סגור
סוכות

הצל שלי ואני: על הצל של הסוכה והצללים בחיינו

הסוכה שוכנת תחת הצל, שלא תמיד עוטף ונעים ומחבק, לפעמים הוא קודר ועושה צללים בחיים שלי, מה אפשר לעשות בסוכה כדי לראות טוב מהצל? להביא את הצללים, המקומות הלא פתורים, לא שלמים, לא ברורים, איתנו אל הסוכה. לישון איתם

יהונתן ויסכה שומר
יח בתשרי התשפ
,
17 באוקטובר, 2019 10:00
יהונתן ויסכה שומר

יהונתן ויסכה שומרצילום: באדיבות המצולמים

אני מכירה את סוכות כחג אהוב של רוממות, שמחה, חתונה בקשר עם ה', מלא סעודות, טיולים, ניגונים ועוד.
השנה לכל האושר והעונג הזה מתלווה אצלי גם איזשהו צל. מתהלכת בי, בחודשים האחרונים, דאגה מתסכלת ומעיקה שיוצרת צל מאפיל על כמעט כל חוויה בחיי. מערפלת לי ראיה בהירה של העתיד, יוצרת חיץ תודעתי ביני לבין ההצלחות שנחלתי בעבר. הצל הזה מכביד לי על הלב ואפילו על שרירי הפנים, חיוך שהיה כל כך פשוט מרגיש עם הצל, ממש כמו מאמץ. כולי משתוקקת לבהירות, כמו קרני שמש חדות וחודרות. מנחיכות ועוטפות. ורואה שכתוב, "שתהא צילתה מרובה מחמתה" ומבינה שלא רק החיבוק העוטף של הסוכה זו הזמנה, אלא גם צילתה...

למה שלא נבנה סוכה שפתוחה מלמעלה? נשב לנו תחת כיפת השמיים טבולים באינסוף כוכבים בלילה ומחובקים על ידי קרני השמש ביום? מה עניינו של הצל? והצל, צריך להיות דווקא מנותק מן הקרקע. לא תחת איזו צמרת שמחוברת עם שורשים עמוקים ונוסכת ביטחון ויציבות. צל שפעמים רבות הוא אפילו פסולת של גזם. ודווקא תחתיו אנחנו יושבים, ישנים, צוללים לשבעה ימים קסומים.

אז מסתבר שהשנה גם התחושה המכבידה שקצת העיבה ויצרה צל עלי מבקשת להיות חלק מהשמחה של הסוכה. כנראה שיש משהו דווקא בתחושות הצל, המטושטשות ומטשטשות שאם מקשרים אותם אל שמחה של מצווה, שמחה של חג, שמחה של קשר עם האינסוף- אולי דווקא דרכם, דרך הצל, נוכל לצלול ואפילו למצוא צלילות. אני כותבת מילים אלו ושואלת את עצמי באמת איך עושים את זה? את המהלך הזה של צל- לצלול וצלילות? ומהדהד מתוכי הפסוק- "ה' צילך על יד ימינך" ואיתו הפסוק שמתאר את החיבוק של הסוכה- "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני". אולי אותה ימין מחבקת היא הימין של הצל...

חיבוק טוב- הוא כל כך קרוב וממיס שלפעמים אפילו גבולות האני מיטשטשים ומתרחבים לאחדות זוגית. אלו אינם רגעים של ראייה ברורה וחדה, אלא ערפול שלפעמים אפילו מציף. ואולי זה גם ככה בקשר עם הבורא. הטישטוש שבצל יכול גם אולי להעיד על קירבה כל כך קרובה שבה הגבולות , האחיזות והידיעות המוכרים מיטשטשים. זה מלחיץ ומערער. אבל אולי בעומק זהו רגע של חיבוק של "ה' צילך" שבאמת אפשר לשחרר בו את הראש את הידיעות והאחיזות של השנה הקודמת ולאפשר לצלילה של צלילות להפציע בתוך חיבוק של הסוכה- דווקא מתחת לצל.
אז מה אני מציעה?
להביא את הצללים, המקומות הלא פתורים, לא שלמים, לא ברורים, איתנו אל הסוכה. לישון איתם.
אולי להזמין אותם לסעודה- לשיחה קצרה, לא שיחת מוסר, ההפך- שיחה של הקשבה. של משהו המבקש להתחדש בי דרכם, דרך הקולות האלה.
נפתח את אוזני הלב ואולי נשמע הדרכה מאחד האושפיזין או מקולות של אורחים מזדמנים...
נאפשר לארעיות של סוכות לעטוף אותנו בחיבוק שכולל הכל.

לטורים קודמים

הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.

מוזמנים להצטרף לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי". לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

איש חזון| שר התחבורה, סמוטריץ' צילום: פלאש 90. מרים אלסטר

'הארץ': סמוטריץ' - איש חזון ומעש

קרא עוד