הספר "פשוט לרצות – הדרכה לחיי אישות" של ד"ר מיכל פרינס, מציע מודל חדש להבנת המפגש המיני בין גברים ונשים, ומסביר בשפה תאורטית ומעשית על הסיפור והקונפליקט האינטימי בין שני בני הזוג. זהו ספר אמיץ שמפרק הנחות יסוד רבות בתחום המיניות בחברה הדתית וביניהן הנחת הפשטות של "שמירת נגיעה", הנחת החיים האינטימיים הנפלאים למחרת החתונה, והנחות יסוד נוספות, שאט אט הולכות ומתפרקות.
כנגד ההנחות והמיתוסים השונים, מציב הספר דרך סדורה, ובעיקר כזו המבוססת על המציאות בפועל - אל הקרבה, האינטימיות, החשק וההנאה. הדרך הזו מאופיינת בפתיחה, בהרחבה וב"הגדלת העוגה", אם להשתמש בביטוי מתחום הגישור. הספר פותח את הנושא הכמוס והחבוי של המיניות, ועוסק בו באופן כנה ומבוסס עובדות, מחקר, מבט ביקורתי על המחקר, ופתיחת הראש לכיוונים חדשים.
מיכל פרינס בהשקת הספר צילום: מאיר אליפור
הספר מציב את ההבנה שהשלב הראשוני בחינוך למיניות בריאה הוא בחיבור האישי שלנו לגוף שבו נבראנו - לא רגע לפני הכניסה לחופה במסגרת הדרכת כלות וחתנים, ולמטרה "תפקודית", אלא הרבה מאוד קודם לכן, וכמטרה בפני עצמה. מדובר למעשה על חינוך מגיל צעיר להכרות עמוקה עם הגוף שלנו, לתשומת לב ולהקשבה למה שמתחולל בו, למחזור הטבעי של הגוף, להשפעה של התערבויות הורמונליות, ובמילים אחרות – ליחס של כבוד לגוף שלנו.
מתוך חיבור לגוף, לתחושות ולרגשות שבו, מתעורר הרצון במגע. מוקד הספר הוא הזמנה לחקירה והעמקה של הרצון הפנימי שלנו, ואכן זהו שם הספר "פשוט לרצות".
החידוש שהספר מציע הוא הצבת אלטרנטיבה לשאלה הידועה המופנית לרוב לאישה (הן כלפיה מבחוץ והן כלפי עצמה): האם יש לך חשק או אין לך חשק? במקום שאלה סגורה זו, בת שתי אפשרויות בלבד, מציעה ד"ר פרינס לשאול שאלה אחרת ופתוחה בת אינסוף אפשרויות: מה יעזור לך להיכנס למרחב המיני, ומה יעכב אותך מלהיכנס אליו, בהנחה שאת בעמדה נייטרלית? זאת, מתוך ההבנה שיש תהליך שנשים עוברות בדרך למגע האינטימי ולהנאה ממנו. אגב, גם לגברים יש גורמים מעכבים, והשאלה הזו רלוונטית גם אליהם. השאלה הזו מרחיבה ופותחת מנעד רחב של אופני מגע וקרבה.
הספר מציב כיעד את בירור הרצון האמיתי של בני הזוג בסיטואציה האינטימית. כתוצאה מזה גדלה אפשרות הבחירה.
אפשרות בחירה אחת שקיימת ופחות מיושמת שד"ר פרינס "מוציאה מהארון", היא האפשרות להגיד "לא" באופן מקרב. הכוונה ליכולת להקשיב לגוף שלא מתעורר, ולרצון הפנימי שלא להמשיך במגע, ולתקשר זאת לבן הזוג באופן שלא רק שלא מאכזב ו"מכבה", אלא באופן שדווקא מעצים את הקשר, את האמון ואת האינטימיות. זה קורה בזכות הקשבה עמוקה זה לזו וכבוד לרצון ולאי הרצון של מי מבני הזוג. כדבריה של ד"ר פרינס, "בלי אפשרות בחירה ברגע הזה אין מפגש. בני הזוג האוהבים שקשרו את חייהם זו בזה וזה בזו לא נפגשים כשלאחד מבני הזוג אין אפשרות לבטא את הרצון שלו/ה ביחס למפגש תוך כדי המפגש... כשהגוף מרגיש שוב ושוב שמקשיבים לו, הוא מפסיק לחשוש והוא נפתח יותר ויותר אל תוך המפגש ההדדי".
שירה לב-ציון צילום: שירה כהן
בעיני, תנאי לקיומה של האפשרות לבטא את הרצון הפנימי האותנטי בצורה שמחברת בין בני הזוג, הוא קיומה של תקשורת זוגית כנה, פתוחה וקשובה במיוחד. תקשורת מסוג זה לא תמיד נוכחת ביחסים זוגיים ואפילו לא ביחסים זוגיים שנחשבים "טובים". הבשורה המשמחת בעיני, כמי שעוסקת בתקשורת מקרבת, היא שניתן לפתח תקשורת מסוג זה, ולעבוד עליה מחוץ לחדר המיטות. ניתן לבסס מערכות יחסים על כנות ועל ביטוי עצמי אותנטי, ובו זמנית להיות קשובים, רגישים ומכילים למי שמולנו. מניסיוני האישי והמקצועי, היכולת לתקשר בצורה אותנטית וכנה, מביאה לחיבור ולקרבה גבוהים בקשר הזוגי.
הספר גם כולל תרגילים, שאלות למחשבה ולעיון, עם מקום לכתיבה. אל תדלגו על זה! ואל תדלגו אף על השלב החשוב שאחרי קריאת הספר – לבדוק באופן תמידי מה הרצון שלכם, וללמוד לתקשר אותו בדרך מקרבת ואוהבת.
שירה לב-ציון היא מגשרת ועו"ד, מלווה ומנחת קבוצות ויחידים בתקשורת מקרבת (NVC). חברה במרכזי גישור בקהילה בירושלים ופעילה חברתית, נשואה ואמא לשלושה.