר את ההשתוקקות והתשוקה שלה זקוקה כל מערכת זוגית. 

עבור זוגות שבהם האישה מבייצת בימי שבעת הנקיים (מה שנקרא "עקרות הלכתית") אני ממליצה בחום רב לבדוק שעשיתם כל שביכולתכם לקצר את ימי הדימום ולא לאסור את עצמכם לשווא. כמו כן, ב"ה כיום יש מגוון אפשרויות קונבנציונליות ואלטרנטיביות לפתרון עניין זה ובהתאם לכך ממליצה לפנות אל אנשי מקצוע המתמחים בכך. 

יש זוגות שמאשימים את ימי שבעת הנקיים במרחק הנפשי שנוצר ביניהם, אך לצערי הרב ומניסיוני, הם עושים זאת במקום לקחת אחריות על עצמם ועל הזוגיות שלהם. המרחק הפיזי שנוצר אכן יכול לתרום למרחק הנפשי, אך הוא לא הגורם. בימי שבעת הנקיים דווקא בגלל המרחק הפיזי, נוצרת האפשרות לאתגרים אחרים לצוף מעל פני הקרקע וזוג המשכיל לנתב את אותם אתגרים לקרש קפיצה יחווה דווקא מתוך השמירה על המצווה הזו חיבור אישי וזוגי עמוק ומרגש הן ברמת הנפש והן ברמת הגוף. כמו כל דבר בחיים, הכל תלוי בנקודת ההסתכלות והבחירה.

מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות.
לתגובות batchen10@gmail.com

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן