"ניצה, אני מרגיש שאת עושה לי בכוונה, כאילו את מחפשת את המקומות שקשה וכואב לי איתם ואז את לוחצת עליהם בול, זה פשוט בלתי נסבל!", התרעם אסף.
"אני בלתי נסבלת? תגיד תודה שאני בכלל מוכנה לשאת את הקיום שלך. במקום להודות לי על כל מה שאני עושה עבורך אתה מעז עוד לבוא אלי בטענות?", צעקה עליו בחזרה ניצה.
"אני מרגיש שאת בכלל לא רואה אותי, לא מתחשבת בי, לא חושבת עלי, לא מרגישה אותי…", כעס אסף.
"אתה כזה כפוי טובה, אני נותנת לך את הנשמה שלי, אני עסוקה רק בלחשוב איך לתת לך עוד ועוד, רק שתהיה מרוצה, רק שאולי תואיל בטובך לשמוח בזוגיות הזו, שאולי אני אהיה אישה ראויה עבורך. אבל תדע לך, שום אישה לא תהיה מספיק ראויה עבורך כי אתה בן אדם כפוי טובה, אתה אגואיסט, מנותק, מרוכז בעצמך, אתה לא משתף אותי בכלום וכשאתה עושה עבורי משהו, אז כל תנועה שלך מלאה באינטרסים ולסיום, אין לך שום כיוון בחיים, אתה חי בלי תכלית".
"זו לא אחריותי ולא אשמתי שאת כל הזמן עסוקה בלרצות את כל העולם, מה שמעניין אותך שכולם יאהבו אותך - אז לא אכפת לך למחוק את הקיום שלך. אני מציע שתטפלי במקום הזה לפניי שאת באה אליי בטענות", המשיך בכעס אסף.
"בטח שאטפל במקום הזה, ברגע זה ממש אני הולכת לשים לזה סוף. אני כבר לא אמשיך להיות ניצה שנותנת מעצמה בלי סוף ובלי גבול… זהו! נגמר!", אמרה ניצה עם דמעות.
"אני חושבת שבאמת צריך לשים סוף לכל התוהו ובוהו בזוגיות שלכם ואז יתחיל התיקון הזוגי באמת"
"אני כבר הבנתי שהיא התיקון שלי, חתיכת תיקון קיבלתי...", אמר בציניות אסף.
"אתה יכול לבחור להיות מאושר מזה שהיא התיקון שלך, היא יכולה להיות זו שתעזור לך לפתח עוד קומה בנפש שלך", אמרתי לו.
"מה יש לי להיות מאושר מהסיוט הזה?!", אמר אסף בציניות.
יש לך תכונות שזקוקות לעידון ואתה רק מצדיק אותן
"תראה אסף, אני הולכת להגיד לך כמה דברים לא פשוטים לשמיעה, אין לי כוונה חלילה לפגוע , אבל אמת צריכה להיאמר: יש לך תכונות שזקוקות לעידון ובירור אבל במקום לתקן אותם אתה מצדיק אותן: חסרה בך הכרת תודה, חסר לך רצון זוגי, עיקר הרצון שלך נסוב בעיקר סביב עצמך וסביב הצרכים שלך וכשכבר אתה עושה משהו עבור ניצה זה על מנת שהיא תעזוב אותך במנוחה ולא תשגע אותך.
במילים אחרות, כשניצה משקפת לך את המקומות האלו היא בעצם באה לעזור לך לתקן חלקים בעצמך. בזה שעד היום היא ויתרה לך, היא למעשה ויתרה באיזשהו אופן עליך, עליכם, על התיקון הזוגי".
"אני ממש לא מסכים, אני מרגיש שאת לא רואה את הסבל שלי. איזה תיקון יש פה?
זה זוגיות זה? זה סבל בלתי פוסק", שאל אסף בלחץ.
"אני אסביר לכם מה המקום המתוקן שכל אחד מכם צריך להיות בו ואז יהיה לכם קל יותר להבין את התיקון המשותף שלכם.
הקב"ה לא סתם מזווג זיווגים.
מה שבעצם משך אתכם אחד אל השני זה החיבור בין תנועות נפש הופכיות זו לזו. לך ניצה יש יכולת נתינה לאחר בצורה לא מתוקנת. הנתינה שלך לעיתים קרובות לא רגישה לצרכים האישיים שלך.
את שוכחת את עצמך! ואצלך אסף יש תנועת נפש שיותר מחוברת לצרכים שלך ופחות רגישה לצרכים של הסובבים אותך. עם השנים הקצנתם את התנועות הלא מתוקנות שלכם, מעין הזנה הדדית מקולקלת. וכמו שקורה לא פעם, רק משבר גדול כמו שקרה לכם, יכול באמת להתחיל תהליך תיקון אמיתי של כל אחד מכם.
"לא הבנתי מה המקום המתוקן (המאוזן) שאנחנו צריכים לשאוף אליו? אני צריכה להפוך להיות אגואיסטית כמוהו? מה תיקון בזה", שאלה ניצה בפליאה.
קודם כל אתם צריכים להבין, מה זה קשר של אמת. זה קשר אמיתי עם מחויבות, עם ברית, עם נאמנות. התנועה המתוקנת של האיש צריכה להיות ממקום שבו הוא יוצא מעצמו ועובר לתנועה של נתינה והשפעת שפע על אשתו. זה מקום שבו האיש נותן לאשה את עצמו, את האמת שלו, את הנאמנות שלו.
מנגד, כאשר האישה מרגישה את המקום הזה מהאיש שלה, היא מצליחה להיפתח אליו, לסמוך עליו ולהצליח לקבל ממנו בהתאם לצרכים שלה. רק לאחר שהיא מצליחה להגיע לאיזון ומאפשרת לעצמה להיות במקום שמקבל את כל השפע מהאיש שלה וכאשר היא מרגישה תענוג מזה, אז היא יכולה להעניק לו בחזרה, (מה שנקרא בשפה חסידית אור חוזר).
האיש נקרא חותם בולט - ככה הוא מנכיח ומקיים את עצמו,
האישה היא המקבלת - היא המקום, היא המרחב הנפשי, אצלה מתרחש הכל!
זו הסיבה שעל מנת שיווצר מפגש ביניהם היא צריכה לפנות מרחב לנתינה שלו אליה.
זו בעצם תנועה הפוכה ממה שמתרחש היום בינכם.
אישה הופכת את האיש שלה לגבר
בכך שהאישה מכירה בתוכה את המקום הנזקק, שרוצה וצריך לקבל ולא רק לתת, היא מעוררת באיש שלה כוחות נתינה, בזכות החיבור שלה למקום החסר שבה, האיש שלה יכול להרגיש את הרצון החזק שלה בו וזה מעורר אותו להוציא כוחות נתינה מתוכו, כי מעצמו הוא לא יודע.
"עדיין לא הבנתי, איך הוא בעצם מתקן אותי? מה לא בסדר בזה שאני נותנת בלי חשבון? הרבה אנשים היו רוצים אישה כזו, מה הבעיה עם זה?!", אמרה בפליאה ניצה.
"נתינה בלי גבול זה לא אומר שזה טוב באמת, זה לעיתים יכול להיות רע מאוד"
"ככה חינכו אותי, לתת בלי לעשות חשבון, לעשות חסדים, להיות בנתינה ובשליחות, לא להיות אגואיסטית, למצוא תמיד למי לעזור", ענתה.
"זה כשמדובר בחסד של אמת. כשהחסד נעשה מתוך רחמים אמיתים עם גבולות במקום הנכון.
כשהנתינה מצליחה ממש להתייחס גם לצרכים האמיתים של הצד המקבל.
עד היום, כל תחושת הערך העצמי שלך ניזונה מתגובות של אנשים מבחוץ.
את הרגשת בטעות שיש לך זכות קיום בעולם הזה רק אם יאהבו אותך.
זה מה שגרם לך לא פעם להשתיק את הצרכים הפנימיים האמיתים שלך ולא הצלחת להביא את מידת הדין החשובה כל כך לתוך הקשר הזוגי. את לא מסכימה להיות במקום נזקק, במקום התלותי, אז העדפת להתמקד בלהיות זו שנותנת ולא זו שמקבלת", הסברתי לה.
"נכון כי בשבילי לשים גבול למישהו זה להתחבר למקום מאוד רע בתוכי. אם אני יכולה אני מעדיפה תמיד את ה'כן' על פני ה'לא'", אמרה.
"בדיוק. ולזה באמת צריך לשים סוף כי זה פוגע בך ובזוגיות שלכם", אמרתי לה.
"מה עוצר אותי מלהתמסר לזה? אני לא מבינה", שאלה ניצה.
"אני מזהה פה כמה מנגנונים שמפריעים לך:
- רחמנות לא מתוקנת - מתוך אמפטיה מוגזמת ורחמנות מיותרת על אסף
פעמים רבות עושה המון דברים לבד כי את דואגת שלא יהיה לו קשה, שלא להכביד עליו. שלא יהיה לו עומס.
- חוסר אמון - את לא מאמינה שאסף יכול באמת לעמוד בכל הדרישות, הבקשות והצרכים שלך ומאחר ואת מפחדת שהעומס ישבור אותו, לכן את מעדיפה לעשות הכל בעצמך.
- התדמית שלך - היית שבויה בתדמית שבנית בעמל רב שנים רבות, תדמית של 'מלאך', 'טובת לב', 'מסתדרת לבד', 'לא מכבידה על אף אחד'.
וכל פעם שרצית לשים גבול , פחדת שאסף יכעס/יתעצבן/יעקם פרצוף ולא רצית 'שבגללך' יהיו עצובים או מתוסכלים ....רצית להישאר טובה בכל מחיר, העיקר שלא יגידו שאת 'מעצבנת', 'מכשפה', 'רעה', אז גם אם רצית ממנו משהו, נזהרת מאוד שזה לא יהיה משהו ש'חלילה' יעציב או יכעיס אותו.
- מנגנון הכעס שהולך וגדל - איך אפשר לקבל ממישהו שאת כל כך כועסת עליו? מרוב שאת עמוסה רגשית ופגועה ממנו, את נעולה ולא מוכנה לקבל.
עד שהוא מעז לתת לך משהו, את אומרת לעצמך: "בכזו צורה אני כבר מעדיפה לא לקבל כלום."
לכן ניצה, הצעד הראשון לתיקון הוא שאת חייבת להפסיק לרחם עליו, להפסיק להאמין 'למסכנות' שלו.
הוא יכול וצריך להתמודד עם התפקיד שלו כ'אבא' וכ'בעל'.
זה שאת מפחדת להיות 'רעה' לפי התפיסה הטבעית שלך, מה שקורה בפועל שזה בעצם הרע האמיתי כלפי הזוגיות שלכם. דווקא ההתנהגות 'הרעה' הזאת, לא רק שהיא לא מזיקה לקשר אלא אפילו מחזקת אותו ועושה חסד אמיתי עם אסף.
חסד בלי גבול הוא לא חסד - זו אכזריות.
"ומה מפריע לי להתמסר?" שאל אסף בסקרנות
"יש לך מספר מקומות מאוד קשים שאתה חייב לטפל בהם:
- מנגנון אלימות - לא חלילה אלימות פיזית. אתה איש עדין ונעים.
הכוונה היא לאלימות פנימית, אני מדברת על מנגנונים מאוד עדינים בנפש, בדקות שבדקות יש פה אלימות שנובעת מתוך נוקשות פנימית שבה אתה תעשה הכל על מנת שהרצונות שלך יתממשו.
אם אתה שואל את ניצה שאלה כמו: "האם אני יכול לצאת יום שישי לרכיבה?" אתה לא באמת שואל, אתה מודיע לה ולכן אם היא תגיד לא, אתה תעשה כל מיני מניפולציות כדי שהתשובה תהיה כן. כמו להגיד:"בסדר", אבל אז להסתובב כל השישי עם פרצוף חמוץ כאילו קיבלת בשורת איוב.
- גאווה - אתה מרגיש שסך הכל אתה בן אדם טוב, וזה מה שמונע ממך לראות את החלקים הלא מתוקנים שלך וגם מונע ממך להתמקם מול כל החלקים הרעים שאתה מביא לקשר, כך אתה עסוק בלטפח את התדמית הטובה שלך במקום לתקן את עצמך.
- ריצוי - אתה עושה את הדברים מתוך ריצוי.
ריצוי זה מקום בלי נתינה אמיתית, אלא נתינה המושתת על רצון לקבל חזרה.
הפידבק מהמעשים שלך - הכרת תודה על הנתינה שלך, זה מה שממשיך לנפח לך את התדמית שלך על עצמך שאתה בנאדם טוב.
- חשדנות - קשה לך להאמין בניצה, להאמין בזה שכל מה שהיא רוצה זה בעצם את טובתך ואת טובת הקשר.
אתה חשדן כלפי המניעים שלה.
לכן כשהיא מבקשת ממך משהו, אתה מיד מחפש אינטרס במניעים שלה, (הפוסל במומו פוסל).
- פיזור כוחות השפעה למקומות לא רצויים - אתה מוציא חלק נכבד מכוחות הנפש שלך בתחביבים שלך, בעבודה ובכל מיני מקומות שהם לא הקשר הזוגי והמשפחתי שלכם.
"מה אני אמור לעשות עם כל האשמות האלה?", רטן אסף.
"זה לא האשמות, כשיש תקלות צריך קודם לאפיין את התקלה ואז להבין איך מתקנים:
דבר ראשון אתה חייב להסיר את מנגנון האלימות שיש לך בנפש. תגיד לעצמך שוב ושוב: "אני לא חייב שכל הרצונות שלי יתממשו".
ותשבור את הגאווה שלך, תשב עם עצמך ותעשה חשבון נפש, תראה לאן הגעת , מה עשית, איפה היית כשהלכת ככה אחרי הטבע העקום שלך, בלי שום עידון ובלי שום ריסון.
איזו פגיעה אנושה פגעת בזוגיות ובמשפחה שלך.
תתחיל ללמוד מהי נתינה ומסירות נפש אמיתית לאישה שלך, נתינה בלי לצפות לפידבק שינפח לך את האגו, פשוט נתינה כי כך צריך איש להעניק לאשתו.
עליך ללמוד לתת אמון מלא באשתך, עליך להאמין בה שכל מה שהיא רוצה זה לטובתך ולטובתו הבית , ולהאמין בקשר הזוגי שלכם. לרכז את כל כוחות ההשפעה שלך למשפחה ולבית, לבחור בניצה, לבחור שקודם כל היא והילדים הם השליחות העיקרית שלך, הם משמעות החיים שלך.
"נראה לי שזה מוגזם, אני לא חושב שאני יכול להשתנות כל כך הרבה, את רוצה בעצם שאני אהפוך למישהו אחר ואני לא מסכים לוותר על כל החיים שלי, אני לא רק בעל ואבא", אמר.
"חלילה, בוודאי שיש לך עוד משמעויות אבל חשוב לעשות תעדוף, הבית שלך במשבר רציני והזוגיות שלכם צריכה להיות בראש סדר העדיפויות וזו אכן דרך ארוכה וקשה אבל הרווח גדול מאוד".
"זה מה שנשאר לי מהזוגיות הזו? איפה כל הרומנטיקה? איזה זוגיות תהיה פה?!", שאלה ניצה מאוכזבת מאוד.
"החלק הרומנטי ניצה, הוא חלק קטן בקשר הזוגי, הוא לא העיקר.
העיקר זה המחויבות, המסירות נפש, הרצינות שתיבנה בינכם,
כרגע כל הרומנטיות היא בכלל לא במידתיות הנכונה כי היא עוברת דרך 'מוחין דקטנות'." עניתי לה.
"מה הכוונה?", שאלה מסוקרנת.
"הדרך שבה צריך להסתכל על הקשר הזוגי של נישואין, זה דרך 'מוחין דגדלות'.
הראייה דרך 'מוחין דגדלות', מאפשרת לראות את הקשר במרחק של שנים ומצליחה להסתכל על התיקון בצורה גדולה יותר.
קודם כל, יש תפיסה רומנטית מהסרטים, הסדרות והספרים שקשר צריך להראות ככה וככה וזה בכלל לא נכון ולא מציאותי, זה נשען על פנטזיות של אנשים אחרים שהנדסו לנו את הדמיונות והחלומות.
כשאת תופסת לא נכון קשר, את בעצם אומרת לעצמך שנקודת התענוג שלך מהקשר יכולה להתקיים רק אם הוא בצורה הרומנטית והמאוד מסוימת שמצוירת לך בראש.
ב'מוחין דגדלות' מבינים שבניגוד לגוף שיש לו גבולות, הנפש היא אינסופית.
כל הגבולות שאנחנו מאמינים בהם הן יצירה שלנו בלבד.
בשביל לתקן בצורה יסודית את התנועה הנפשית הבסיסית שלך, את חייבת קודם כל להיות במקום שמאמין שאפשר לשנות אמונות יסודיות, שרצוי לבחון אם הגיעה העת לעדכן אמונות שאולי הן כבר לא רלוונטיית להכיר בזה שאין רק תפיסה מסוימת של זוגיות, שהיא הנכונה והיא היחידה. אלא שישנם עוד אפשרויות. להבין שבתקופה הזו, המהות הזוגית שלך נראית ככה.
לא כמו בסרטים, לא כמו בספרים ובאגדות, אלא בעבודה סיזיפית שבאה לתקן את הנפש שלכם. בעזרת התיקון הזה, תבנו בתוככם כלים שיעזרו לשניכם להביא את הזוגיות למקום מתוקן וגבוה, מקום של פנים בפנים. אז יהיה איזון אמיתי בקשר שלכם והשכינה תוכל לשכון בינכם וכמובן על כל הבית והילדים"
הטור נכתב בשיתוף עם אישי
חנה דיין -טיפול זוגי ופרטני
קליניקה פרטית במרכז
מייל: hanna.tipul@gmail.com
לכל המאמרים : www.hannad.co.il